תרמילאות על פי גבי ניצן

סניף "למטייל" בדיזינגוף סנטר בתל אביב באחד הימים החורפיים ביותר שידעה העיר בשנים האחרונות. כ-50 מטיילים, חובבי ספרי מסע וסתם סקרנים, זונחים את התנורים החמים בבית ומצטופפים כדי לשמוע את הגורו של המטיילים, האיש עם הכי הרבה חותמות בדרכון, מי שחתום על "באדולינה", "פרא" ו"דיוטי פרי", בקיצור - גבי ניצן.

למי שלא מכיר את המתכונת, הרצאות של טיילים ותיקים ומנוסים הן עניין של הרגל ב"למטייל", ומטבע הדברים מושכות במיוחד צעירים העסוקים בתכנון הטיול הגדול שאחרי הצבא. החיבור עם גבי ניצן, אשר פרסם בקביעות טורי עיתונות על מסעותיו בעולם והגיש את תכנית טלוויזיה "על הדרך" בערוץ החיים הטובים הוא בלתי נמנע. 

ניצן, מחויך ונינוח, נכנס באיחור סמלי של חמש דקות, סוקר בזריזות את הקהל המאוד מגוון שלו – מבוגרים וצעירים, נשים עם תינוקות לצד חיילים משוחררים. הכריזמה שלו, על אף העדינות והצנעה שבה, מדבקת ומחלחלת בקלות גם לאלה שפוגשים בו לראשונה.

העיקר הוא למצוא מקום חדש שאף אחד לא היה שם (צילום: איי פי)

"טיילים הם ילדים"

השיחה נפתחת בהשוואה שעושה ניצן בין תייר לטייל: "תיור הוא חוויה חיצונית. זאת אומרת, אני מביא איתי מהבית את הערכים שלי, את הנוחיות שלי והתנאים שמזכירים לי את הבית כמו לאכול במסעדה איטלקית בנפאל. תיור זה ללכת לאיפה שכולם הולכים, לבקר ולקחת משם כמה דברים למזכרת. בטיילוּת, לעומת זאת, העיקר הוא לאו דווקא האתרים הרשמיים והפופולריים, אלא למצוא מקום חדש שאף אחד לא היה שם, או שרק המקומיים יודעים עליו. אנחנו מוותרים באיזשהו מקום על הנוחיות והביטחון שלנו, ואם אנחנו טיילים טובים, אז גם על הערכים והקיבעונות התרבותיים שלנו, ומנסים לפתוח את העיניים מחדש. זו הסיבה שאני התמכרתי לטיילוּת, כי זו לידה מחדש כל פעם".

את הסקרנות הטבעית הזו והחיפוש אחר ההתנסות, החוויה והלמידה משוטטות, מניסוי וטעייה הוא מכנה "פילטרים" ומנסה להזכיר לעצמו ולנו להפעיל אותם גם כשאנחנו לא בפושקאר או בגלפאגוס, אלא סתם מסתובבים בעיר. "טיילים בנשמתם הם ילדים", טוען ניצן בנחישות, "אני לא מסכים עם האמירה הזו של 'תמהר לטייל כשאתה צעיר כי אחר כך זה מקסימום נופשון בטורקיה'. זה תירוץ בעיני".

כמה עיניים פולניות במיוחד נפערות בקהל כאשר הוא מספר על הטיול בהודו עם בנו בגיל שלוש. "היה אדיר. הוא מייד שיחק עם הילדים בכפר ונהנה מכל רגע. בכלל, ילד קטן פותח דלתות. תמיד יקבלו אותך עם חיוך, יארחו אותך בבתים, גם אם אתה מתבייש ליצור את הקשר הראשוני. ילד מראה לך מקומות שלא הבחנת בהם בגלל הגובה שלך. שמתי לב שלילד שלי יש פוטנציאל לנחות במקום ולאתר תוך שניות את כל 'פוטנציאל הסבבה' ולשם הוא הולך. אנחנו המבוגרים, להיפך, עסוקים בלחפש את כל המלכודות ובגלל זה אנחנו גם בסוף נופלים לתוכן".

הכי חשוב: פתיחוּת כלפי מקומות, אנשים ומנהגים (צילום: איי פי)

לא נקשר לתוכנית

ניצן נזהר מאוד מקביעות חד משמעיות, הכללות, או המלצות חמות מסוג "אם אתם מגיעים ל... אתם חייבים לבקר ב..." המתכונת שלו לטיול טוב היא קודם כל עצמאות, התנסות ופתיחוּת כלפי מקומות, אנשים ומנהגים שגורמים לך להרים את הגבות בהשתאות. המנטרה הזו מלווה אותו לאורך זמן ובאה לידי ביטוי גם בתשובה לשאלה על מה ימליץ לטייל המבקר בישראל: "המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת למישהו זה לשלוח אותו לאנשהו ולתת לו הוראות רעות". רק כשאני מתעקש בכל זאת לדעת מה הוא עושה לפני נסיעה למקום חדש, הוא מגלה שהוא מציץ ב"לונלי פלנט" כדי לקבל מושג ולפעמים הוא אף חוטא ובודק קצת בגוגל. "גם כשאני מכין תוכנית לטיול, אני מעדיף לא להיקשר אליה יותר מדי. אם פתאום מישהו מציע לי לבוא לאיזה מעיין חם שלא הכרתי במרחק כמה שעות משם, אני בקלות נוטש את התוכנית המקורית".

