שתף קטע נבחר

לחסן? כן, ובלי לפחד

"העובדה שבישראל מעל 95% מההורים מחסנים את ילדיהם, היא תעודת הכבוד הגדולה ביותר לבגרותם. למרות כל הנסיונות להשפיע ולקלקל - ברגע האמת הם עושים את הבחירה הנכונה". ד"ר צחי גרוסמן, ראש רשת המחקר של רופאי הילדים, משיב לאיילה פירסל, אם מודאגת, ומזהיר מפני השרלטנים

שתי דעות - של אבא נחרץ ושל אם מודאגת - שפורסמו כאן לפני מספר ימים גררו גל תגובות של הורים, אזרחים ואנשי מקצוע. בעקבות המאמרים ההם, אנחנו שמחים לפרסם עתה את דבריהם של שני רופאים העוסקים בנושא בדרך קבע - האחד מומחה ברפואת ילדים (שעונה לאם המודאגת, איילה פירסל) והשני מומחה להומאופתיה (שעונה לאב הנחרץ, צביקה בורג). 

 

המאמרים הנוספים:  

  • ד"ר חיים רוזנטל ממליץ ליצור תוכנית חיסונים אישית 

     

    איילה היקרה,

     

    התרגשתי מאד לקרוא את דברייך.

     

    חשבתי תחילה לענות ולספר לך על עשרות ומאות המחקרים שמוכיחים חד וחלק עד כמה החיסונים מונעים חולי, מוות ואומללות. חשבתי לחבוש לרגע את כובע ההיסטוריון ולהעלות מנבכי העבר את המחלות האיומות שאינן

    איתנו עוד, תודה לאל ותודה לחיסונים: אבעבועות שחורות למשל. או מחלות שבעבר קטלו ילדים בהמוניהם, כמו חצבת , והיום רק לעיתים נדירות מציץ ראשן הנורא מתוך גופו של ילד סובל שהוריו החליטו לא לחסנו.

     

    אבל אז נזכרתי באותו מבט, מבט שאומר הכל. מבט של אמא לילד רך שבהתחלה נדבק רק באבעבועות רוח. כן, אבעבועות רוח זו אותה מחלה קלה שכל החברות מהגינה אמרו שלא צריך לחסן כנגדה, והסבתות אפילו רצו להדביק בה במתכוון. נכון, אבעבועות רוח היא אותה פריחה קלילה שכל אתרי האינטרנט ומדורי הרפואה האלטרנטיבית הכל כך "ניו אייג'יים"

    קבעו נחרצות שהחיסון נגדה הוא מיותר במקרה הטוב, פרי באושים משותף של קונספירציה בין רופאים יהירים לחברות תרופות מרושעות במקרה הפחות טוב, ורעל כימי מסוכן במקרה הגרוע. הילד המסכן הזה, פיתח לאחר 4 ימים חום גבוה, נדבק בחיידק אלים וקטלני שמתיישב טוב במיוחד אצל חולי אבעבועות, והחיידק הזה הרג אותו בסערה. כל חיי לא אשכח את המבט הזה, מבט של אמא שהייתה יכולה לעשות למען הילד הזה כל כך מעט - להקשיב להמלצה של הרופא ולקחת אותו לחיסון - ובעצם לעשות בשבילו את הכל. 

     

    אין שום התערבות כלשהי בגופו של אדם שאינה נטולת סיכונים. מי שמתיימר לטעון אחרת טועה ומטעה את הציבור. הבחירה היא תמיד בין לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין למחלה קשה שתבוא, או לנסות למנוע את הגעתה על ידי חיסון הנחשב בטוח יחסית מבחינת תופעות הלואי שלו.

     

    כל חיסון שאושר לשימוש עובר בדרך סדרה קפדנית מאד מאד של בדיקות ומחקרים הבוחנים את יעילותו, ובעיקר את הסיכונים הגלומים בו. רק חיסונים שמידת ההגנה שהם מקנים עולה עשרות ומאות מונים על תופעות הלוואי האפשריות מאושרים לשימוש (לדוגמה: נפיחות ואודם במקום ההזרקה נחשבות תופעות לואי קלות וזניחות בשקלול הכללי).

