פצעי בגרות
"סופרבאד - חרמן על הזמן" הוא לא עוד סרט וולגרי על המתבגר האמריקני החרמן, אלא קומדיה נבונה על גיל ההתבגרות, שאפילו אתם, ישראלים משכמכם ומעלה, תצליחו להזדהות איתה. ארז דבורה הציץ ונפגע
אל תתנו לשם העברי האיום שניתן לסרט להטעות אתכם. "סופרבאד - חרמן על הזמן" אינו עוד קומדיית נעורים וולגארית, אלא אחת הקומדיות האמריקאיות הטובות ביותר של השנים האחרונות. הגיע זמן ה-McLovin.
חרמנותם של זכרים צעירים היא עובדה נתונה. נכונותם לעשות כל מאמץ, לנסות כל תחמון ולעבור כל התבזות למען המגע המיוחל בגוף הנשי מוכרת היטב מקומדיות אמריקאיות נחותות כמו "אמריקן פאי" ועשרות שכפוליו. הגדרת הדמויות רק באמצעות דחף זה, הופכת אותן לחד ממדיות ואת הקומדיה לגסה. ב"סופרבאד", לעומת זאת, יש כימיה אמיתית בין שחקנים צעירים ומוכשרים ותסריט היוצר הזדמנויות להפגנת הכימיה הזו. הסרט מוכיח כי בדיחות על זכרים צעירים וחרמנים מצחיקות הרבה יותר, כשניתן להזדהות עם הדמויות ולחוות גם את הצד הפגיע שלהן. זאת הסיבה שהשם העברי שניתן לסרט הוא כה מאוס. מעבר לוולגאריות, הבחירה הזו משדרת לצופים כי מדובר בעוד "אסקימו לימון" דובר אנגלית. למזלכם הרושם הזה שגוי.
הזדמנות אחרונה לראות
עקרון "הלילה האחרון" המיתולוגי חוזר בכמה מסרטי הנעורים הטובים שנעשו. הלילה של סיום התיכון, ליל נשף או הלילה האחרון לפני שכל אחד הולך לדרכו (כך, למשל, ב"אמריקן גרפיטי" של ג'ורג לוקאס או ב"טריפ נעורים" של ריצ'ארד לינקלייטר). הרגע שבו החברויות של התקופה המעצבת עומדות לפני סיום או שינוי מהותי. הלילה שבו יינתן החשבון הסופי על מה שהושג או הוחמץ בתקופת ההתבגרות, ולכן גם ההזדמנות האחרונה להשיג את מה שלא הושג. הטובים שבסרטי הנעורים מצליחים לתפוס את הרגשות הסותרים שמעלה הרגע הזה – חרדה מפני השינוי הבלתי נמנע, צער על מה שלא יחזור ותקווה לעתיד שבו תסכולי גיל הנעורים יהיו לא יותר מזיכרון רחוק.
שני גיבורי "סופרבאד", סת' (ג'ונה היל) ואוון (מייקל סרה), מגיעים לסוף פרק התיכון כשהם בתולים ודחויים חברתית. סת' הוא השמן עם הפה המלוכלך, ואוון הוא הביישן הנבוך. סת' מפנטז על ג'ולס הקולית ואיוון מתקשה לדבר עם בקה. הסיכוי לשינוי במצב לפני סיום הלימודים לא נראה מזהיר. הדמות המשלימה את המעגל החברתי המצומצם שלהם היא דמותו של פוגל (כריסטופר מינץ פלאסי), גיק נטול מודעות עצמית שסיכוייו להשכיב בחורה נמוכים אף מאלו של שני חבריו. סת' ואוון הם כמעט זוג - מבלים את רוב זמנם יחד ומשלימים זה את תכונותיו של זה. כיוון שהתקבלו לקולג'ים שונים, הם גם עומדים לפני פרידה בלתי נמנעת.
