שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רבי, אני רק שאלה
    אני אדם חרדי, משגיח כשרות מטעם הרבנות ומקפיד על כל מה שצריך. האם מותר לי לאכול במסעדה שאני הוא המשגיח שלה? אורי אורבך עם מבחר שאלות הלכתיות אקטואליות

    לאחרונה עלו וצצו מעט שאלות בדרכי הנהגה השופכות אור על עולמם של בני התורה בדורנו זה. כל קשר בין התשובות המובאות להלן לבין תשובות אמיתיות שעלולות לצוץ מבית מדרשם של גדולי תורה אמיתיים הוא מקרי בהחלט. בכל מקרה של שאלה אמיתית יש לפנות לגדול התורה או למרנן ורבנן הקרובים למקום מגוריכם ולשאול שאלת חכם. אולי במקרה תקבלו תשובה אחרת.


    ש: אני אדם חרדי ואני משגיח כשרות מטעם הרבנות המקומית באחת הערים המעורבות. במסגרת עבודתי אני משגיח על הכשרות במסעדות ובבתי קפה. אני מקפיד על כל מה שצריך, בודק את הירקות ואת הבשר, את המוצרים הנכנסים ואת ההפרדה בין הכלים ועושה מלאכתי נאמנה. רציתי לשאול: האם מותר לי לאכול במסעדה שאני הוא משגיח הכשרות שלה?

     

    ת: ודאי שלא! אתה אמנם משגיח כשרות, אבל אתה קודם כל חרדי. כחרדי, אתה לא יכול לסמוך על משגיח כשרות מטעם הרבנות.

     

    ש: אבל המשגיח הוא אני בעצמי.

     

    ת: אדרבה וקל וחומר. מילא לסמוך על אדם אחר, אבל לסמוך על עצמך? איך אתה יכול לסמוך על אדם שעובד בתור משגיח של הרבנות, ושכחרדי יודע שזה הכשר פחות טוב?

     

    ש: אבל אני מקפיד כמו שמקפידים בבד"צ. שכל האוכל יהיה רק מהמקומות שאני אומר להם, שתהיה הפרדה מוחלטת בין בשר לחלב, שהמפתחות של המסעדה יהיו בידי וכמובן כל עניין התרומות והמעשרות. אני גם נמצא שם כל היום ואומר באחריות שאפשר לסמוך במאה אחוז...

     

    ת: בשום פנים ואופן אסור לך. הרי זה שאתה יודע שזה כשר במאה אחוז, זה עדיין לא מספיק. אנשים בחוץ יעברו ויראו חרדי אוכל במסעדה בהכשר הרבנות, או אז הם ייכנסו, ויאכלו גם הם בהכשר הרבנות...

     

    ש: נו, ומה בכך? הרי המסעדה כשרה

     

    ת: בהכשר הרבנות...

     

    ש: כן, אבל היא כשרה. אז מה זה משנה? הרי גם אני בעצמי אוכל שם...

     

    ת: זו בדיוק הבעיה. אתה אוכל שם, כי אתה יודע שזה כשר כי אתה המשגיח. אבל החרדי שיאכל שם, לא יאכל שם בגלל שהוא יודע שזה כשר, אלא בגלל שהוא ראה שאתה אוכל שם. ולכן אסור לך לאכול שם.

     

    ש: עכשיו זה ברור. אז לי אסור לאכול שם בגלל שאני חרדי, לא בגלל שאני משגיח.

     

    ת: ידעתי שתבין.  


    ש: אני עורך חדשות בעיתון היהדות התורתית יתד נאמן. והנה נפטר הרב אברהם שפירא ראש ישיבת "מרכז הרב" בירושלים והרב הראשי לשעבר, ואני בהתלבטות אם מותר לציין ליד שמו את המילה זצ"ל. שהרי מצד אחד, ידוע שהרב שפירא היה גאון בתורה, מצד שני אנחנו כותבים בעיתוננו את המילה זצ"ל רק על רבנים משלנו שנתבקשו לישיבה של מעלה. ובכלל, כיצד עלי להתייחס לכל העניין בלי לפגוע ברגשות הקוראים?

     

    ת: אכן, שאלה סבוכה ופטור בלא כלום אי אפשר. בקצרה: אין להקדיש לעניין יותר מעשרה אינצ'ים, לא לפני עמוד 13, בלי סופרלטיבים אלא בלאקוניות, ז"ל ולא זצ"ל, אפשר הגאון או הגר"א שפירא, (כי התואר גאון הוא מטעמי נימוס ואין בו כדי להעיד על גאונותו של מאן דהוא), לציין לפני שמו ר' ולא "רבי", לכתוב הרה"ר ולא הרב הראשי. לפרט על צירי התנועה שנסגרו בגלל ההלוויה כדי להפוך את העניין לאירוע מתחום התחבורה ולא התורה. זכור, אם נתחיל לתת כבוד לאנשי הכיפות הסרוגות, בסוף נידרדר ונתחיל להתייחס אפילו לרבני חב"ד ומי יודע אנה אנו באים. בקיצור: הנוהל הרגיל לטיפול ברבני הציונות וד"ל. 


    ש: אחי החוזר בשאלה, החילוני והרשע מת בשעה טובה ומוצלחת. מה בעניין שבעה, קדיש וכיוצ"ב ביטויים של שמחה?

     

    ת: שב ואל תעשה עדיף.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים