"אתה תעזור לי למצוא את אבא שלי?" (ביאנקה - 2)
בשנים הראשונות ביאנקה היתה תקועה לו בראש והרסה לו קשרים עם כל מי שהוא ניסה לצאת איתה באופן רציני. בהתחלה הוא עוד ניסה למצוא את הכתובת שלה, אבל כשאתה יוצא לחופשה מהצבא אחת לשלושה שבועות במקרה הטוב, זה לא ממש עוזר, ובסוף הוא הרים ידיים. פרק 2 בסיפור
בגיל 36 אלון כבר ידע שלא הכל מסתדר בחיים כמו שמתכננים. הגירושים מליהיא, שאמרה לו שבחיים לא תבקש ממנו שום דבר אבל לקחה איתה את הבית, המכונית והרהיטים, כבר היו מאחוריו. הוא האשים את ההסכמה שבשתיקה מצדו לדחות את עניין הבאת ילדים לעולם כסיבה העיקרית למה שקרה.
ליהיא והוא נפגשו במקום העבודה הראשון שהיה לו אחרי שעזב את הקיבוץ, בגיל 23. היא היתה סטודנטית ועבדה שם בעבודה חלקית כקלדנית. אלון, שהתחיל ללמוד מחשבים באוניברסיטה, עבד במשמרת לילה בחברה שעסקה בעיבוד נתונים לאיזה בנק. כשליהיא סיימה ארכיטקטורה הוא כבר היה ראש צוות תכנות בחברת סטארט-אפ קטנה, וכשפתחה משרד משלה הוא היה סמנכ"ל בחברת מיחשוב מהגדולות בארץ. הוא טס הרבה לחו"ל ולקח אותה איתו בפעמים שהצליחה לקחת כמה ימי חופש מהמשרד שלה, שהלך וגדל. החברים שלהם היו צוחקים שאצלם העניין עם הילדים הפוך: אלון הרגיש את השעון מתקתק, בעוד שליהיא דאגה שהיא לא תוכל להתפתח אם תצטרך לטפל בשלב זה בילדים.
הוא רצה יותר. הוא רצה להיות מאוהב
אחר כך הם התחילו להתרחק, כל אחד עם הקריירה שלו, עד שכבר לא היה להם על מה לדבר. הוא רצה יותר. הוא רצה להיות מאוהב, הוא רצה ריגושים, והוא היה מוכן לעבוד על הזוגיות שלהם כדי שיהיה להם את זה. אבל זה לא הצליח, ובאחד מימי שישי, כשאמר משהו בנושא, ליהיא ענתה לו שריגושים זה רק בשביל ההתחלה, אחר כך זה פשוט החיים.
חודשיים אחרי זה הם היו כבר אחרי הכל; הוא רצה לגמור עם זה מהר ולהתחיל מחדש. הסיבוב הזה היה יותר קל, הוא כבר לא סטודנט, יש לו משכורת שמספיקה למשפחה שלמה, ונשארו לו כמה חסכונות שעורכי הדין של ליהיא פיספסו. אז הוא עבר לדירה בצפון תל-אביב, ריהט הכל כמו שהוא אהב והתחיל לצאת עם חברים, להכיר בחורות. חלקן אפילו נשארו איתו שבוע או שבועיים. יותר ארוך מזה הוא לא הצליח להחזיק מעמד. אם ריגושים יש רק בהתחלה, אז הוא רוצה רק התחלות.
זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה מוזר. כלומר, העיתוי. זו היתה תקופה שהוא נכנס לשיגרה והתחיל לחזור בזכרונות לתקופות אחרות, אז הוא חשב על ביאנקה. בשנים הראשונות היא היתה תקועה לו בראש והרסה לו קשרים עם כל מי שהוא ניסה לצאת איתה באופן רציני. בהתחלה הוא עוד ניסה למצוא את הכתובת שלה, אבל כשאתה יוצא לחופשה מהצבא אחת לשלושה שבועות במקרה הטוב, זה לא ממש עוזר, ובסוף הוא הרים ידיים.
איזה ערב הוא חזר מוקדם מהעבודה, נחת מול הטלוויזיה והזמין פיצה. כשהשליח צילצל בדלת הוא כעס ששוב מישהו השאיר את דלת הכניסה לבניין פתוחה. בשביל מה יש אינטרקום אם לא סוגרים דלתות? לפני שפתח את הדלת הוא חיפש מזומן לתת לשליח, וכשהפעמון צילצל בפעם השניה הוא כבר כמעט כעס וצעק "רגע". כשפתח את הדלת השליח עמד מולו, גבוה, נועץ בו מבט ו... בלי פיצה אבל עם מעטפה. אלון נעץ בו מבט שואל, וההוא מצידו שאל "אלון?"
"כן".
"אתה גרת בקיבוץ בעמק יזרעאל?" שאל הבחור, הפעם באנגלית.
"כן".
"הכרת בחורה בשם ביאנקה?"
אלון ניסה לענות, אבל לא יצא לו. הוא הסתכל בבחור, ובסוף יצא לו מהפה "מי אתה?"
הבחור ענה "אני הבן שלה" ונתן לו את המעטפה.
