סיפור על נסיכה שלא ידעה שהיא נסיכה
מוכר העיתונים שהיה אומר לה בוקר טוב לא ידע שהיא נסיכה. הירקן ברחוב 77 ואמסטרדם, מוליך הכלבים בפארק, הכרטיסן בסאבוויי, נהג המונית ההודי, אפילו הבחור שהלך לישון איתה בכל לילה וקם איתה בכל בוקר, גם הוא לא ידע שהיא בעצם נסיכה. ידעתי שיום אחד היא תחזור, ותמיד קיוויתי שזה יהיה מחר
לכל נסיכה יש אגדה, יש אביר, יש ממלכה וארמון וצי סוסים שרק מחכים שהיא תרכב עליהם אל תוך היער. לכל נסיכה יש מאות משרתים ומאות משרתות וכל העם אוהב אותן וכל העולם שלהן. אבל לנסיכה הזו לא היה כלום, לא היתה לה אגדה. זהו הסיפור על הנסיכה מרחוב בליקר באמצע מנהטן, זה הוא סיפור על הנסיכה ללא סיפור. בכל בוקר היא היתה קמה, קוראת את ה"טיים אוט" ושותה את הקפה שלה. תמיד אומרת כמה היא אוהבת את הקפה ואת החיים שלה ואת העיר. היא היתה מסתכלת על קופסת הסיגריות שהיתה מונחת על השולחן אבל יודעת שאסור לה לעשן, כי הוא לא היה מרשה לה. אז היא היתה מחבקת את ספל הקפה בשתי ידיים קטנות ומסתכלת בזוג עיניים כחולות אל השמיים.
הנסיכה מרחוב בליקר באמצע מנהטן לא ידעה שהיא נסיכה, גם הבחור שגר מתחתיה לא ידע את זה. מוכר העיתונים שהיה אומר לה בכל בוקר "גוד מורנינג מיס" לא ידע שהיא נסיכה. המוכרת בסטארבקס שהיתה מחייכת אליה למרות שידעה שלעולם לא תשתה את הקפה שלה, הירקן ב-77 ואמסטרדם, מוליך הכלבים בפארק, הכרטיסן בסאבוויי, נהג המונית ההודי, אף אחד מכל אלה לא ידע שהיא הנסיכה מרחוב בליקר. אפילו הבחור שהלך לישון איתה בכל לילה וקם איתה בכל בוקר, גם הוא לא ידע שהיא נסיכה.
אבל איפה שהוא, במקום רחוק בין הרים ונחלים, במקום בו העצים צבועים אדום במשך כל השנה. בין יערות ודרקונים, אבירים עם חרבות ושריונים, גמדים ופיות, במקום רחוק מכל הפיח והרעש של מנהטן, היתה הממלכה של הנסיכה. שם כולם חיכו לנסיכה, כי ידעו שיום אחד תחזור.
נסיך מאגדה אחרת. הקדמה לקמפיין הפספוסים ההפיכים (ראו מסגרת)
גם אני ידעתי שיום אחד היא תחזור, ותמיד קיוויתי שזה יהיה מחר. שם, בממלכה הרחוקה, היה לנסיכה את כל מה שאתם מכירים מסיפורי האגדות. שם, בממלכה של הנסיכה, היה לה כל מה שרק יכולתם לחשוב עליו. אבל היא היתה רחוק משם, באמצע מנהטן, ברחוב בליקר, קמה בכל בוקר ולוקחת את הסאבווי לעבודה. בבקרים שממש היה קר היא היתה עולה על המונית ובוהה בגורדי השחקים שלא נגמרים ובשדרות הארוכות בהן צעדו אלפי אנשים.
היא היתה מדמיינת לעצמה את החיים במקום רחוק משם, מדמיינת לעצמה איך היא חיה עם הנסיך שלה ורוכבת על סוס לבן אל תוך היער, מדמיינת לעצמה את העלים שנושרים מאחורי השמלה הלבנה שלה שהתנופפה ברוח. היא היתה מדמיינת לעצמה שהיא מאושרת שיש לה נסיך שאוהב אותה ושהיא הולכת לישון איתו בכל לילה ומתעוררת איתו בכל בוקר במיטה הלבנה שלה, מחובקת ואוהבת. המחשבה הזו על חיים אחרים בממלכה רחוקה אף פעם לא עזבה אותה, היא היתה מטיילת בפארק בין עצים ירוקים ואגמים באמצע מנהטן ותוהה לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא. אבל אז היא היתה מתעוררת מהחלום ויודעת שנסיכות יש רק באגדות.
ככה חלפו להם הימים, שנאגרו לשבועות וחודשים ושנים, ולפעמים נדמה היה שלעולם לא תחזור לממלכה שממנה באה. הנסיכה מרחוב בליקר חיה את החיים האלה כאילו שלעולם לא ייגמרו, ואת החיים ההם כאילו שלעולם לא יגיעו.
לפעמים החיים מתפתחים לכיוונים מוזרים ששאנחנו לא יכולים לצפות אותם. ואני, אני הייתי יושב בסוף היום בממלכה רחוקה מדמיין מה יקרה אם לעולם לא תחזור. קרן שמש מאוחרת היתה מלטפת את פני בעדינות ולוחשת לי שלסיפור הזה אין סוף.
היא הולכת לישון וקמה עם אדם שלא יודע שהיא נסיכה
הייתי תוהה אם יש סיבה שלסיפור הזה אין סוף, האם יש סיבה לכך שהנסיכה לא יודעת שהיא נסיכה ושהאביר שלה כל כך רחוק ממנה. אם יש סיבה לכך שהיא ממשיכה לשתות את הקפה ולקרוא את ה"טיים אוט" שלה בכל בוקר. האם יש סיבה לכך שהיא הולכת לישון ומתעוררת עם אדם שלא יודע שהיא נסיכה. האם יש סיבה לכך שהם לעולם לא יידעו שפעם במקום רחוק נלחמו עליה אבירים ודרקונים עפו באוויר. שפעם במקום רחוק חיות ירקו אש וגמדים יללו תפילות בחושך באמצע היער.
יום אחד קצת היא חייכה אלי לרגע והייתי בטוח שהיא הבינה, שנפל לה האסימון ושהיא נזכרה בכל אותם ימים שלה בממלכה, בכל אותן מסיבות שאביה המלך ערך לכבודה, בכל אותם נסיכים שהגיעו מרחוק רק בכדי לזכות בחיוך שלה. הייתי בטוח שזה הסוף של הסיפור הזה. היא חייכה אלי לרגע עם שתי עיניים כחולות.
ואז היא המשיכה ללכת.
אני כבר חבול מניסיונות, חזרתי הביתה. פשטתי את המגן, והנחתי את החרב, עייפתי ממלחמות ורכיבה בין טחנות רוח. הסתכלתי במראה וראיתי ילד מותש ומצולק מאכזבות החיים.
אבל אתם, אם יום אחד תלכו ככה סתם בטעות ברחוב בליקר באמצע מנהטן ובתוך כל הרעש והבלגן תראו אותה, גם אם אתם לא בטוחים שזו היא, גם אם זה רק ייראה לכם כך. אנא אמרו לה שבמקום אחר, בזמן אחר, האביר שלה מחכה לה.
- בכלל לא ידעתי אם אני אוהב או שונא אותה
לפנייה לכתב/ת 
