הכוונה לשלם לתורמי אברים: "זה ייפלג לעשירים ועניים"
הצלת חיים הינה ערך נעלה ותרומת איברים היא מעשה אצילי, אולם גמול כספי לתרומה יהיה פתח לסחר באיברי אדם והפיכת אנשים לחפצים. עלינו לרכז את המאמצים בעידוד הציבור לתרום איברים מן המת, ולא למסחר את הגוף החי. יש להפריד בין עולם המסחר והחליפין לבין מסירות הנפש, הנדיבות והסולידריות החברתית. ד"ר יחיאל בר אילן על הצעת החוק לפיצוי כספי עבור תרומות איברים
סקרים ומחקרים מלמדים כי רוב האנשים שתרמו את כליותיהם הם אנשים קשי יום שנקלעו לחובות, וכצעד נואש ניסו להחזירן על ידי מכירת איבר מגופם. כלומר, לא מדובר בתרומה אלא במכירת איברים. גם זה לא עוזר להם. חמש שנים לאחר המכירה עדיין שרויים מרביתם בחובות שאין להם דרך לפורעם.
לאור נתונים אלו, מה יקרה אם תאשר הכנסת את הצעת החוק לפיה יהיו "תורמי איברים" זכאים לפיצוי כספי עבור "הוצאות וסבל"? ניחשתם נכון. הכסף יזרום לכיסהם של הנושים.
גרוע מזאת. אלפי פושטי רגל ונרדפי השוק האפור יהיו נתונים ללחץ למכור כליה או לשדל בני משפחה שימכרו איברים לפירעון החובות. מכאן קצרה תהיה הדרך לשעבוד מלכתחילה של איברים כבטחונות. כפי שהסביר יו"ר הלשכה האתית של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), כל גמול כספי לתרומת איברים יהיה פתח לסחר הרבה יותר ענף ומורכב באברי אדם.
פיצוי כספי יפחית את שיעור תרומת האיברים
מכירת איברים מן החי דומה לתעשיית המין והזנות. מדובר בבחירה חופשית, לכאורה, של אנשים המקווים להיחלץ מחובות מעיקים. והשילוב של חובות מעיקים ובעיות סוציאליות מוזנחות הוא הגורם המרכז אשר מדרדר נערות ישראליות לזנות. הן מאמינות כי הקרבה אישית עצומה של כמה חודשים תחלץ אותן ואת משפחתן מן המיצר, אך בסופו של דבר, בדומה למוכרי האיברים, הן נמצאות במלכודת שאין ממנה מוצא.
פרויקט תורמים לחיים:
מעבר לתדמית השלילית כאילו תרומת אבר מקבלת תו מחיר, פיצוי כספי עשוי להרתיע תורמים פוטנציאלים בדרכים נוספות. אנשים יאמרו לעצמם כי אם ניתן לגייס כליה בתשלום כספי, מדוע לתרום? אדרבה, נמתין למי שבאמת זקוק לכסף, שיתרום בעצמו.
לאחרונה סירב בג"ץ להורות למדינה לממן שתילת איבר בחו"ל עבור חולה. השופטים קיבלו את עמדת המדינה כי מדובר קרוב לוודאי בקנייתו של איבר מאדם חי. עם כל הסימפטיה לחולה העותרת, עלינו להבין כי לו הייתה המדינה מתחילה לממן קניית איברים בחו"ל, זרם התרומות מן המת, שגם כיום הוא דל למדי, היה נעצר לגמרי. מדוע נצפה מאנשים להשלים עם ניוול גופת יקיריהם, אם ניתן להציל חיים על ידי רכש בחו"ל? עד מהרה היינו עדים להיווצרותן של שתי חברות: זו העשירה, הקונה אברים, וזו הענייה - המוכרת אותם.
לפנינו איפוא שני סוגי טיעונים כנגד מתן תמורה כספית לתרומת אברים: הטיעון הערכי והטיעון המעשי. הטיעון הערכי קובע כי גם הצלת חיי אדם אינה מצדיקה מיסחור בני האדם והפיכתם לחפצים, במיוחד כאשר מדובר למעשה בניצולם של העלובים והחלשים. הטיעון המעשי מתבסס על מחקרים ותצפיות ולפיו הרעיון לפיצוי כספי עבור תרומת איברים לא צפוי להגביר את שיעור התרומות, כי אם להפחיתם.
במחקר שהפך קלאסי השוו חוקרים את המצב בארצות הברית, בה מקובל לשלם עבור תרומות דם, לבין צרפת, שבה (כמו בישראל) מתקבלות תרומות דם אך ורק כתרומה ובחינם. נמצא כי שיעור התרומות גבוה יותר בצרפת, וכי התורמים האמריקאים הינם במצב בריאותי ירוד יותר, שכן חלקם הגדול הינו מכור לסמים או שקוע בזנות ובעיסוקי שוליים אחרים.
כשמתן דם נתפס כמעשה אצילי של נדיבות לב, מתגייסים לשם כך אנשים מכל שכבות החברה. כאשר מתן דם נתפס כאקט של מכירה, יעשו זאת רק מי שאין להם כל דרך אחרת להרוויח כסף.
להפריד בין המסחר למסירות הנפש והסולידריות החברתית
מחקר מפורסם אחר מתאר אירוע שהתרחש במציאות במעון לילדים. הורים רבים איחרו לאסוף את ילדיהם, ועל כן קבעה ההנהלה קנס כספי על כל עשר דקות של איחור. למרבה ההפתעה, שיטת הקנסות הגבירה את האיחורים, ולא הפחיתה אותם. נמצא, כי גילום האיחור בקנס מאפשר להורים לאחר בכוונה תחילה וללא ייסורי מצפון, שכן הם משלמים עבור עיכובם של עובדי המעון. לא קנס כספי אלא שיחה והסברה גרמו להורים להבין שכשהם מאחרים הם נוהגים בחוסר הגינות כלפי הצוות. כלומר, התנהגות מוסרית אינה מושגת על ידי הענקת תמריץ כספי.תרומת איברים מהחי הינה מעשה אצילי ביותר, צעד נדיר הראוי לקשר עמוק ומיוחד בין תורם למקבל. על פי תקנון המוסד לביטוח לאומי, אבדן כליה שקול לנכות בשיעור שלושים אחוזים, כך שבתחום זה יש בהחלט מה לתקן (למשל, מימון ימי החלמה וחופשת מחלה לתורם על חשבון המדינה). אולם אין פודים נכות בממון ואין מגלמים אותה בכסף. כמו שלא עולה על הדעת להציע לחולים הנזקקים לטיפול דיאליזה לוותר על מקומם בתור להשתלות או שיוותרו על טיפולים ויסתפקו בחיים קצרים יותר, והכל תמורת כסף. אם שתי הדוגמאות הללו מקוממות אתכם, זה בגלל שגם הן נובעות מקו חשיבה לפיו ניתן וראוי לפצות בממון על מתן איברים.
הצלת חיים הינה ערך נעלה ביותר וראוי למירב המשאבים. עלינו לרכז את המאמצים בעידודו של הציבור לתרום איברים מן המת, ולא למסחר את הגוף החי. כדי להעלות את שיעור התרומות יש להפריד הפרדה מוחלטת בין עולם המסחר והחליפין לבין עולמה של מסירות הנפש, הנדיבות והסולידריות החברתית. דווקא משום שלחיי אדם ולאבריו אין ערך כלכלי ואין להם תחליף, אנו מגייסים תעצומות נפש לנדב את אברי יקירנו למען הצלת חיים, ולא לשום מטרה אחרת.
- הכותב מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א.
לפנייה לכתב/ת 
