שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מתבוללים, סיפור אהבה
    ברוב המשפחות היהודיות עדיין מקבלים בצער, למרבה השמחה, את נישואיהם של ילדיהם עם נוכרים, אבל בתקשורת צוהלים על לינור ושראס ובר ודי-קאפריו. אורי אורבך חושב שהעיקר זה לא הרומנטיקה

    העובדה שהיססתי יותר מחמש דקות רצופות לפני שכתבתי את הדברים הבאים, היא ההוכחה שצריך לכתוב אותם.

     

    ובכל זאת ובגלל זאת. קראתי השבת על זמרת אופרה ישראלית יהודיה מצליחה ומוצלחת. בעלה הראשון היה אמריקני ממוצא פיליפיני, גוי מוחלט או בלשון העיתון: "לא יהודי". לשאלת-אגב היא עונה שזה כלל לא הפריע לה: "אני לא חושבת שגיל או דת או מנטליות זה משהו שמגביל". ממש באותו גיליון של "שבעה ימים" קראתי על כוכבת ילדים לשעבר שעכשיו גרה בניו-יורק עם חבר, עוד לא-יהודי נחמד, והם מתכוונים בעתיד להינשא. "אפשר לקבוע כל מיני חוקים", היא אומרת, "אבל למציאות יש חוקים משלה".

     

    מדי יומיים קראנו בהתפעמות על בר רפאלי וליאונרדו די-קאפריו, כשהם עוד היו ביחד. גם לינור אברג'יל נשואה לשארונאס יאסיקביצ'יוס הכדורסלן הליטאי. ואני, תסלחו לי על גסות הרוח, ממש לא מסוגל לאחל להם זוגיות מוצלחת.

     

    אלו דברים שלא כותבים עליהם ולא מדברים עליהם. הזוגיות של סלבס היא עניינם הפרטי-כאילו. מה פרטי? מצלמים אותם לשבועוני הבידור והספורט, מדווחים עליהם בעיתונים היומיים, הם מופיעים בפתיחות ובסגירות ואהבתם הפורחת או הדועכת היא עניין לציבור. רק הנקודה הקטנה, הקטנטונת, העניין המציק הזה של יהודי עם גויה וגוי עם יהודיה הוא פתאום לא העניין שלנו. זו כבר התערבות בחייהם הפרטיים. כל-כך פרטיים שגם את המילה גוי כבר לא כותבים שמא מישהו ייעלב. אם בכלל מציינים שבן הזוג הוא לא משלנו, ייאמר שהוא "לא יהודי". זה עדיין בגבולות הפוליטיקלי קורקט.

     

    בתקשורת החילונית דיבורים נגד נישואי תערובת של זוג ספציפי, סלב או לא, נתפסים כפרימיטיביות או כגזענות. זה מיושן להביע דעה פומבית בעניין זוגיותם, או חס וחלילה נישואיהם, של יהודי משלנו עם נוצריה לא משלנו.

     

    לעומת זאת, בעמודים אחרים בעיתון יכולים לכתוב כתבות על מכת ההתבוללות האוכלת בעם היהודי. אנחנו קוראים דו"חות של הסוכנות היהודית על "השואה הלבנה" או "השואה השקטה", זו שמכלה כל שנה מהעם שלנו אלפים רבים של יהודים שנישאים בנישואי תערובת. נישואים של יהודים עם נוצריות הם הסיבה העיקרית להתמעטותו של העם היהודי באמריקה ובאירופה. יהדות אמריקה, שצעיריה עומדים מטבע הדברים בפני סכנת התבוללות הרבה יותר גדולה, עושה המון מאמצים כדי לחזק את החוויה היהודית שלהם, כדי שבשעת מבחן יידעו להגיד לא. ולנו, כאן בישראל, הרבה יותר קל לדבר על נישואי תערובת כבעיה, אבל לפזז בחתונה עם לינור ושאראס. כאילו זו לא הבעיה שלנו.

     

    האם אפשר לאסור על יהודיה להינשא לבחיר ליבה הגוי? אי אפשר. אבל אפשר לפחות לא להתפעל. העובדה שבר יצאה עם ליאונרדו מפריעה לי פי מאה מהשטויות שהיא דיברה נגד הצבא.

     

    אם מפעילים קצת שכל מבינים שמה שמניע את "ההתבוללות" אינו אלא אלפי סיפורים רומנטיים קטנים, רובם ככולם אינם סיפורים לפנאי פלוס, אלא של צעירים ישראלים שנוסעים לטיול אחרי הצבא. צחי וחגית, וליהי ומיטל ורוני ורמי שלנו שמכירים פה ושם את ג'ון וג'ין והנס ומריה ומאט. כולם בחורים ובחורות מקסימים וחביבים, והעובדה שהם לא-יהודים (כלומר: גויים!) כבר לא מהווה מחסום מספיק.

     

    אמנם, ברוב המשפחות החילוניות עדיין מקבלים בצער, למרבה השמחה, נישואים של ילדיהם עם נוכרים, אבל הביטוי התקשורתי של הטרגדיה הרומנטית הזו הוא קולו-לו-לו-לו צוהל ומטופש. סיפורים על זוגות מפורסמים בני דתות שונות נמכרים אצלנו תחת הכותרת "העיקר שהם מאושרים", ואיזה כיף שהיופי והחוכמה של הכוכבניות שלנו מוצאים חן גם בעיני גויים אטרקטיביים. אם נקרא במגזין על התנגדות של המשפחה היהודית לקשר, הסיקור יבוא ברוח של "האהבה ניצחה את הדעות הקדומות". קיום העם היהודי פחות חשוב מלאב-סטורי. כי לא חשוב הגוי העיקר זה הרומנטיקה.

     

    האהבה מנצחת? עם ישראל מפסיד. עוד ניצחון כזה ואבדנו.


    פורסם לראשונה 10/11/2007 23:45

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מנחם טריווש
    בר וליאו
    צילום: מנחם טריווש
    צילום: רפי דלויה
    שראס ולינור
    צילום: רפי דלויה
    מומלצים