על אף גישה פתוחה וסובלנית זו יש לניצן כמים קווים מנחים בטיילות. העיקרון הראשון הוא ההימנעות מטיול בקבוצה. טיול בזוג או אפילו לבד מאפשר לטייל להסיר מעצמו את העכבות, לתקשר טוב יותר עם המקומיים ולחוות בעוצמה רבה יותר את כל הדבר הזה שנקרא טיול. שנית, הוא משתדל לא לאכול או לישון ברשתות בינלאומיות שבעצם פוגעות בפרנסתם של בעלי העסקים המקומיים: "לא צריך להתבייש בזה שאחת התרומות שלנו, כטיילים ממדינות מערביות, הוא כסף שאנחנו מכניסים לכלכלה המקומית ועדיף שזה יגיע לאותם אנשים ולא לכל מיני תאגידי ענק".

אחד הנושאים שעולים בשיחה הוא ההשפעה ההדדית של מטיילים במפגש עם מדינות השונות מאיתנו מבחינה תרבותית. על פי ניצן, אין דרך להימנע מהשפעה שלנו על האוכלוסייה ועל הנוף המקומי ("נניח, למשל, שהגעת למקום בו לא ראו לפני זה מישהו עם זקן, אז זהו. גמרנו, הרסת שם מיתוס של אלפי שנים בלי להתכוון בכלל, אפילו שממש נזהרת"). כמובן שיש דוגמאות פחות סימפטיות כמו החופים בתאילנד שעד לא מזמן היו סוג של גן עדן פראי ומבודד והיום הם מלאים במיזמים תיירותיים המוניים.

"העיקרון שלי בעניין הזה" מדגיש ניצן, "הוא שאני מאמין בטיול לא בשביל לשנות את העולם אלא בשביל שהעולם ישנה אותנו, או לפחות חלקים מסוימים בנו. יש דברים שהחיים המודרניים הרחיקו אותנו מהם, כמו החיים בטבע. זה בהחלט דבר שניתן ללמוד ממדינות שקוראים להן עולם שלישי". גם לגבי קודים חברתיים הוא סבור שעדיף לבוא בגישה צנועה ואובייקטיבית: "לא לבוא ממקום של 'אני יודע מה נכון ומה לא', או 'הנה מגיע משחרר הנשים הגדול'. אנחנו לא נשנה את מנהג ה'סאטי' בהודו. יש בזה משהו קצת מגלומאני לבוא בתור סמן מוסרי".

טיול לבד מאפשר לתקשר טוב יותר עם המקומיים (צילום: איי פי)

מחמאות למטייל הישראלי

בין סיפור מסע מעורר קינאה אחד למשנהו, מתפנה ניצן לדבר מעט על עצמו כסופר. הוא מודה שהוא מעדיף את הסיפור האישי על פני איסוף אינפורמציה עבור המטייל הפוטנציאלי ("אני פשוט יותר טוב בזה") ומנסה לתת קווים מנחים וטיפים לכותבים צעירים. "אחד יתרונות הגדולים של טיולים ככותב, גם אם לא לצורך פרנסה, זה ששום דבר רע לא יכול לקרות לך. לא משנה מה יקרה, אתה יכול לומר לעצמך תוך כדי 'וואו, אבל זה ממש סיפור טוב', גם אם נתקעת לבד בשלג, או אם המשטרה מפשיטה אותך באמצע שומקום".

על המטייל הישראלי הממוצע יש לו, תתפלאו לשמוע, גם לא מעט דברים טובים להגיד. אולי זה נורא פופולרי לתקוף את התרמילאים הרעשנים והסטלנים, שמתמקחים על עשרה רופי ומשאירים אחרים ערימות של זבל, אבל לדעת ניצן המטייל הישראלי הבודד מוערך מאוד בחו"ל. הסקרנות וההרפתקנות כמו גם כישורי האינטראקציה שלו וההסתגלות למקומות חדשים (גם אם זה אומר "להתכלב" בתנאים קשים) הם בהחלט תכונות ראויות להערכה. אולם יותר מכל הוא גאה בכישרון הפצת המידע של טיילים מאחד לשני: "שום אתר אינטרנט בעולם לא מסוגל להעביר אינפורמציה באותה מהירות שעושים זאת טיילים ישראלים בחו"ל. זה פשוט מדהים". הוא אומר בחיוך.

אחרי שנגמרו לי השאלות והוא עדיין לא הציע לי לבוא איתו לטיול בגואטמלה אנחנו נפרדים. יש בו משהו, בניצן, שמצליח למגנט גם את טובי הציניקנים. אולי זו התמימות, אולי חוש ההומור, ואולי זו העובדה שבסופו של דבר אתה מגלה שדווקא הוא, אחרי כל כך הרבה מקומות בעולם, הכי אוהב לרדת לכמה ימים לסיני.