"פומרי": חרדל של פעם

כחובבת בישול וכלי מטבח אני חובבת מאוד צנצנות. מין סוג כזה של חיבה מוזרה שלא עוזבת אותי מאז הילדות. ככל שהצנצנת יותר קטנה, מיוחדת או נדירה - כך החיבה שלי אליה גוברת. אולי זה בגלל הסקרנות שלי לדעת מה יש בפנים: תמיד מתחשק לי לפתוח משהו שארוז בקופסה, בכלי יפה או בצנצנת.

אם אתם חובבי בישול ואוכל כמוני, אתם בטח אוהבים להסתובב בסופרמרקטים, במעדניות ובחנויות כלי בישול בחוץ לארץ וגם בארץ. זה סוג של בעיה – לא חשוב בכמה מעדניות או חנויות כלים כאלה ביקרתי, תמיד ארצה לבקר בעוד אחת. בשל השילוב בין החיבה לצנצנות ולאריזות מעניינות לבין הסקרנות לראות מה חדש על מדפי החנויות האלה, אני מוצאת את עצמי מעבירה זמן לא מבוטל בשיטוט בין מדפי החנויות או הסופרמרקט בחיפוש אחרי צנצנות מטעמים ומוצרים חדשים. החיפושים הללו לרוב משתלמים ומניבים הישגים וגילויים חדשים: גיליתי כך צנצנת ערמונים מסוכרים של מעדניית פושון בסופרמרקט בפאריז, גיליתי קופסאות פח המכילות שקיקי תה משובח של "מאריאז' פרר" ואפילו את הריבות והקונפיטורות הטובות והפשוטות של "בון מאמא" על מדף אחד הסופרמרקטים כאן בארץ.

געגועים ל"חרדליירים". צנצנת החרס של פומרי (צילום: יניב חן) 

רק עם טיפ טיפת חרדל

באחד משיטוטי בפאריז נתקלו עיניי בצנצנת קרמיקה נאה. בתוך הצנצנת חרדל ושמו "פומרי" (Pommery) והוא כאמור מתוצרת צרפתית. כמובן שלא עברו אלא דקות ספורות עד אשר הצנצנת נרכשה ונמצאה בתוך שקית בידיי העמוסות שקיות ממילא.

מדובר בחרדל גרגרים משובח במיוחד אשר הוגש אל שולחנם של מלכי צרפת כבר בשנת 1632. המתכון הסודי של החרדל היה שייך למסדר דתי אך בשנת 1760 עבר למשפחת פומרי שמאז שומרת עליו בקנאות. משפחת פומרי מייצרת שני סוגי חרדל: אחד עם קוניאק ואחד טבעי. צנצנת החרס בה מגיע החרדל חתומה בחותמת שעווה. יש לשמור את החרדל הזה במקום יבש וחשוך ובטמפרטורת החדר, יש לו חיי מדף ארוכים במיוחד (עד שנתיים) ואפילו טיפ טיפה ממנו מספיקה כדי להבין שזהו אחד החרדלים הטובים שטעמתם.

הצרפתים, כרגיל בכל הקשור לגסטרונומיה, הפכו את עצמם עם השנים לאומני החרדל: החל מהחרדל הפשוט שמונח על השולחן בביסטרו צרפתי ונאכל יחד עם לחם במקום החמאה ועד למומחי איגוד יצרני החרדל והחומץ של העיר דיז'ון שהמציאו את סוגי החרדל המוכרים לנו כיום ואת מיני טעמי החרדל – חרדל קסיס, חרדל תימין, חרדל בלסמי ועוד.

בעבר היו בצרפת "חרדליירים" שרקחו מיני חרדל ועברו מדלת לדלת על מנת להציע למכירה את מרכולתם: חרדל, ממרחים ותבלינים. המהפכה התעשייתית גרמה לאלה להיעלם ואת יצרני החרדל הקטנים החליפו מכונות בתי החרושת ואיתם החרדל התעשייתי.

אז...אם אתם רוצים לטעום חרדל עם טעם של פעם ולחלום על אותם מוכרי חרדל בצנצנות מיוחדות, חפשו אחר חרדל פומרי במעדניות בחוץ לארץ (למיטב ידיעתי הוא אינו קיים בארץ, אשמח לגלות שטעיתי). ואיך אפשר בלי לכתוב משהו על למה החרדל חריף: מרכיבי גרגירי החרדל אשר בטחינה באים במגע עם מים, יוצרים בריאקציה כימית מולקולה אשר גורמת לתחושת חריפות.