שתף קטע נבחר

סירה - מדריך בזק לאופי הזן

הסירה או השיראז, הוא זן ענבים שזוכה לפופולריות רבה בישראל. שגיא קופר מגיש מדריך להכרת הזן, טועם כמה יינות סירה מקומיים ומספר בקצרה על בירות בוטיק

מבין זני הענבים שהצליחו להתנחל בישראל בהצלחה בשנים האחרונות, נראה שהסירה או השיראז על מופעיו השונים עושה כאן עבודה טובה. בלי לפגוע באנשי השיראז, הפעם אתמקד דווקא בכמה יינות ישראליים מטיפוס "סירה", כלומר, יינות שעשויים בסגנון הצרפתי, ולא האוסטרלי.

 

לאחרונה השיקו שלושה יקבים יינות סירה בסדרות הגבוהות שלהם, רובם משנת 2005, ועוד יין שהוגדר "שיראז" על ידי היקב, אבל הוא עשוי באופי של סירה, דווקא. מלבד אלה חשוב לומר שיש עוד יקבים שעושים יינות סירה מצוינים – רמת הגולן, בסדרת ירדן, קלו דה גת, סוסון ים (אנטואן) ואחרים. בחרתי באלה בגלל הרלוונטיות היחסית למועדי ההשקה, שהיו לאחרונה.

 

מדריך בזק לאופי הזן

הסירה כסירה (בצורת הייננות הצרפתית שלו), הוא אחד מהזנים האצילים הותיקים בעולם. הוא מצטיין באזורים הקלאסיים שלו בצרפת, בצפון חבל הרון – הרמיטאז', קוט-רוטי, קורנה וכו' – אך גם בדרום הרון, שם היינות מבוססי גרנאש. בעוד שבחלק הצפוני הוא יין זני (גם אם אפשר להוסיף מעט ענבים לבנים), בדרום הוא נותן עמוד שדרה ליינות הגרנאש, ומשם, בעצם, הוא נדד דרומה, לאזורים כמו פרובנס, קוט רוסיון, קורבייה וכד'. לא תמיד, אגב, השילוב הוא עם גרנאש: הסירה יכול להיות מלווה מצוין למורבדר.

 

לסירה, כשהוא בהרמיטאז', המופע החזק ביותר שלו, ללא ספק, עם אלמנט של עידון ואלגנטיות: ריכוז צבע ופרי, טאנינים טובים, בשרניים ודומיננטיים, חומציות טובה ויחד עם זאת משהו עם אצילות שקשה להעביר, אבל קל מאוד להרגיש בטעימה. ליינות אלה יש מורכבות כל כך גבוהה, שבכל טעימה הם מפגינים משהו אחר, חושפים בפניך ומגלים טפח, ואז מסתירים מעט. אלה יינות שמפתחים איתם רומן, אבל לאט לאט: צריך לשכנע אותם להיפתח אליך, לחשוף עוד משהו ממה שמרכיב אותם ובסוף להתגלות במלואם. יינות הרמיטאז' הם עתירי צבע, מלאי קסיס ופרי. יינות קוט רוטי הם יותר חיוורים, ויש בהם משהו משל המעושן, הפרחוני… הם יהיו קצת פחות טאניים. אלה שיבואו מהיצרנים שאינם משתמשים הרבה בעץ יראו יינות שיש בהם אנימליות – ארומות של בשר טרי, קצוץ כמו לסטייק טרטר – שילוו באותן ארומות פרחוניות, של סיגליות (כאלה שיש להן ריח). יינות קורנה הם המתובלים ביותר באזור – כבר משהו שאולי, רק אולי, מזכיר את הסירה של העולם החדש – השיראז. מנגד, היינות האוסטרליים מזן זה שמזכירים סירה ולא שיראז יהיו היינות של מערב אוסטרליה: פחות פלפל שחור, יותר אלגנטיים ורכים. יש סירה ושיראז גם בארצות הברית, בצ'ילה, ניו זילנד וכמובן שגם אצלנו.

 

בקצרה, אם כך, אפשר לתאר יינות סירה באופן הבא: צבע בינוני עד אטום ממש, חומציות בינונית ויותר (באזורים הקרירים), טאנינים – יש, מוצקים. אפשר לעשות את יינות הסירה קלים, מפולפלים, אפשר לעשות אותם עשירים ואלגנטיים, עם טאנינים שמרגישים, ואפשר לעשות אותם על הצד הפירותי, הדחוס יותר. כל אזור ויינן עם האופי שלו.

