טוטאל טניס

נבחרת הדייויס של ישראל חוזרת לבית העליון אחרי 13 שנים. בדרך היא רושמת ניצחון רביעי ברציפות ומשווה את שיאה בכל הזמנים, מול צ'ילה שכבר שלוש שנים וחצי לא ניצחה בחוץ.

• 206 סיבות לחגוג / צפו במסיבת הניצחון של הנבחרת
• עמדו לי דמעות בעיניים / עמוס מנסדורף בטור אישי
• מנאדאל, דרך רודיק ועד סאפין / היריבות בבית העליון
• דודי סלע: "לעולם לא אשכח את היום הזה"
  

המשחק בין דודי סלע לניקולאס מאסו היה הארוך בהיסטוריה של שתי הנבחרות. למרות שמאסו מדורג 33 מקומות מעל סלע ופרננדו גונסאלס נמצא 99 שלבים מעליו, הדינמיט מקרית שמונה ניצח את שניהם. ודווקא אנדי רם ויוני ארליך, 6 בעולם לזוגות, כמעט הגיעו לסוכות עם המשחק שלהם.

כל כך הרבה מספרים יש בניצחון של ישראל על צ'ילה, אבל הם כל כך לא מספרים את הסיפור. קרב מוחות, רגשות, יריבות שנולדה, רוח קבוצתית ועוד דברים שלא בהכרח קשורים לטניס היו שם, והם אלה שהכריעו והקנו לכחולים-לבנים את המקום בין 16 הנבחרות הטובות בעולם, לראשונה מאז ימי עמוס מנסדורף וגלעד בלום.

1. סלע, אין מחלוקת

ההופעה האחרונה של ישראל בבית העליון, בספטמבר 1994 מול בלגיה ברמת השרון, הסתיימה בדמעות. הסיפור נסגר במשחק הרביעי בין פיליפ דה וולף למנסדורף. בתחילת המערכה החמישית, בפיגור 1:0, החליט עמוס שאינו יכול עוד ופרש. הבלגים עלו ל-1:3, ישראל נפרדה מהבית העליון ומהטניסאי מספר 1 שלה, שפרץ בבכי באיצטדיון קנדה. מאז ועד היום מחפשים במרכז הטניס את שחזור הימים ההם. כמעט עד היום. עד לפני שלושה ימים, ליתר דיוק.

בדיוק כפי שהמפגש האחרון סימל את קיצו של תור הזהב ההוא בטניס שלנו, כך המפגש הבא צריך לתת את הגושפנקא לתקופת השיא החדשה. אחרי סוף השבוע האחרון, אין שום סיבה לחשוש או להיזהר מההשוואה בין סלע למנסדורף. הסגנון אמנם שונה, אבל האיכויות מזכירות. ועכשיו גם התוצאות.

2. נקודה להוכחה

נועם אוקון לא הביא נקודה לישראל. אחרי קרב מתיש ומרשים הוא נכנע לאויב האומה החדש והפרובקטור הבלתי נלאה גונסאלס, ועל המשחק לפרוטוקול העדיף לוותר. אבל גם הכפיל של גור שלף (תודו שיש דמיון) הוא חלק מההצלחה. כשיספרו לכם בפעם ה-17,832 על 'השחקנים שתמיד מתעלים בדייויס', אוקון עדיין יהיה ביניהם.

מי שלא היו במיטבם במפגש הזה, כמו במקרים דומים בעבר, הם אנדיוני (ובעיקר החצי השני של הצמד). הזוג הישראלי אמור להיות נקודה בטוחה מול כמעט כל נבחרת בעולם, אבל הסתבך - וניצח בשיניים את גונסאלס ומאסו, שסחבו על גבם תשע שעות משחק מהיום הראשון.

רם וארליך לא הופיעו למשחק עם תוכנית מסודרת ולא ניצלו את נקודות התורפה הצ'יליאניות, אבל ניצחו בזכות הלחימה והקהל. אנדיוני פיצו עם יכולת שיא ביציע, ומי שלא ראה את הריקודים של ארליך בזמן המשחק של סלע - לא ראה שמחה ופרגון מימיו. לפחות יש לשניים הללו מה להוכיח לקראת המפגש הבא.

3. המפגש הוכרע כבר בהגרלה

הקהל דחף את הנבחרת, הוציא את היריבים מכליהם והכניס את השופטים ללחץ, עד שלעתים נדמה היה שגביע דייויס הפך לטורניר כדורגל או כדורסל. האוהדים אפילו המשיכו לתמוך בשחקנים גם ברגעי פיגור. טוקבקיסטים ודעתנים למיניהם התלוננו, כמובן, על חוסר תרבות וכו'. כנראה שאין גבול לתבוסתנות ולחוסר הפרגון בארצנו. צ'ילה נבחרת טובה מישראל, ובכל מקום אחר - עם כל קהל אחר - היתה מנצחת. המפגש הזה הוכרע בהגרלת הביתיות, ועכשיו גם הנבחרות הגדולות בעולם יחששו להגיע לארץ. ולא בגלל המצב הביטחוני.

4. יד אליהו? לא הפעם

השיפוץ בהיכל נוקיה גרם לפסילת האולם מאירוח מפגשי דייויס. מדובר בחדשות נהדרות עבור הנבחרת, ולפחות הפעם תיחסך מאיתנו הסאגה המיותרת על המחשבות להעביר את המשחק הבא ליד אליהו. אמנם מפגש עם יריבה אטרקטיבית במיוחד יכול היה למשוך רבבת צופים, אבל המגרש ברמת השרון הוא הכי ביתי שיכול להיות. היציעים הגדושים, המשטח הקשיח, ההיכרות עם המקום. אין טעם לעבור למקום אחר, קר ומנוכר בהרבה.

5. על צפיות וציפיות

כשהודיעו על הגירושין ממכבי תל אביב בכדורסל, הכריזו ראשי רשות השידור כי מעתה יתרכזו בשידור משחקי הנבחרות הלאומיות. חודשים ספורים עברו מאז, ומלבד מוקדמות היורו בכדורגל, הטלוויזיה הישראלית פספסה את אליפות אירופה לגברים ולנשים בכדורסל, את גביע דייויס ומי יודע מה עוד צופן העתיד. האירועים הספורטיביים הגדולים של הנבחרות - כולל כאלו שהיו נכסי צאן ברזל בערוץ הראשון, כבר מזמן לא קשורים לתשלום האגרה.

גם השידור של ערוץ הספורט היה רחוק מלהיות מושלם. מעבר לתקלות טכניות ולוח תוצאות לא אמין בעליל, לא ייתכן ששלושה ימים גדושים בטניס יעברו בלי נתון סטטיסטי אחד. לא אסים, לא שגיאות כפולות, לא אחוזי הגשות, לא ניצול נקודות שבירה. כלום. אם זה היה קורה בערוץ 1, כולם כבר היו קופצים ומתנפלים.

6. כדורגל מי?

ואי אפשר לסיים בלי מילה על כדורגל. אפשר להמשיך ולפמפם את השלוחה הישראלית הכושלת של ענף הזה בכל פינה, אבל בינתיים יש לנו נבחרת טניס בין 16 הטובות בעולם, נבחרות וקבוצות כדורסל בקרם דה לה קרם באירופה, מדליות בשייט, בקיאקים ובג'ודו, תקוות אולימפיות באתלטיקה ואפילו בהתעמלות אמנותית. ובכדורגל? מאמן באחת הקבוצות הגדולות בעולם, ולא בטוח שגם זה יישאר לאורך זמן.