ליברמן פרש מהממשלה: "טיבי מסוכן מנסראללה"

שנה ורבע אחרי שהושבע כשר בממשלת אולמרט, הודיע הבוקר (יום ד') אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת "ישראל ביתנו", על התפטרותו. הוא עשה זאת שבועיים בדיוק לפני פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, אך במנותק ממנו: העילה הייתה המשא-ומתן שהחל עם אבו-מאזן על סוגיות הליבה. משמאל ומימין נשמו לרווחה - מי שבשל התנגדות לדרכו ומשנתו, ומי מתוך תקווה שבכך נסללה הדרך להפלת ממשלת אולמרט.

את מכתב ההתפטרות כבר מסר ליברמן לראש הממשלה, והוא ייכנס לתוקף בתוך 48 שעות. "לא תמיד הסכמנו, אבל תמיד היינו גלויים אחד עם השני", בירך את אולמרט במסיבת העיתונאים שכינס היום בכנסת. יו"ר "ישראל ביתנו" הזכיר את מסמך הקווים האדומים, שהפקיד בידי אולמרט ערב ועידת אנאפוליס. "מי שמכיר אותי יודע שאני לא שולף מהמותן ולא פזיז, וכשאני אומר את הדברים צריך לקבל אותם כמו שהם - בלי להוסיף דבר", אמר.  

יו"ר "ישראל ביתנו" טוען שהוא פועל באופן מודע בניגוד לאינטרס הפוליטי האלקטורלי שלו - ורק משיקול ענייני. לטענתו, רוב מצביעיו לא מעוניינים שיפרוש כעת, אך הוא מזהה את התהליך שמתרחש - ונחוש לעצור אותו. "אמרתי עשרות פעמים: תפקידנו בממשלה לעצור את תהליך אנאפוליס". אם יש בכל זאת הישגים לממשלה - לטענתו - הם היו בשורת החוקים שהעבירו הוא ועמיתיו, ובתחומים עליהם הם אמונים. "נתנו יציבות שלטונית ופסק זמן לצה"ל להתארגן מחדש. היום, בהשוואה לאחרי מלחמת לבנון השנייה, יש צה"ל אחר לגמרי - וגם בזה יש לנו הישג בלתי מבוטל".   

טיבי וברכה מול משעל ונסראללה

מהמשא-ומתן הנוכחי עם הפלסטינים, העריך ליברמן, לא יצמח דבר. הוא סבור כי "מי שאומר שסיבת הסכסוך היא טריטוריה, שטחים או מאחזים - משלה את עצמו ומשלה אחרים. בדיוק כמו אלה שאומרים 'אף שעל' - שניהם מביאים חורבן". באופן היפותטי, הציע ליברמן "ללכת לפי שיטת ביילין - לחזור לגבולות 67' - האם הסכסוך ייפסק? האם הטרור ייפסק? ערביי ישראל ימשיכו לקבל אזרחות פלסטינית וימשיכו לקבל ביטוח לאומי ממדינת ישראל".

"המשא-ומתן יוביל למבוי סתום", אמר ליברמן, "הבעיה שלנו היא לא יהודה ושומרון, אלא המנהיגות הקיצונית והפנאטית שנמצאת בכנסת ישראל". לפרשנים הציע השר הפורש לקרוא את מסמך החזון של ועידת המעקב: "הם אומרים, אנחנו נדרוש אוטונומיה בגליל, בנגב, לעולם לא נכיר במדינת ישראל כיהודית. זה מה שיקרה למחרת היום בו נחזור לגבולות 67'. לכן, מבחינתנו, העיקרון שטחים תמורת שלום הוא פסול. העיקרון המנחה חייב להיות חילופי שטחים ואוכלוסיות".  

