אפרת גוש מודה

במאים: מרתה ויזלטיר ועוזי אמיר

אפשר להגיד שהלחנת הפסקול של "אבידות ומציאות" התחילה לפני 18 שנה. זה קרה כשערן צור, שאחראי על הפסקול הנוכחי, פגש לראשונה בבימאי שבי גביזון, על הסט של הסרט "שורו". צור נתן אז ביצוע מחודש לשיר "נשל הנחש" של מאיר אריאל. ב"אבידות ומציאות" עבר צור לעמדת מלחין הפסקול. גם הפעם שובץ אליו שיר של מאיר אריאל, והפעם זו אפרת גוש, שתבצע את "מודה אני", שהקליט אריאל זמן קצר לפני שנפטר מפגיעת חיידק טורף בשנת 1999.

למרות שצור מורגל בהלחנת וכתיבת שירים לסרטים, זו לו ההתנסות הראשונה בכתיבת פסקול לסרט באורך מלא. כשניגש ליצירת פסקול "אבידות ומציאות", כבר היתה מונחת לפניו סקיצה לביצוע של גוש לשיר שבחר גביזון לנישת שיר הנושא של הסרט - "מודה אני". השפה המוסיקאלית שנבחרה - לשיר עצמו ולכלל הפסקול - כללה הרכב של רביעייה הכוללת פסנתר, צ'לו, ויולה וכינור, אליהם הוסיף צור מעט צלילי גיטרה אקוסטית ובס. האופי של המוסיקה הוא רומנטי, איטי ורווי אווירה.

הפסנתרן אוהד בן ארי, שעיבד את המוסיקה לסרט וגם ניגן פסנתר בהקלטות, זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית למוזיקה קאמרית של טרייסטה (איטליה), יחד עם השלישייה בה הוא חבר - "טריו מונדריאן". "אבידות ומציאות" הוא סרטו הרביעי של גביזון, אותו כתב עם דנה מודן ("אהבה זה כואב"). הסרט מגולל את סיפורם של שתי אחיות (מיה דגן ושרה אדלר) ובעלה של אחת מהן (אלון אבוטבול), היוצרים משולש רומנטי בלתי אפשרי.