"חמשושלים": לגלות את ירושלים

אי שם בשנות ה-40 איש אחד החליט לברוח מארצו הקומוניסטית. הוא הפליג עם אונייה שהיתה בדרכה לאיים הקאריביים, ולפני שזו הגיעה אל חוף מבטחים – קפץ מסיפונה אל מי הים הסוערים. שלושה ימים ושלושה לילות הוא שחה בלב ים, נאבק בגלים, עד שצלח את דרכו אל היבשה, אל חייו החדשים נטולי הזהות הישנה. השנים חלפו וכל מיני דברים קרו. בין היתר, הוא התאהב באישה מרוסיה. השניים התגלגלו לישראל וכאן קבעו את משכנם. סופו של הסיפור, ולמרבה הצער גם של האיש, בכינרת. יום אחד בשנת 1998 הוא טבל את גופו במימיו של האגם הקטן והלכאורה תמים... וטבע.

שוו בנפשכם בית קברות, שעת לילה, ומצבה שפנס-כיס מאיר עליה באורו הקלוש, מגולל את קורותיו של השוכן תחתיה. למדריכה שלנו יש כישרון משחק לא מבוטל והיא מספרת את הסיפור בדרמטיות שלא היתה מביישת את תסכיתי הרדיו המפורסמים של אורסון וולס.

צ'יזבטים בבית הקברות (צילום: ישראל ברדוגו) 

ההיסטוריה האפלה של ירושלים

אישה אחת, די זקנה, גרה לבדה בבית גדול עם עליית גג רעועה. יום אחד התקלקלה לה הטלוויזיה וטכנאי נדרש להגיע אל הבית. תוך כדי תיקון, הוא גם נדרש לעלות לעליית הגג. "עליך להיזהר", אמרה הזקנה ספק בחיוך, ספק בחשש, "אני עצמי לא דרכתי שם מעולם (ראומטיזם? בעיות במפרק הירך?). אין לדעת אלו הפתעות מחכות לך".

הטכנאי, שכבר ראה הרבה טלוויזיות בחיים שלו, אינו נרתע מקורטוב דרמה ומטפס בקלילות מעלה. לא חולפת אפילו דקה לפני שקריאת תדהמה, צווחנית משהו, נמלטת מפיו של הגבר החסון. "מה לך ולנאצים?!", שואל האיש כשהוא יורד למטה, חיוור ומבוהל. בידו הוא נושא ארגז מלא בצלבי קרס וחומרי תעמולה עדכניים לאירופה של מלחמת העולם השנייה. הזקנה מחווירה אף היא ומזדרזת לשבת בכורסתה וללגום מכוס התה. "אילו רק יכלו הקירות לדבר", היא ממלמלת.

אבל הם יכולים! הבית הוא בית טמפלרי ועליית הגג שלו אכן מספרת את הפרק האפל בתולדותיה של אותה כת גרמנית. לעזאזל, אני חושבת לעצמי, המדריכה הזו יודעת לדובב גם את ההיסטוריה העלומה ביותר. היא אמינה יותר מכל מספרי הצ'יזבטים שפגשתי ב"צופים".

רוברט ברוס, מלך סקוטלנד, חלם להיקבר בירושלים. הימים ימי המאה ה-14, והנהלים בעניינים מסוג זה כנראה ברורים למדי. את הגוף של המלך קוברים במדינה שעליה הוא מולך, אבל את הלב שלו אפשר להוציא ולשלוח לעיר הקודש. מה שנקרא פחות או יותר "לבי במזרח ואנוכי במערב". למגינת ליבו של המלך המת, השליח שהיה מופקד על משימת הקבורה, ג'יימס דגלס, נהרג בדרכו לארץ ישראל והלב הסקוטי החם אבד אי שם.

את כל זה מספרת לנו המדריכה, שעכשיו מזכירה לי את ג'ון הארט על כסא הנדנדה שלו ב"סיפורי עמים", כשאנחנו נמצאים בפתחה של הכנסייה הסקוטית בירושלים. מאחורי המדריכה, מתחת לעץ, אל מול הנוף הקסום של העיר העתיקה, יש שתי מצבות קטנות ולא מפוארות. על אחת מהן כתוב "Bruce". משום כך אני מחכה ומחכה לאיזה הפי-אנד בעניינו של המלך המנוח, אולם זה מבושש לבוא. לבסוף מתפנה המדריכה להקדיש תשומת לב למתים שמאחוריה, ומספרת כלאחר יד שכאן קבורים הכלבים (!) של הכנסיה הסקוטית. כמה אירוני. באחת מנקודות התצפית היפות ביותר שיש לירושלים להציע, זכה להיקבר לא מלך מורם מעם, כי אם כלב הנושא את שמו.

חזרה אל המציאות - ולחמשושלים

הסיור שלנו מגיע אל קיצו ואנחנו חוזרים אל המציאות. קשה להאמין שכל הזמן הזה פשוט שוטטנו לאורכו של רחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים. בתי הקפה, המסעדות, חנויות הבגדים והמולת הרחוב – כל אלו חוזרים ומשתלטים על ההוויה הירושלמית, מעלימים מן העין את הסיפורים והסודות שטמונים בה. כדי לגלותם שוב מחדש, כל מה שצריך לעשות זה להצטרף לאחד מהסיורים המודרכים של יד בן צבי.

החמשושלים בפעולה (באדיבות רשות התיירות- עיריית ירושלים)

לרגל פסטיבל "חמשושלים 2007" שנפתח היום (ה'), יש הרבה מאוד סיורים כאלה ומחיריהם נמוכים מהרגיל. "חמשושלים" הוא פרויקט החוגג את שנת ה-40 לאיחוד ירושלים בשלושה סופי שבוע (בתאריכים 15.11.07-17.11.07, 22.11.07-24.11.07, 29.11.07-1.12.07) שבמהלכם יזכו תושבי העיר ומבקרים מחוץ לה לבחור מתוך מגוון של אירועי תרבות, מוזיקה, תיירות, תיאטרון, ובילויים.

• פרטים נוספים ולוח אירועים אפשר למצוא באתר זה ובמוקד העירוני 106 בטלפון 02-5314600.