"סופרבאד". החשבון הסופי של גיל ההתבגרות
כשסת' מוזמן למסיבה של ג'ולס הוא מקבל עליו את המשימה להביא אלכוהול, ומשכנע את אוון לסייע לו, בטענה שכך יוכל להתקרב לבקה. פוגל מצורף לצוות בגלל שהוא מחזיק בתעודת הזהות המזויפת שבאמצעותה ייקנו המשקאות (תעודה נושאת את השם הפיקטיבי בעליל "מק'לאווין"). מרבית העלילה היא המסע הלילי להשגת האלכוהול והאופן בו האירועים מעמידים במבחן את חברותם הקרובה של סת' ואוון.
קשה להתבגר
"סופרבאד" הוא קומדיה נוספת מבית היוצר של הבימאי-מפיק-תסריטאי, ג'אד אפטו ("הדייט שתקע אותי"). הבימאי של הסרט הוא גרג מוטולה, שבעברו ביים פרקים לסדרת טלוויזיה של אפטו (Undeclared) ולסדרה המצוינת "משפחה בהפרעה" (שבה שיחק מייקל סרה בתפקיד ג'ורג מייקל). התסריטאים שייכים גם הם ל"צוות אפטו", וכך גם אוון גולדברג וסת' רוגן (שרק לאחרונה שיחק בתפקיד הראשי ב"דייט שתקע אותי"). את הסרט ביססו גולדברג ורוגן על התנסויותיהם בגיל ההתבגרות, דבר הנרמז בשמם של הדמויות הראשיות בסרט.
אבחון ההתבגרות כקשה ובלתי נמנעת הוא הבסיס לקומדיות של אפטו. גיבורי סרטיו הם מתקשים להיכנס לעולמם של המבוגרים, בעיקר במחויבויות רגשיות ובמיניות בוגרת. הם לא רוצים להתנתק מקשרים ופעילויות המשויכות לגיל
ההתבגרות. ב"דייט שתקע אותי" התנועה בין העולם הילדותי לעולם הבוגר (קשר זוגי, אחריות על תינוקת) לא הייתה משכנעת.
ב"סופרבאד", לעומת זאת, העיסוק הוא מלכתחילה בבני נוער. ההתנהגות הלא בוגרת של הדמויות היא לא מכשיר קומי מוקצן אלא, קודם כל, שיקוף מדויק של הגיל והמנטאליות. ג'ונה היל ומייקל סרה משלבים בין נחשול הרפש השוצף היוצא מפיו של סת', למבט המפלבל ובליעת הרוק של אוון. הם מצליחים לשכנע ואפילו לרגש ברגעים העדינים יותר של יחסיהם. נדיר לראות עבודת משחק קומית כה מדויקת אצל שני שחקנים צעירים המשתפים כאן, לראשונה, פעולה.
גם כריסטופר מינץ פלאסי מפגין מידה לא מבוטלת של כישרון קומי בגילום דמותו המוקצנת (אך עדיין אמינה) של פוגל. בחלק ניכר מהסרט העלילה מנתקת את פוגל מסת' ואוון ומצטרפת איתו למסע הזוי בחברתם של שני שוטרים (סת' רוגן וביל האדר מצוות "סאטרדיי נייט לייב") שרוצים להוכיח לעצמם ולפוגל שהם לא איבדו את רוח ההשתטות של גיל הנעורים. קו עלילתי משני זה נמתח לאורך חלק ניכר מהסרט, כשהוא מצטלב, לפרקים, עם הרפתקאותיהם של סת' ואוון. בשונה מהסבירות של הסיטואציות הקומיות לאורך הסרט, חלק זה מציג אירועים והתנהגויות הזויות יותר. יש בפער זה צרימה מסוימת, אך בהתחשב בנטייתם של סרטי 'אפטו' לעסוק במבוגרים המתקשים בהתבגרות, כנראה שחלק זה הוא בלתי נמנע.
