מדריך הטרמפיסט לגיאורגיה

בראשית דבריי אציין כי אין לי דבר וחצי דבר נגד, גיאורגיה, הגיאורגים, וכל מה שקשור במדינה האסייתית החביבה הזאת, שגובלת עם טורקיה, בפינתה הצפון-מזרחית. נהפוך הוא, מוצאם של כמה מידידי הטובים ביותר מהאזור המדובר. אם משהו מוצא עצמו נפגע מהכתוב, אבקש מראש את סליחתו.

ועבור אלו שמתלבטים לאן לתכנן את הטיול הבא שלהם, הכנתי מדריך טיולים מזורז.

הקדמה

• המדריך נכתב על גרוזינים, למרות שהכוונה היא לגיאורגים, שבכלל קוראים לעצמם קרתולים.
• כשאנשים שמעו שאני טס לגיאורגיה, התגובה הנפוצה הייתה: "מה איבדת שם?". את התשובה האמיתית הם יקבלו בעוד שלוש שנים, כשהם בעצמם יהיו פה.
  

על ראש הגבעה עומדת פרה (צילום: עדי ארבל)

תרבות

• אחרי שלושה שבועות בגיאורגיה, אתה לא יכול שלא להיות מסביר פנים ואוהב אדם. אבל את הבדיחות הסקסיסטיות והגזעניות אף אחד לא ייקח ממני.
• בגדול מאד ניתן לומר שהגיאורגים הם שילוב של חינוך רוסי, מבטא פרסי, מזג איטלקי עם שעות עבודה של ספרדים.
• תתפלאו לשמוע, אבל התושבים המקומיים מאד מתגעגעים לימי השלטון הסובייטי, בהם הממשלה דאגה לתעסוקה, בעוד היום אחוזי האבטלה פה נעים בין 40 ל-70 אחוזים. את הכיסופים הללו שמעתי הן מהעניים פה, והן מהאמידים יותר.
• הממשל לעומת זאת, כל כך מתאמץ להתנתק מאמא רוסיה, עד כדי כך שהם קראו לשדרות המובילות לנמל התעופה על שמו של הנשיא ג'ורג' בוש השני. לפעמים זה נראו כאילו הם שינו את שם מדינתם לג'אורג'יה רק כדי להיקרא על שמו. הוא אישית אגב, בטח מאמין לכך.
• עובדה: לגיאורגים אין משקפיים והם לא אוכלים גזר.
  

שפה ותקשורת

• המבטא הגרוזיני נשמע כמו פרסי שהכריחו אותו לדבר רוסית.
• שמות של שחקני כדורגל גרוזינים הם מילים מאד חשובות בתקשורת עם המקומיים (בעיקר נהגי מוניות).
• כשאתם מחפשים מקום מסוים, אל תחפשו שלט. בטח לא באנגלית. אפילו אם מדובר במקום לתיירים בלבד.
  

סוחבים עם הרכב עד שהוא מגיע למצב קטטוני (צילום: מיקי קורן)

• הידעת? הפירוש של סמי הורי בגרוזינית זה שלוש שתיים. הייתי חושב שההורים שלו קראו לו כך על שם הנצחון ההיסטורי בפארק דה פראנס אם הוא רק היה יותר צעיר.
• אינטרנט יש רק בערים הגדולות, וגם זה בקושי. אבל רק פה יש אינטרנט שמגדיר את עצמו ככזה שעובד 24 שעות נסגר ב-23:00. ותאמינו לי, הגיאורגים הם לא בדיוק מאלה שקמים שעה קודם.
• "דו ישו ספיק אינגליש?" הוא משפט הפתיחה הטוב ביותר עליו הצלחתי לחשוב כשניסיתי להתחיל עם בחורות מקומיות, וגם הוא לרוב לא עבד. למעשה, אף פעם. מעניין אם אלו קשיי השפה או סיבה אחרת עליה איני יכול לחשוב.
• שתי המילים הכי שימושיות למטייל פה הן גמארג'ובאת (שלום!) וגאומרז'וס (לחיים!). בשלב מסוים, זה כבר נהייה מבלבל. תחשבו כמה מביך זה יכול להיות לפנות לאדם הפשוט ברחוב בקריאת גאומרז'וס נרגשת. מניסיון.
  

בדרכים

• על כרטיס הטיסה שילמתי רק בנמל התעופה ואפילו לא נדרשתי להתחייב למקדמה. חברת התעופה אגב, לא מקבלת כרטיסי אשראי.
• בגיאורגיה לא תמצאו נהגות ורכבים דו גלגליים. לאלה אין סיכוי לשרוד בג'ונגל המקומי.
• גיאורגיה היא ההוכחה שניתן לנהוג כמו משוגעים ולא לעשות תאונות. כמעט (מעניין אם זה קשור לעובדה שאין פה נהגות...).
• נהגים גיאורגים לא צופרים. וגם לא בולמים. כדאי לדעת את זה לפני שמגיעים לפה.
• אין פה כמעט תמרורי עצור. המעטים שישנם מיועדים לתיירים (עובדה שכתוב עליהם "עצור" רק בשפה האנגלית, שרוב המקומיים ממילא אינם מכירים). ליד כל אחד מהתמרורים בנו תחנת משטרה, כמו שאצלנו מסביב לכל אנטנה צבאית בונים בסיס שלם.
• היכולת של הנהגים הגיאורגים לסחוב עם הרכב שלהם עד שהוא מגיע למצב קטטוני, מרשימה כמעט כמו היכולת שלהם לטפל בעצמם בכל תקלה אפשרית. יש לי תחושה שמבחן התיאוריה שלהם מורכב משאלות על המנוע בלבד.
• המטרו בטביליסי זו הדרך של הגיאורגים ללמד אותנו הישראלים קצת ענווה ודרך ארץ (תרתי משמע).
• מוקדש לידידיי באלביט: פה כבר יש רכב אוטונומי, אחרת אין הסבר לכך שהנהגים מצליחים לתמרן עם יד אחת שאוחזת בסיגריה והשנייה בפלאפון. בסיבובים. כל זאת כשהם מקפידים להצטלב שלוש פעמים כל אימת שנקרית בדרכם כנסייה (ויש פה המון).
  