     

    כללי המשחק

     

    אכן, איילה, רפואה נהייתה מקצוע מאד מורכב, וגם להיות הורה הפך למטלה קשה מאד. חיפוש מידע



    אובייקטיבי באמת הפך להיות משימה כמעט בלתי אפשרית. האינטרנט הוא מגרש משחקים ענקי של אינפורמציה, ומי שלא מכיר את כללי המשחק עלול להיפגע. קשה לדעת מה באמת מסתתר מאחורי כותרות רעשניות בנוסח "אל תרעילו את ילדיכם עם חיסונים" ועוד ניסוחים מפוצצים כאלה הגודשים אתרי אינטרנט רבים. צריך לשים את האמת על השולחן: מאחורי הכותרות האלה עומדים לא פעם אינטרסים ציניים שונים - כסף, פרסומת, אגו. האמת מוסתרת היטב היטב מאחורי ערפל של פניקה וכל המיטיב לעורר חרדות ולהפחיד - זוכה.

     

    רוצה דוגמא? בבקשה. האם מישהו מהאמהות או האבות שקוראים את דברי ברגע זה יודע מיהו פרופ' ווייקפילד? ובכן, וויקפילד הוא הרופא הבריטי שעמד מאחורי המחקר שטען שהחיסון נגד חצבת גורם לאוטיזם. האם ידעתם שהוא הואשם בכך שהמאמר שכתב הוא פרי מרמה נפשעת, ובעקבות זאת הוצג במלוא קלונו בכיכר

    דעה של אם מודאגת
    מישהו שומר על ילדי הגן? / איילה פירסל
    איילה פירסל קראה את המאמר של צביקה בורג שפורסם כאן היום, והיא מקנאה בו על כך שיש לו עמדה חד משמעית בסוגיית החיסונים. למה? כי היא לא יודעת למי להאמין ועל מי לסמוך ואיך להחליט מי צודק. בינתיים, בלב כבד, היא ממשיכה לחסן את ילדתה
    לכתבה המלאה

    העיר של האקדמיה הבריטית? נכון, הורים יקרים, מדורי האנטי-חיסונים לא ממש רצו שתדעו את הפרט ה"שולי" הזה, ובחרו שלא לספר לכם על כך. אז אולי הם לא כל כך אמינים כמו שחשבתם?

     

    חשוב תמיד לזכור, ששום תאוריה חלופית, מפתה ככל שתהיה מבחינת ה"לוגיקה" וה"הגיון הפנימי" שלה, לעולם לא תוכל להחליף את המחקר המדעי באישור או פסילת חיסונים. אני קובע חד משמעית שכל הנימוקים הרווחים היום בקרב מתנגדי החיסונים מבוססים על "לוגיקות פנימיות" בלבד, ללא שום בסיס מדעי מחקרי. מי שחושב שבעידן ה"ניו אייג'" כל האמיתות וכל המחקרים שייכים לפח האשפה של ההיסטוריה כי חובה להטיל ספק בכל - יואיל נא ויסכן את ילדיו שלו - אך לא יפיץ תורתו המסוכנת ברבים תוך ניצול חוסר ידע של הורים תמימים שכל מה שרצו היה לדאוג לילדם.

     

    בסופו של יום מלא התלבטויות, נשאר תמיד ההורה, הילד, והרופא שבו הוא נותן את אמונו. למזלנו, הרופא, למרות כל הקשיים והחסרונות, עדיין זוכה לאמון עצום מצד ההורים, ובכוחו להשפיע הרבה מעבר לכל הידיעות באינטרנט, האתרים המטיפים נגד חיסונים, והטרנדים החברתיים בנוסח - "היזהרו מחיסונים".

     

    דברייך ,איילה, משקפים את מה שעובר בראשם של הורים רבים לקראת חיסון. העובדה שבישראל מעל 95% מההורים עושים בדיוק את מה שאת עשית ומחסנים את ילדיהם, היא היא תעודת הכבוד הגדולה ביותר לבגרותם של ההורים. למרות כל הנסיונות להשפיע ולקלקל - ברגע האמת הם עושים את הבחירה הנכונה, ואולי נוכל פעם לשמוע את המיית הלב של הילדים שמודים לכם על כך.

     

    ד"ר צחי גרוסמן הוא מומחה ברפואת ילדים, ראש רשת המחקר של רופאי הילדים, מכבי שירותי בריאות


  •  

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    1957. נלחמים בדיפטריה
    צילום: טדי בראונר, לע"מ
    לאשה בפייסבוק
    מומלצים