הם ישבו על הספה, אלון עם בקבוק בירה, הבחור, אלון אפילו לא שאל איך קוראים לו, עם כוס קולה. הבחור ישב בשקט, פוכר את אצבעות יד אחת בשניה ומביט באלון פותח את המעטפה, מוציא את הדפים ומתחיל לקרוא.
"אלון,
אני מנחשת שאתא מופתא מאוד. אני לא יודאת מה אתא עוסה ואני לא רוצה להפריאה לך בחיים שלך אז אני מנסה להיות קטנה במיחתב ואם אתא רוצה אנחנו יחולים אחרי כן לדבר אוד.
טבי הוא ילד שלנו. שלחה ושלי. אני לא רוצה לעסות לך שום דבר רא ואני מקווא שאתא לא קואס שאני שלחתי אותו אליחה. הוא לא יודאה שאתא אבא שלו ובגלל זה אני קוטבת בעיברית כי אני חושבת הוא מנסה לפתואח את המיחטב הזות ולקרו. הוא קול החיים שלו רצה לדאאת מי אבא שלו ואני לא רוצה עוסה לך בלאגן אז לא סיפרתי לו. אבל הוא אחשיו כבר 18 והוא ממש רוצה יותר למצוא אז סיפרתי לו שאבא שלו היה בקיבוץ ואמרתי שיש לי ידיד שזה אתא שאולי יחול לעזור מוצא אבא שלו. רק אתא יחול להגיד לו אם אתא רוצה להגיד ואני מבטיחה לו לעסות שום באיות ממה אתא מחליט.
אם אתא רוצה אנחנו מדברים, טבי יחול אומר לך איפה אני גרה וטלפון שלי.
ביאנקה
(היו לי הרבה טאויות?)"
הוא ניסה לראות בו את ביאנקה, או את עצמו
אלון חזר וקראת את המכתב מהתחלה ולא הרים את הראש. אחר כך הסתכל על הבחור. הוא ניסה לראות בו את ביאנקה, או את עצמו, אבל הוא לא ראה כלום כי הרקות שלו הלמו כל כך חזק שהראייה שלו היטשטשה. אחר כך הוא לקח נשימה עמוקה ואמר "וואו", והבחור הסתכל עליו, חייך חיוך שסוף סוף הזכיר את אמא שלו ואמר "היא אמרה לי שתהיה מופתע". אלון רק אמר "כן" וטבי שאל "הכרת אותה טוב?"
אלון הנהן.
טבי סיפר לאלון שאמא גידלה אותו לבד, בעזרת סבא וסבתא שלו, וסיפרה לו המון על ישראל. הוא ניסה לחקור אותה שנים על אבא שלו, אבל היא לא הסכימה לדבר עליו. רק חודשיים לפני כן היא נשברה ואמרה לו שהיא לא יודעת איך למצוא אותו, אבל סיפרה שאלון והיא היו חברים טובים ואולי אלון יוכל לעזור לו למצוא את אבא שלו. אפילו את השם הפרטי היא סירבה לתת לו לפני שאלון יברר עם אבא שלו שזה בסדר.
טבי חיפש באינטרנט והגיע לאתר של החברה של אלון. הוא החליט פשוט להגיע ארצה במקום לצלצל, כדי שאם אלון יהסס הוא ינסה לשכנע אותו. הוא אמר שהגיע שלושה ימים קודם לכן, הוא גר באכסניית נוער, ועכשיו אלון צריך להגיד לו אם הוא מוכן לעזור לו או לא.
אלון עדיין שתק. לטבי הוא אמר שהוא אפילו לא ידע שלביאנקה יש ילד, וטבי לא ענה.
"כמה זמן תהיה בארץ?" שאל אלון.
"בערך שלושה שבועות", השיב טבי.
"ומה תעשה במשך הזמן, אם אני אנסה למצוא את אבא שלך?"
"לא יודע. אני רוצה לטייל קצת, כי אמא סיפרה על הרבה מקומות שאני צריך לראות, אבל אני עוד לא יודע איך אני אעשה את זה".
אלון אפילו לא חשב פעמיים כשאמר "אולי, אם תרצה, בסוף השבוע אוכל לקחת אותך ולהראות לך קצת מקומות".
טבי קפץ בהתרגשות, שאל אם אלון בטוח, ואלון חייך למראה ההתלהבות שלו. בשבת בשבע בבוקר הוא אסף אותו מהאכסניה בבן-יהודה והם נסעו לגבול הצפון. בדרך הם דיברו והכירו קצת. טבי שאל גם אם אלון מתקרב למצוא את אבא שלו, ואלון אמר שעוד לא. בצהריים הם עצרו במסעדה, ואלון שאל את טבי אם יש מקומות מיוחדים שהוא רוצה לראות. טבי רצה לראות הכל.
הם יצאו לטיול של כמה ימים, בו גם ביקרו בקיבוץ של אלון, והגיעו עד אילת. אלון הזמין לשניהם חדר אחד במלון ממש מפואר, ואחרי שבילו סתם יום של רביצה על החוף, עלו לחדר להתכונן לארוחת ערב. כשאלון יצא מהמקלחת טבי ישב על המיטה שלו ואמר לאלון, שהתלבש מול הראי: "אתה יודע, יש לי רק עוד שבוע, מה קורה עם אבא שלי?"
המשך הסיפור
לפנייה לכתב/ת 