אוכל

• המטבח הגיאורגי מתחלק לשניים: בצק ממולא בגבינות ובצק ממולא בבשר. עכשיו תנחשו מה היה התפריט במסעדה הצמחונית היחידה שמצאתי בגיאורגיה.
• יהיה ממש לא מדויק לומר שהיין זורם בארוחות כמו מים, מכיוון שבהרבה מקרים הגשת מים לשולחן אינה אופציה בסעודה.
• אין בגטים בגטו. וגם לא בגיאורגיה. יש פה לחם נפלא ויחס נהדר לישראלים וליהודים.
  

מאפה ממולא. תנחשו מה יש בפנים (צילום: שירי מנור)

פאונה

• אם מרכז אמריקה הייתה ממלכת ציפורים, תוכים ושאר בעלי כנף. הקווקז הוא גן העדן לחגבים, חיפושיות ושאר רמשים מכל המינים וכל הצבעים.
• "אין בית אשר אין שם... כלב" - לא תוכלו למצוא בית עם חצר שאין בו כלב אחד לפחות.
  

סאונה

• בית מרחץ בגיאורגיה הוא נסיון כורדי לחקות חמאם תורכי.
  

ארכיטקטורה

• כל מה שבמזרח עושים מעץ, פה עושים מברזל: גגות, גדרות, גשרים וכל מה שתרצו. אפילו אם הוא לא מתחיל באות ג'.
• שירותי בול פגיעה הם דרך מצוינת לקיצור תורים (בעיקר בשעות עומס באכסניות מרובות מטיילים) - מהרגע שנכנסת אתה רק רוצה לצאת.
  

פאר הארכיטרקטורה המקומית (צילום: עדי ארבל)

בטיחות

• באמת יש פה סכנת חטיפות. אותי אישית חטפו כבר כמה פעמים להשתתף בארוחה בעל כורחי.
  

יהודים

• שני בתי כנסת בני למעלה ממאה שנים, שנמצאים באותו המתחם בקותאיסי, הם עדות לקהילה מפוארת שכל מה שנותר ממנה זו קהילה עלובה המורכבת כמעט אך ורק מזקנים ערירים.
• בטביליסי לעומת זאת, יש גם כמה שעושים כסף לא רע בעסקים. השאר לא.
• היה מרגש לראות שהעולה הראשון בשבת לתורה היה נער צעיר, בזכות העובדה שהוא עולה השבוע לארץ.
• היה עצוב לראות את כל שאר מה שקשור בקהילה היהודית פה: העוני (הפיזי והרוחני), המעטים שמגיעים לבית הכנסת ועוד פחות שיודעים מה הם עושים שם.
  

סליחות. מעטים מגיעים (צילום: עדי ארבל)

טרקים

• טרק פה הוא כמו משחק קווסט בלי אפשרות לבצע "שמירה": כדאי לאסוף כל חפץ שנקרה בדרכך ולדלות כמה שיותר מידע ממקומיים אותם אתה פוגש בדרך. זה יועיל לך בהמשך.
• בטרקים, המקל הוא ידידו הטוב של האדם. הוא גם יגן עליך מפני "ידידו הטוב של האדם" השני.
  

חיי לילה

• עבור.
  

שונות

• שכחתי להביא איתי קלפים, אבל שמחתי לגלות שגם "יניב" טרם הגיע לפה (וכמובן שבדיוק באותו יום שרשמתי לי את התובנה הזו פגשתי שלושה ישראלים רעים באמצע משחק סוער).
• יפני! כבר חשבו שאני תורכי, אפגני, כווייתי, ברזילאי, איטלקי, הודי ומה לא. עכשיו יפני. אחת משתיים: או בגלל שהגרוזינים לא ראו מעולם יפנים, או שזו המצלמה שהחזקתי.
  

גיאורגיה. הרבה יותר מעוד אופציה (צילום: שירי מנור)

סיכום

• למי שמתלבט לגבי היעד הבא שלו לטיול, גיאורגיה היא לא אופציה, היא הרבה מעבר. בעיקר למטיבי הלכת שבינינו.
• אם יום אחד יאיר לפיד ישתמש במה שכתבתי לטור שלו, אדע שיצא לי מדריך מוצלח. אבל האמת שאראה בזה הישג מרשים אם רק אצליח למצוא קונה למדריך הטיולים שנותר ברשותי (יד ראשונה, במצב מכני מצוין).