הסיעה הפורשת (צילום: גיל יוחנן)

ההישג הגדול שמזהה ליברמן, לדבריו, הוא הרוב שיש היום בציבור

לעיקרון חילופי השטחים. "כמו שמדברים על הפליטים - אין סיבה שלא לדבר גם על ערביי ישראל. כל מי ששורף דגל ישראל ביום העצמאות, כל אחד שמקבל משכורת ממדינת ישראל, מי שמרצה במכללת 'ספיר' ומגרש משיעור איש מילואים או לא נותן לסטודנט שעל תיקו דגל ישראל להיכנס - זה טירוף מוחלט. הבעיה שלנו היא אחמד טיבי וברכה - הם יותר מסוכנים מחאלד משעל ונסראללה. הם פועלים מבפנים, הם פועלים באופן שיטתי להרוס את מדינת ישראל כמדינה יהודית".       

גם לספקולציות על ריצה משותפת עם הליכוד התייחס ליברמן. את הסיכוי לכך העריך כ"שואף לאפס - למרות שבפוליטיקה never say never". הוא הכתיב למרכז הליכוד ארבעה עקרונות, שאם יאומצו - יש מה לדבר על ריצה משותפת, ואולי אף איחוד: כל משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים יהיה על בסיס חילופי שטחים ואוכלוסיות; תמיכה בשינוי שיטת הממשל ואימוץ רעיון המשטר הנשיאותי; תמיכה בברית הזוגיות; ושינוי ופישוט כל תהליכי הגיור". אם ארבעת העקרונות הללו יתקבלו, הוסיף, לא נתווכח איתם על עקרונות. בינתיים, הבהיר ליברמן: בנימין נתניהו הוא יו"ר האופוזיציה, ולא תהיה על כך תחרות. "כך העם קבע ורצה. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו להשפיע גם באופוזיציה ולהביא לשינוי", סיכם והודיע: "ממחר אפעל להקדמת הבחירות".  

קואליציה של 67

אביגדור ליברמן שימש בתפקיד כשר לעניינים אסטרטגיים, שנתפר למענו. בין השאר, הוא הופקד על גיבוש ה"מודיעין האסטרטגי" - קוד לסוגייה האיראנית בעיקר - ועל לשכת הקשר נתיב. לצדו בממשלה כיהן יצחק אהרונוביץ' כשר התיירות, ואילו סטס מיסז'ניקוב שימש כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת.  

עם מעברה של "ישראל ביתנו" לאופוזיציה, מתכווצת הקואליציה

של אולמרט ל-67 ח"כים בלבד, ואפשר שזה עוד לא הסוף: מפלגת העבודה תצטרך לקבל הכרעה לאחר דו"ח וינוגרד; ש"ס מאיימת לעזוב אם יהיה משא-ומתן מהותי על ירושלים (וקיבלה אתנן בדמות חידוש משרד הדתות); ובמפלגת הגימלאים מאיים ח"כ שרוני לפצל את הסיעה. לא מן הנמנע שאולמרט ינסה לחזק את הקואליציה באמצעות סיעת יהדות התורה - אולי דרך ועדת הכספים המתפנית - ואולי גם להבטיח את תמיכת מרצ מבחוץ, בכפוף לקיומו של מהלך מדיני.   

התקופה בה ישבו ליברמן וחבריו בממשלה הייתה אולי קצרה - אבל בהחלט סוערת. היא החלה בוויכוח חריף במפלגת העבודה, שהסתיים בהתפטרותו של אופיר פינס; המשיכה באמירות שנויות במחלוקת מצד יו"ר המפלגה עצמו - דוגמת "להפריד בין יהודים לערבים, כמו בקפריסין", וכן "מי שלא נאמן לא יכול להיות אזרח; נגררה להתקוטטויות מרות עם מפלגת העבודה - "מהלך פסול מיסודו" על מינוי השר מג'אדלה, ו"כל יום איתו מסכן את הביטחון" על פרץ; ואולי תיזכר בעיקר בזכות פרשת התואר של טרטמן - מי שיועדה לתפקיד שרת התיירות.