 

הסירה מתיישן היטב בעץ. כשהוא מגיע מאזורים קרירים, תמצאו בו פירות יער, פרחים, זיתים, מנטוליות ופלפל לבן. כשהוא מגיע מאזורים חמים יותר הוא יהיה מפולפל, יכיל לקריץ ומשהו מעושן. היינות המתיישנים יוציאו הרבה מהאנימליות – בשר, עור, בייקון – אבל לא יהיה חסר להם גם מימד של פרי מיובש, בעיקר צימוקים. אלה הם המאפיינים לפיהם אפשר לשפוט ולסווג את היינות מזן זה.

 

עוד על הזן הזה, על מקור השם וקצת על יינות אחרים משנים קודמות, אפשר למצוא באחד הטורים הקודמים שלי כאן.

 

יראון סירה 2004 - הרי גליל מייצרים סירה בסדרת יראון משנה שעברה. הם נטעו נטיעות גדולות יחסית של סירה, ואני מניח שנראה יותר יין מהיקב, גם בסגנון זה וגם בסגנון ובמחיר אחרים. היין הזה מצוין, קטיפתי, יש בו פרחים, פירות יער לצד פלפל לבן ובכלל, באופי, אני מוצא שהוא יותר קרוב לסירה של אזורים קרירים. המחיר שלו בהשקה היה פחות מ- 90 ש"ח, והוא בהחלט יופי של יין – טוב יותר, חייבים לומר – מזה של שנה שעברה. 16 חודשים בחביות – יש לא מעט ארומות שוקולד, למשל - 14.5% אלכוהול – מורגש קמעא. (15.5/20). יופי של עסקה.

 

דלתון ריזרב סירה 2005 - זהו יין שאני מוצא שהוא מורכב ואלגנטי. כאן יש תיבוליות בכלל, באף, עם ארומות פרחים, כשאלה מפנות את מקומן לפרי שחור, כהה. בסירה הראשון שלה ביקב, הכניסה הייננית, נעמה מועלם, 10% ויונייה (מומלץ גם הוא) וזה נותן משהו משמשי-צהבהב באף. הסיומת מרעננת בחומציות שלה, וזאת מאזנת את הרושם הכללי של היין, שאחרת היה אולי כבד. הקל-קלות הזאת עושה את הדלתון סירה 2005 לאלגנטי מאוד וליין שיכול להיות להיט של ממש, לו המחיר יהיה קצת יותר צנוע; כרגע הוא עומד על 120 שקלים. אגב, בהשוואה בין היראון והדלתון, קחו בחשבון שמדובר בשתי שנים שונות לחלוטין. 14.5% אלכוהול (15.5/20).

 

שני היינות יתאימו למאכלי בשר עסיסיים, מלאי חיות ושמחה, שיש בהם קצת שומן וקרמל של צלייה מדויקת.

 

טוליפ סירה ריזרב 2005 - בשנה שעברה הוציאו "טוליפ" יין באותה תווית בדיוק, מבציר 2004. אז כתבתי עליו כך: " באף – פטל ופירות אדומים, פרחים, אולי מתיקות של סוכריות. בפה היין קצת קשה, אבל הסיומת ארוכה וטובה. מומלץ". הפעם, היין נראה קצת יותר על צד העץ, ופחות על צד הפרי. מצאתי יותר פירות יער והשפעות של קברנה סוביניון, שהוא 10% מהיין, אבל גם עור ואנימליות. סיומת ארוכה וטובה. 14.5% אלכוהול, עודף מ- 80 שקלים, ולצד היראון - בהחלט תמורה טובה (15.2/20).

 

אבידן, שיראז ריזרב 2005 - אני חושב שהסיבה היחידה לקרוא ליין "שיראז" היא הקלון האוסטרלי. הסגנון של היין, שהוא, אגב, הקל ביותר מכל היינות, הוא הרבה יותר צרפתי מאוסטרלי. עם 16 חודש בעץ צרפתי, כאן הפרי הוא הרבה יותר פירות יער ודובדבנים, והסירה ניכרת באותם טונים של עור שיש ליין, ופחות בצד הפרחוני. במיוחד ב"שיראז" או גם סירה, מאבידן ציפיתי לקצת יותר פלפול. גם בגלל אופי הזן, וגם היות וזה היה אחד המאפיינים של יינות אחרים של היקב שטעמתי ואהבתי. בכל זאת, זהו יין מהנה, אלגנטי, עם פרי טוב ואיכותי. 120 שקל. (15/20).

