רומן רוסי בסוכה

פעם עבדתי כמורה לעברית באולפן. התלמידים שלי היו עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, צעירים שעלו לבדם לארץ, למדו חצי שנה עברית בכפר נוער ולאחר מכן המשיכו לדרכם בארץ - לצבא, לאוניברסיטה או לעבודה. לפני כל חג היינו עסוקים בהכנות: המורים והתלמידים. החלטנו להראות לתלמידים שלנו את מגוון הפנים של החברה הישראלית – סיפרנו על מנהגי החג מזוויות דתיות, חילוניות, היסטוריות וחקלאיות. האמנו שכך כל אחד מהתלמידים יתחבר למה שהכי מדבר אליו.

באופן טבעי, חלק מההכנות כלל גם לימודים על מאכלי החג והכנת ארוחות חג. התלמידים הצעירים שלנו לא הכירו את מרבית המאכלים המסורתיים. מדי פעם היו נזכרים במאכל שסבתא הייתה מכינה או במילה שההורים זרקו בבית בעברית או ביידיש. רובם היו בני דור שלא היה לו כל קשר לחגיגת חגים יהודיים – במשך שנים רבות הדבר היה אסור ולאחר מכן לא נהוג. חלקם חגגו בהיחבא וחלקם פשוט שמעו סיפורים מבני המשפחה או מקרובים שגרים בארץ.

לקראת סוכות שמתי לב שבכל פעם בה מוזכרת המילה סוכה עולה חיוך על פני התלמידים ללא יוצא מן הכלל. בכל פעם שאמרנו שנבנה סוכה ושנשב בה, היו פורצים בצחוק. לקח לנו כמה ימים להבין שהמילה "סוכה", בהגייה מסויימת, היא קללה בשפה הרוסית.

בכל מקרה, הימים עברו וההכנות הפכו קדחתניות. המילה "סוכה" כבר הפסיקה להצחיק וכולם התרגלו אליה. גם לסוכה הגדולה שהלכה ונבנתה בכפר הלכו והתרגלו. רק התכנית האמנותית הייתה חסרה וגם נושא האוכל לא היה סגור. חוץ מארבעת המינים ועוד כל מיני פירות – מה בעצם אוכלים בסוכה?

כששאלתי את התלמידים מה יהיה עם האוכל, ענו את התשובה שבדרך כלל שנאו לשמוע: "יהיה בסדר, לא לדאוג...". מסתבר שבינתיים החבר'ה הללו לקחו את החג ברצינות ועמלו על הכנת תפריט רוסי אמיתי. לצורך כך גויס תלמיד האולפן גנאדי שהיה בעבר טבח בצבא האדום. במטבחים הקטנטנים של הקרוואנים בהם התגוררו התלמידים שלנו, הוא ניצח על מקהלת בנים ובנות שקילפה, שטפה ובישלה מיני ירקות לצורך הכנת מבחר מעדנים.

בערב החג הגענו לסוכה שבמרכזה שולחן עמוס כל טוב: סלטים, נקניקים, מיני כיסונים, לחמים ועוד. מי שאי פעם היה במשתה רוסי או לפחות קרא עליו, יכול לדמיין לעצמו את החגיגה הזו שנמשכה אל תוך השעות הקטנות של הלילה: שרים, אוכלים, מדי פעם אחד המשתתפים מרים כוסית, מברך ונושא נאום. מהתלמידים שלנו למדנו שעם השנים השתרשו במסיבותיהם מנהגים: כשמרימים כוסית "לחיים" צריך להסתכל בעיניים זה של זה, לעיתים שותים בידיים משולבות האחד של השני, מה שמראה על קירבה וידידות, וכמובן – לא שותים על בטן ריקה: תמיד לצד השתייה החריפה יהיו צלחות של "זקוסקי" – צלחות קטנות ובהן מבחר מתאבנים.

באופן מסורתי המתאבנים הרוסיים כללו בליני – מעין בלינצ'סים קטנטנים תפוחים אך אווריריים, המוגשים עם שמנת חמוצה וקוויאר, לצידם אנשובי ודגים מלוחים (ברוסית סילוטקה), ביצים ממולאות (זוכרים את המתכון המיתולוגי מהספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס?) וסלט תפוחי אדמה עם או בלי עוף או הרינג (אצלנו נקרא סלט מיונז וברוסית – אוליבייה), סלט בשר, פטריות בתחמיץ, גבינת טברוג עם בצל ירוק, סלט מיונז עם נקניק ומלפפון חמוץ, סלט סלק, גבינות, נקניקים ונקניקיות.

אם מדובר בארוחה יותר רצינית, אל השולחן יגיעו גם בורשט – חמיצת סלק עם שמנת חמוצה, מאפים ממולאים, כיסונים מתוקים או מלוחים (כמו קרפלעך, ברוסית הם נקראים פירושקי, ורניקי ופילמני) שממולאים בשר, כרוב, תפוחי אדמה, גבינה מתוקה, ריבה ופירות.

שולחן המתאבנים הרוסי מזכיר מעט את עמיתו הסקנדינבי שכולל גם הוא כריכים פתוחים, דגים מלוחים ומעושנים, קוויאר וסלטים ולא בכדי – הקרבה לים הניבה שימוש רב בדגים גם ברוסיה וגם בסקנדינביה. בעבר המתאבנים הללו עלו על שולחנות האצולה הרוסית וסימלו את השפע ואת עושרו של בעל הבית יחד עם מידת רצונו להשקיע באורחיו.

המתאבנים הללו היו מוגשים חמים או קרים, לפני הארוחה, יחד עם וודקה קרה כקרח. באולפן שלנו היה איסור על שתייה חריפה אך איכשהו מצא את עצמו בקבוק וודקה מתגנב לשולחן בכל אירוע כזה...

באותו חג סוכות התלמידים שלנו הפתיעו אותנו שלוש פעמים: גם כאשר הכינו את שולחן החג העמוס כל טוב, גם כאשר החליטו לשלב בין סוכות לפורים והתחפשו לאושפיזין וגם כאשר הוכיחו לנו מהי הכנסת אורחים אמיתית מהי, והלא זו רוח החג.

אף על פי שעברו מאז כ-16 שנים, כשמגיע הסתיו ואיתו סוכות - אני נזכרת בסוכה הרוסית שלנו. בהשראתה, תוכלו להכין בבית ארוחת חג רוסית המורכבת מכיסונים מבושלים (אפשר לקנות היום קפואים, לבשל ולאחר מכן לטגן מעט במחבת עם בצל מטוגן), להוסיף צלחת של נקניקים, דגים מלוחים וחרדל יחד עם לחם, ירקות טריים ומיני סלטים. את כל אלה אפשר לקחת לסוכה ללא קושי, להרים כוסית, לאכול, לשיר ולחגוג כמו שצריך.