ממליגה עם פטריות וקריאה נרגשת לעדה הרומנית
רפי אהרונוביץ' נוסע לחיפה כד להתאושש מחווית אובדן הזיכרון הזמני שפקדה אותו, מוותר על הבופה עתיר הירקות במלון, אוכל אוכל רומני משובח ויוצא בפנייה נרגשת לכל חברי העדה הרומנית לדורותיהם
על מנת להתאושש מחוויית אובדן הזיכרון, לקחה אותי הגברת לביקור בדן פנורמה בחיפה. "תראה", היא הסבירה לי, בעודה מנווטת לפי ההוראות של הגולם המדבר בשבילי הכרמל, "חיפה היא עיר אפורה עם נוף פנורמי לים, מה שיעניק לך מנוחה מושלמת. אם תתנהג יפה, אפילו אקח אותך לגן החיות". אשרי המאמין, אמרתי לעצמי והכפלתי את כמות כדורי ההרגעה שרשמו לי. אז ככה, החדר היה מקסים עם נוף מהיפים שראיתי, המלון שקט, חדר הכושר רועש: ניסיתי להסביר לעלמה בטייטס שאני היחידי שנמצא שם בשבע בבוקר, ולא שרואים עליי, אבל עברתי מזמן את גיל העשרים וטראנס לא גורם לי לרוץ מהר יותר, אלא רק מעלה לי את לחץ הדם, אך לחינם. טיילנו, ראינו גן, אך בלי הרבה חיות. בכל זאת היה כיף. והמחירים, חברים, גיליתי סטארט אפ.
עובדים במרכז וחיים בצפון כמו מליונרים. 25 שקלים למנת פסטה סבירה, הצעירים שהצטרפו אלינו אפילו אמרו תודה. הפלאפל בוואדי ניסנס מלא אורות, אפילו זול יותר וטעים פחד, והמים המינרליים נמכרים כמעט בחינם, כך בכל אופן זה נראה לתל אביבי. למחרת, ויתרנו על ארוחת הערב של המלון, לא, זה לא היה ויתור גדול מדי. "מה עובר עליך?", אמרה הגברת, "תראה איזה מזנון, מלא ירקות טריים". "כן", אמרתי, "כנראה זו ארוחה שמיועדת לשפני הסלע מגן החיות מעבר לכביש". שוב הסתפקתי במרק ושקדי מרק. אז יצאנו לאכול.
אחיי גיבורי התהילה
אכלנו ב"יונק – קפה גלידה" ועל זה רציתי לדבר אתכם. אחיי גיבוריי התהילה, יוצאי רומניה לדורותיהם, הלכל העמים דמינו? מספיק רעינו בשדות זרים, ליווינו בכאב את ווילי ממסעדת חיים עד שסגר, הזלנו דמעה בסתר, אך לא הסתערנו בהמונינו כשהיה פתוח. עברנו לסושי במקום כבד קצוץ, הפול הפיל בנוק אאוט את האיקרה, וכדורי הבשר היבשושיים מלאי הבצל והפטרוזיליה, המתיימרים להיקרא קבבים, כבשו את גרילנו (אח, מי יתנני קבב רומני עסיסי, טחון מבשר טרי, שאוכל לטבול אותו מפעם לפעם בכרוב כבוש - כמו פעם). אך לא עוד - אני קורא לכם: הצביעו ברגליים לטובת הצ'ורבה והשפריץ, הכרוב הכבוש והמלפפונים הפריכים, ושימרו על מעט המסעדות הרומניות שעדיין נשארו.
מה היה ב"יונק – קפה גלידה" (עם שם כזה, זו חייבת להיות מסעדה רומנית טובה שכן רק רומנים אמיתיים לא יחליפו את השלט של עסק שהיה קיים במקום לפני 30 שנה), ובכן, 2 בירות, כבד קצוץ, איקרה, כרוב מצוין, מלפפונים טובים עוד יותר, צ'ורבה כדת וכדין (לפי אמנת הצ'ורבה שנחתמה בבוקרשט ב-1921), 4 קבבים מעולים, במחיר של מנת פלאפל במרכז והרבה קשה של לחם אחיד, הסתכמו ב- 89 שקלים, שזה בערך מה שהקטנה מוציאה על ארוחת ילדים בבורגר ראנץ'.
אז למרות שחנוכה עבר מזמן אני מכריז בזאת: מי לצ'ורבה אליי!
סרג'יו קונסטנצה קופץ למילאנו
גרסה משודרגת לממליגה (הם קוראים לזה פולנטה אבל אנחנו יודעים את האמת)
המרכיבים:
2 סלסילות פטריות יער קצוצות גס2 סלסילות פורטבלו פרוסות גס
1 שקית פורצ'יני יבשות, מושרות במים פושרים
מעט אגוז מוסקט מגורד
פלפל שחור ומלח
1 שמנת מתוקה
1/2 כוס יין לבן
2 כפות קמח
1/2 מלפפון חמוץ, קצוץ דק מאוד
8 בצלצלי שאלוט קצוצים דק
מעט טימין
50 גרם חמאה
1/2 כוס שמן זית
1/2 כפית פפריקה חריפה
מספר טיפות שמן כמהין (חובה בכל בית רומני מסורתי)
לפולנטה:
1/2 חבילת קמח תירס (הגויים קוראים לזה פולנטה)
100 גרם חמאה
מלח ופלפל
מעט שמן זית
אופן ההכנה:
- מניחים את השאלוטים בסיר רחב מוסיפים 50 גרם חמאה ומעט שמן זית ומזהיבים אותם.
- מוסיפים את הפטריות ומאדים אותן מספר דקות.
- מוסיפים את היין, הקמח והשמנת המתוקה, מערבבים ומבשלים כ-10 דקות נוספות על סף רתיחה. מוסיפים את המלפפון החמוץ, מערבבים ומורדים מהאש.
- בסיר רחב, ממיסים 100 גרם חמאה ומעט שמן זית, ומוסיפים בהדרגה את קמח התירס, תוך כדי בחישה.
- לאחר מספר דקות, מוסיפים מים רותחים (בין 3 ל-4 כוסות) ומערבבים תוך כדי בחישה. מנמיכים את האש ומבשלים כ-20-30 דקות. מכאן, הדעות נחלקות לשתיים:
- אופציה ראשונה: מכינים את דייסת התירס סמיכה יותר, יוצקים לתבנית שטוחה, מקררים, חותכים למשולשים ומטגנים אותם בעדינות במחבת פסים, 2 דקות על כל צד. מניחים בצלחת , יוצקים על כל אחד כף גדושה רוטב, מטפטפים מעט שמן כמהין ומגרדים קצת פרמזן אם רוצים.
- האופציה השנייה (והחורפית יותר לטעמי): יוצקים את דייסת התירס כשהיא דלילה לקערות עמוקות, עורמים עליהן כף גדושה מהרוטב ,מעט שמן כמהין ופרמזן ואוכלים עם כף. כך או כך, בתאבון.