 

פסטיבל דרך היין של יקבי יהודה

יקבי אזור יהודה (מה שהיה בעבר ידוע כ- "יקבי יואב-יהודה") יוצאים באירוע "דרך היין" השנתי שלהם, עם שפע אירועים והצעות לפעילויות שימשכו לאורך כל החודש.

 

אם עדיין לא עייפתם מאירועי סוכות, מהפסטיבלים ויתר האטרקציות, או שסתם בא לכם לבקר ביקבי הבוטיק הרבים, להתרשם מהיינות ולהשתתף בפעילויות הרבות, תמצאו כאן לא מעט עניין.

 

השנה מדובר בסדרה שלמה של אירועים, ולא רק "יקבים פתוחים" עם טעימות, או ארוחות שונות. האירועים פזורים אמנם סביב סופי השבוע, אבל ניתן יהיה לבוא ולבקר ביקבים גם במהלך השבוע.

 

הקונספט של "דרך יין" אינו דבר חדש, כמובן, אבל זאת של יקבי יהודה היא היחידה המאורגנת באופן שיטתי, משלבת באמת את רוב – אם לא כל – היקבים שבאזור, ועושה את הדברים בצורה מוצלחת. הלוואי והיו לנו "דרכים צדדיות" שכאלה, מאורגנות כך, גם במקומות אחרים בארץ; אתם יכולים תמיד לעשות סיורים משל עצמכם בגליל ובגולן, כמובן, אבל פסטיבלים של יין מסוג זה, מאורגנים כך שאפשר לבוא ולחוות הכל יחד, קצת קשה למצוא באזורים אחרים.

 

את תוכניית האירועים, הסיורים, הטעימות המודרכות ושאינן מודרכות, תוכלו למצוא כאן. בילוי נעים ואל תשכחו לקחת נהג נוסף...

 

בירה ישראלית – בקטנה

יגדי דבירי, מאושיות בוטיקאי הבירה המקומיים ויבואן של חומרי גלם וציוד ליצור בירה ביתית, עורך מדי פעם אצלו בחנות התל אביבית, מפגשי הכרות עם בירות מיוחדות, מהארץ ומחו"ל. למה שעוד הוא דואג בחנות שלו, היא חשיפה של בוטיקאי בירה צעירים מכל הארץ. לצד בירות טראפיסטיות ומיובאות מיוחדות אחרות, אפשר למצוא אצלו לא מעט בקבוקים של בירות בוטיק ישראליות – הן של מבשלים ביתיים של ממש, והן של מבשלים שכבר מתחילים להראות ניצני מסחריות. אלה בירות בתיבולים ובטעמים מיוחדים, דברים כמו בירות פסיפלורה, קפה, זעתר ומה לא. הכמויות לא מסחריות – ממש רק למשוגעים ויודעי ח"ן – אבל למי שיטרח לסביבות בלומפילד נכונה בכל מקרה חוויה. לפרטי הגעה וכדי שלוודא שיש מה לדגום ומה יש ללגום, אפשר ליצור איתו קשר כאן.

 

ועוד בירה, עברית ולא כל כך: הדאנסינג כאמל התל אביבית ובירה מלכה הן רק חלק מתפריט הבירות המיוחד של מסעדת NG בנווה צדק. ל"מלכות" בירות מצוינות בבקבוקים, ואילו דייויד כהן, איש הגמל המרקד (הגמל, לא דייויד), מציע בירות מהחבית. שני הבוטיקאים הישראליים הם חלק (קבוע) מתפריט הבירה המיוחד של NG, שיכלול החודש גם בקבוקי 750 מ"ל של בירות בלגיות מיוחדות: הרעיון הוא ללוות את מנות המסעדה עם בירות מתאימות למנות, בבקבוקים בנפח שלרוב מתחבר אצלנו בתודעה לבקבוקי יין. אם אתם בעניין, עשו לעצמכם חגיגה ונסו את ה- "Chimay Grande Reserve" הכחולה עם נתח מדמם ועסיסי. זאת בירה 9% אלכוהול, תסיסה שנייה בבקבוק, עם טעמים מתקתקים שיישארו אתכם לכל אורך הסטייק... 95 שקלים במסעדה, אבל היי, חיים רק פעם אחת, לא?

 

שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק ".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים