אז גורל היחסים נקבע כבר בשבוע הראשון?
השבוע חגגנו שלושה חודשים יחד, אלון ואני. שלושה חודשים זה די הרבה זמן: סמסטר שלם (פלוס-מינוס חופשות), שליש הריון, רבע הקפה של כדור הארץ את השמש. ומצד שני, זה די מעט, בעיקר כשזה מגיע לרגשות ומערכות יחסים. עניין של זמן
הרבה שאלות יש לי על הזמן. מה זה, בעצם? ואיך קורה ששנייה אחת יכולה להיראות לנו כמו נצח, ולעומתה פרק זמן ממושך מתכווץ באחת ונראה כל כך קצרצר ובר חלוף? למה הוא מתקדם תמיד קדימה, הזמן, ואיך זה שלמרות הכל אנחנו מצליחים לכופף אותו לפעמים, כדי שיפעל לטובתנו?
נדמה שחכמים ככל שנהיה, עדיין נתקשה לתפוס במלואו את המושג המופלא הזה. אותו בוץ סמיך, לא נראה ולא מורגש, שבו כולנו מתבוססים, מעבירים בו את חיינו, בתנועה אינסופית ובלתי מורגשת. שיניו החדות ננעצות בנו.
הזמן הוא גם מושג פוליטי, שיש בו כדי לתחום תקופות ולהגדיר משטרים, ובעצם הוא עמוד השדרה של ההיסטוריה. יש זמן של נשים וזמן של גברים, וכמובן – יש זמן של ילדים. זוכרים איך כל שנה בבית הספר נראתה לנו כמו נצח? ואיך כשמבינים פתאום שהוא הולך ומתכווץ מרגישים מעין צביטה בלב, כאילו פתאום סוגרים דלת נוספת, ואולי אחרונה, מאחורי הילד שבתוכנו.
אלון חיבק אותי ואמר לי מזל טוב
ביום שלישי פתאום הבנתי כמה מוזר הוא הזמן. כשהשעון היכה חצות בדיוק, אלון חיבק אותי ואמר לי מזל טוב. את שלושת החודשים הראשונים שלנו יחד, הרבעון הראשון אם תרצו, חגגנו אצלי בסלון, מול ה-DVD, עם סרט נפלא של טרנטינו ועם סושי מחייה נפשות. שלושה חודשים זה די הרבה זמן: סמסטר שלם (פלוס-מינוס חופשות), שליש הריון, רבע הקפה של כדור הארץ את השמש. ומצד שני, זה די מעט, בעיקר כשזה מגיע לרגשות ומערכות יחסים.
הרבה מאוד אנשים, ואולי גם אני בתוכם, מתייחסים לזמן כמו מדד לרצינות. כשמישהו עובד במקום מסוים שנים ארוכות, מיד יניחו שהוא מקצועי, מנוסה ומיומן, גם אם הוא נשאר סתם מכוח האינרציה. כשאתה שומע על זוג שיוצא יחד כבר שש שנים, אתה מיד מעריך שהכל שם בסדר, שהרי אם לא, הם מזמן היו נפרדים. בתכל'ס', יכול להיות שהזוג הזה נשאר ביחד בגלל כל הסיבות הלא נכונות, ושכל אחד מהם חולם, חולמת, על משהו אחר לגמרי.
נרצה או לא נרצה, הזמן הוא פרמטר שכולנו לוקחים בחשבון כשאנחנו באים להעריך את חיי האהבה שלנו. באופן מודע ובלתי מודע גם יחד, הוא משחק תפקיד גם בתפישה שלנו את עצמנו ואת הקשר. אבל באיזה שלב הוא נכנס לתמונה? האם שעון הזמן מתחיל לתקתק כבר בדייט הראשון, וכמו סיסמוגרף רגיש במיוחד למדוד, להעריך, לכמת את מערכת היחסים שלך? בהיעדר מדדים כמותיים, נראה שהזמן הוא הדרך היחידה, האמפירית וה"מדעית", למדוד מערכות יחסים. למדוד אהבה.
נויה אומרת שאפשר לדעת לאיזה כיוון הולכת מערכת היחסים לפי השבוע הראשון. "אם נפגשים הרבה, מוצאים זמן אחד לשני בלו"ז הצפוף ומתגמשים כדי להיות יחד – זה כנראה הולך להיות מוצלח בהמשך", הסבירה במומחיות. עופר, כרגיל, היה קצת פחות אופטימי. "ואם הוא סקס גרוע?" ניסה להקשות על נויה, שחייכה אליו כאילו חיכתה לשאלה ואמרה "אתה בטח כבר יודע שסקס גרוע מגלים כבר לפני סוף השבוע הראשון. אני מקווה בשבילך, בכל אופן".
יש משהו במה שנויה אומרת. שבוע שלם הוא פרק זמן רחב מספיק כדי לבחון את הדינמיקה הראשונית, הבסיסית, שנוצרת בין שני אנשים. מעבר לכימיה של הדייט הראשון ולהתרגשות של השני – שבעה ימים הם מספיק להתחיל להבין, להתחיל להרגיש לפחות, לאן נושבת הרוח.
אם ההתחלה מעידה על ההמשך, מה זה אומר עלי ועל אלון? כבר בשבוע הראשון שלנו יחד הוא הזמין אותי לארוחת ערב בקיבוץ שלו. קצת הפחיד אותי לפגוש את אמאבא כבר בדייט החמישי, אבל הוא היה כל כך חמוד כשהציע את זה, וכל כך רציתי להכיר את המקום שממנו הבא, הבית שבו גדל, שהסכמתי. וכך, ביום שישי, הדייט החמישי, הכרתי כמעט את כל המשפחה הקרובה של אלון, וגם נציגים נבחרים מהמשפחה המורחבת.
לפגוש את ההורים
בהתחלה קצת פחדתי לספר על המפגש עם ההורים לחבר'ה. רמזתי לליאור שאלון הציע משהו בסגנון, וליאור צחק ואמר "כבר מזמן אמרתי שאתה לסבית". לסבית או לא לסבית, הפעם אני שובר שיאים שאפילו אלן דג'נרס לא תעז לחצות. נויה היתה עסוקה בלגזוז לעצמה את הפוני כשהתקשרתי לספר לה, והתוצאה היתה ביקור דחוף אצל הספר. "השתגעת?! לפגוש את ההורים בשבוע הראשון?" רשפה בעודה רצה במדרגות, צורחת על חתול אשפתות המום שלרוע מזלו עבר לה בדרך. "זה הדבר הכי טיפשי ששמעתי, ומשום מה לא מפתיע אותי שזה בא ממך", צעקה וניתקה.
אז נכון, כולם אמרו לי שזה לא בריא לעשות את זה כל כך מהר, ואני מניח שיש מידה רבה של צדק במה שהם אומרים. ונכון, חייבים להודות שזה קצת טירוף וקצת מוקדם מדי לדבר על פגישה עם ההורים. היום, אחרי שלושה חודשים, לא מעט מפגשים עם ההורים (שלי ושלו גם יחד), אני יכול רק להודות לו שהציע, ולעצמי שהסכמתי.
אנחנו כל כך שבויים במוסכמות שמלמדות אותנו מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע, שלפעמים קצת קשה לנו לזהות הזדמנות כשהיא מגיעה. אומרים שאסור לשכב בדייט הראשון, כי זה מביא מזל רע, אבל אחד מסיפורי האהבה היותר גדולים שלי התחיל בדייט צונן למדי, שהמשיך ללילה לוהט במיוחד.
אומרים שאסור לומר "אני אוהב אותך" מוקדם מדי, אבל אני לא יכולתי לעצור את עצמי כשהתבוננתי בו והרגשתי שהלב שלי יוצא אליו כבר אחרי שבוע יחד.
אומרים שיש גיל שאחריו כבר אי אפשר למצוא אהבה, שחייבים להתפשר, ואני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים מוצלחים, רווקים ורווקות, שכל כך עסוקים בלהתפשר עד שהם לא עוצרים לרגע וקולטים שהדבר שהם באמת רוצים מונח ממש מתחת לאף שלהם.
אז החלטתי שאני קורא תיגר על הזמן. לא עוד רגשות אשם על זה שפגשתי את המשפחה שלו בשבוע הראשון, לא עוד נשיכת שפתיים והתפתלויות בכל פעם שאני מספר שהבאתי אותו הביתה אחרי חודשיים. הזמן שלנו הוא אחר, שונה לגמרי, והוא לא מציית לחוקים הבלתי כתובים שמקיפים אותנו. זה מהר, אבל זה לא נמהר. זה מוקדם, אבל זה לא מוקדם מדי. כל עוד נלך אחר תקתוקי הלב, השעון האמיתי והנכון שפועל בתוכנו, הכל יהיה בסדר.
