המפסידה: לבנון

דווקא כשהיה נדמה ששום דבר לא יכול להפתיע, ארץ הארזים הופתעה הבוקר (יום ד') מחדש. הפעם - בדמות מכונית תופת שהופעלה נגד מי שסומן להיות מפקד צבא לבנון הבא.

מדובר בחיסול חסר תקדים בשנים האחרונות גם במושגים של לבנון, שכן הצבא הצליח למצב את עצמו כגורם ממלכתי ונייטרלי בסבך האינטרסים המנוגדים במדינה השסועה שמצפון. ולא רק זאת - החיסול אירע מטרים אחדים מבניין העירייה של בעבדא, בשעה שמכוניתו של האיש, עמיד (תת אלוף) פרנסואה אל-חאג', עשתה את הדרך לכיוון מפקדת צבא לבנון. בבעבדא מצויים בניין הנשיאות ובתיהם הפרטיים של כמה נשיאים ואישים בולטים מהעבר, והאזור נחשב למקום בטוח באופן יחסי. אלה היו רק מקצת הסיבות להפתעה שניחתה הבוקר על ראשם של הלבנונים שחשבו שראו כבר הכל.

שעות לאחר הפיגוע בו נהרגו הקצין הבכיר וחמישה בני-אדם נוספים - ממשיכים גורמים בלבנון לתהות, בין אם בשידורים הישירים ובין אם בשיחות אישיות, מיהו האחראי לפיגוע. אם בעבר נראה היה שהאחראי ברור, הרי שכעת עולים סימני שאלה.

לא פעם הופנתה מיד האצבע המאשימה אל דמשק. כך בפיצוץ המכונית בה חוסל חבר הפרלמנט וליד עידו בביירות סמוך להחלטה על הקמת בית דין בינלאומי לחקירת רצח חרירי, וכל גם במקרים אחרים. עתה מתחילים הלבנונים לשקול גם אפשרויות אחרות. זאת למרות שדמשק עצמה מעוניינת לטלטל את לבנון מסיבותיה שלה - בין אם כדי להוכיח לכולם שהיא נחוצה בתוך לבנון ובין אם מתוך יצר נקמנות אישית נגד המחנה האנטי-סורי במדינה.

זירת החיסול בלבנון (צילום: איי.פי)

לכאורה, מדובר במקרה הקלאסי - בעיתוי רגיש במיוחד בלבנון אירע חיסול מקצועי שמאיים לטלטל את כל המערכת. הפעם, אחרי חודשים של מאבקים ותהפוכות הסתמן סוף-סוף מועמד מוסכם לרשת את משרת הנשיאות, שנותרה מיותמת מאז ה-23 בנובמבר. המועמד - מפקד צבא לבנון, מישל סולימאן. אמנם נותרו עוד מאבקים פוליטיים קשים בין המחנות הפוליטיים על עסקת חבילה כוללת, אבל אחרי שבועות ארוכים ומעורבות בינלאומית ובמיוחד צרפתית, גם הסכמה על זהותו של הנשיא הבא היא הישג נאה.

והנה - כמה ימים אחרי הסיכום על סולימאן, לאחר שבעיירת הולדתו, עמשית, כבר החלו לחגוג את בחירתו המסתמנת של "בן המולדת הלבנונית", ולאחר שכבר סומן יורשו בתפקיד - פרנסואה אל-חאג', הגיע הבוקר הפיצוץ וטלטל את הלבנוניים אובדי העצות.

נקמה של "אל-קאעידה"?

אבל זאת לא כל התמונה. תרחיש אחר, אותו דואגים להבליט בלבנון, הוא תרחיש מבית מדרשו של "אל-קאעידה". אותו אל-חאג' היה ראש אגף המבצעים בצבא לבנון ומי שהיה אחראי על הקרבות הקשים נגד המיליציה "פתח אל-אסלאם" במחנה הפליטים הפלסטיני "נהר אל-בארד". אחרי שבועות ארוכים הצליח צבא לבנון להכניע את המיליציה ורשם לעצמו ניצחון צבאי ובעיקר תדמיתי בלבנון.

היה זה שיאו של תהליך בן כשנתיים בו הצליח הצבא בראשות סולימאן לשקם את תדמיתו ולהציג עצמו כ"מגן לבנון". הצבא זכה אז לתמיכה ציבורית בשל כך. הפעם ישנם כאלה הסבורים בלבנון, שמדובר ב"חיסול חשבונות" על מה שעולל אל-חאג' למיליציה, בשעה שכלל לא ברור מה עלה בגורלו של מפקדה, שאכר אל-עאבסי. גורמי ביטחון לבנוניים, אגב, מיהרו להכחיש את האפשרות הזאת באוזני "אל-ג'זירה", אולם הם לא יכלו לנקוב בחשוד המיידי מבחינתם.

ובלבנון, כמו בלבנון, ישנו תמיד את המימד העדתי. "אני לא יכול להוציא מכלל אפשרות שמדובר בסכסוך בתוך המחנה הנוצרי", אמר ל-ynet גורם לבנוני. אל-חאג' היה במשך שנים מקורב למישל עון, יריבם המר של הפלנגות הנוצריות ואפשר שעל רקע המאבק סביב שורת מינויים בלבנון, שהנשיאות היא רק אחת מהן, הגיע החיסול הזה.

אצבע מאשימה לישראל ולארה"ב

וכמובן, רק כדי להשלים את התמונה, ישנם בלבנון כאלה שמייד יגיבו באופן אוטומטי שמדובר בישראל או בארה"ב שהן "המרוויחות הישירות והיחידות מכך". כך למשל עשתה סוריה הבוקר כשמיהרה לשלוח גורם מטעמה שטען בסוכנות הידיעות הרשמית של דמשק: "ישראל היא המרוויחה העיקרית מהחיסול בלבנון".

בכלל לא בטוח אם אי פעם נדע מי חיסל את הקצין הבכיר בלבנון, אבל דבר אחד בטוח - המפסידה היא לבנון, ואת העובדה הכואבת הזאת מדגיש כמעט כל לבנוני שמוכן לדבר הבוקר. ראשית, צבא לבנון, שהצליח לשקם את תדמיתו, חטף מפלה ישירה בנקודה כואבת. שנית, המערכת הפוליטית שבה ומתערערת והמאבק הפוליטית שניטש בה מזה חודשים ארוכים אינו נראה כמי שצפוי להסתיים בקרוב. ואולי החשוב מכל – לבנון הולכת ושוקעת לתוך מציאות של חיסולי קבע חסרי כתובת.

רק כדי להבין עד כמה המצב חמור, די אם נציין כי לקראת הישיבה המכרעת בפרלמנט על בחירת הנשיא הבא הסתגרו במשך שבועות במלון "פניקיה" שבביירות שורה של חברי פרלמנט מטעם המחנה האנטי-סורי מחשש שמישהו מהם יחוסל עד להצבעה. המלון היה נתון תחת אבטחה כבדה וכוחות כבדים של צבא לבנון התפרסו בבירה. דווקא עכשיו, אחרי שקצתם החליטו לעזוב בינתיים את המלון, הגיע החיסול הנוסף. במציאות שכזאת, גם מי שלא חשב על חיסול כאופציה ראשונה, עתיד אולי לאמץ אותה בעתיד כדי "לסגור חשבונות". ספק רב אם המערכת הלבנונית תצליח לתפקד באופן סביר בעתיד הנראה לעין תחת מציאות בלתי אפשרית שכזו.