שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גרמניה: בעקבות היהודים הנעלמים

    סיור שמתחיל בוועידת ואנזה ונגמר בבית הקברות היהודי העתיק של וורמס, הוא מסע לאורך ציר הקיום היהודי בגרמניה, מתקופות השגשוג, דרך זרעי הפורענות - ועד החורבן הנורא מכל. לראות כדי לזכור

    כל תייר יהודי בגרמניה יודע שכבר שנים שגרמניה לא רעה ליהודים - ובעת האחרונה אפילו קמה לה תנועת תחייה יהודית-רוסית-ישראלית במדינת הגרמנים. ישנם תיירים ותושבים יהודים בגרמניה, וישנם תיירים ותושבים ישראלים בגרמניה, אבל סיורים של בני עמנו באתרים יהודיים בגרמניה, עדיין מעוררים מרבצם גצים של להבת הזיכרון הדועכת.

     

    הצצה בספר דברי הימים של הארץ הזאת, מעלה שהייקים היוו מרכיב הכרחי בעורק שגרת החיים ובנימי ההשכלה שלה. במהלך אלף שנות קיומה, הקבוצה המופלה

    והמסוגרת פרצה את דרכה החוצה מגטאות של עושר רוחני יהודי, לעושר מסוגים אחרים. מהבנקים של רוטשילד, דרך השירה של היינה, הפילוסופיה והמוזיקה של המנדלסונים והפיזיקה של איינשטיין – יהודים היו הדובדבן שבעילית שכבת האינטליגנציה הגרמנית. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 - ההיטמעות של בני דת משה בגרמניה היתה כמעט מוחלטת. אבל כעבור מלחמת עולם ראשונה ומשבר כלכלי חמור מאין כמותו, ההתבלטות של הקהילה שהפכה תאבת חיים גרמניים, חופשיים, עלתה לה בנשמת אפה.

     

    כידוע לכל בוגר התוכנית לבגרות של משרד החינוך: 1933 כרתה את הקברים, 1945 סגרה את הגולל, ומה שנותר מאותה קהילה אינטגרטיבית הפך לשלטי זיכרון, ומנוקה מאבק באולמות תצוגה במוזיאונים המבכים את מה שהיה פעם יהדות גרמניה". את הסיור שלנו בגרמניה היהודית נתחיל דווקא מהסוף, או ליתר דיוק מ"הפתרון הסופי", שהכתיב את עתידה של יהדות אירופה כולה.


    הבית בעיירה ואנזה המנומנמת שבו נערכה הוועידה המושמצת

     

    שם התחנה: גרונוולד

    את הסיור בעיר ברלין הנהיג דווקא מדריך דני, דוקטורנט בעל השם הסימבולי טורסטן ואגנר, שלמרות שורשיו הנורדיים התגלה כבקיא מאין כמוהו בנפתוליה העבריים של גרמניה. כך, בניצוחו של ואגנר, החל המסע באתריה היהודיים המרכזיים של גרמניה.

     

    20 דקות ממרכז ברלין, בפרבר השוכן דרומית מערבית לבירה, מנמנמת עיירה, ואנזה (Wannsee) שמה. "בית ועידת ואנזה", בית מס' 56-58, הוקם ב-1914 לשפת אגם ואנזה על ידי התעשיין ארנסט מרלייה (Ernst Marlier) ונרכש על ידי ה-אס.אס ב-1940. ב-1942 התכנסה שם חבורת מוחות נאציים, ועסקה בשיפור הדרכים ליישום יעיל של "הפתרון הסופי".

     

    כיום ישנה במבנה תערוכת קבע המאכלסת חלקים מהפרוטוקולים של הישיבות שנערכו שם, והיוו את הפרולוג לאחד הפרקים הגרועים ביותר בהיסטוריה של האנושות. שמות משתתפי הוועידה תלויים על קירות החדר המכונן, ביניהם אדולף אייכמן, מזכיר הפרוטוקול. יתר חדרי הבית מוקדשים למידע ולעדויות הקשורים בשואה ובמלחמת העולם השנייה. בקומה השנייה של האחוזה שוכנת ספרייה רחבת מימדים אליה עולים לרגל תלמידים מרחבי גרמניה, כדי ללמוד על הנושא.


    בית ועידת ואנזה מבפנים. משמש כאתר לחקר הנאציזם

     

    מרחק פסיעות מספר מבית ועידת ואנזה, עומד בית הקיץ של הצייר האימפרסיוניסט ותושב השכונה - היהודי מקס ליברמן. הבית, שכונה על ידי ליברמן "מצודת האגם שלי", לא סוכך עליו מפני השינוי הדרסטי במעמדו הציבורי עת עלתה המפלגה הנציונל-סוציאליסטית לשלטון. ליברמן כיהן כנשיא האקדמיה הפרוסית לאמנויות עד 1933, אז אולץ להתפטר בשל יהדותו. חייו של האמן שדיבר על קיפאון האמנות קפאו ב-1934. במשך שנים שימש ביתו כבית חולים ולאחר מכן כמועדון צלילה. הוא נפתח לציבור באפריל 2006 וישנם בו חללי תצוגה ליצירותיו וליצירות אמנים נוספים בני תקופתו.

     

    ברלין היא העיר הגרמנית הראשונה ממנה יצאו הטרנספורטים הראשונים לאושוויץ. גירוש היהודים ליעדים בגרמניה ובפולין התנחשל לראשונה מרציף 17 שבתחנת הרכבת גרונוולד (Grünewald). הרציף, כמו 60,000 היהודים שהתנקזו אל סיפו, אינו קיים עוד. מעל פסי הרכבת הישנים שרועים לוחות מתכת ועליהם כיתוב דל במילים המפרט את מספר היהודים שהובלו למזרח במשלוחים השונים, התאריך בו עלו על קרונות המשא, והיעד אליו נשלחו. על הרציף - מצבת זיכרון מפוסלת עם דמויות חסרות המייצגות את היהודים הנעלמים.


    היהודים הנעלמים בתחנת הרכבת גרונוולד 


    על פסי הרכבת מפורטים המשלוחים השונים של יהודי העיר - והיעד

     

    אנדרטה שמחסירה פעימה

    לפעמים, בית קברות אחד מעיד יותר מרייך בן אלף שנים על תקופת הזוהר של יהדות גרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר. כזה הוא בית הקברות היהודי וייסנזה (Weissensee), שחולש על רחוב הרברט באום, בתוככי רובע מגורים במזרחה של ברלין. בית העלמין העצום תוכנן על ידי הוגו ליכט ונחנך בשנת 1880. בווייסנזה פסיפס של יותר ממאה חלקות קבורה, וטמונים בו קרוב ל-115,000 יהודים אורתודוקסים ורפורמים.

     

    בית הקברות ניצל ברובו ממכבשי הנאצים ואופי הקברים בו מלמד על מידת ההיטמעות של היהודים בתרבות השלטת. וייסנזה מכיל מכל וכל, אבל הפאר הוא האלמנט הדומיננטי בו. היהודים המוצלחים פיננסית דאגו להקים ליקיריהם המתים מצבות גדולות והדורות, מסותתות בשלל צורות גיאומטריות, חלקן אף נושאות פסלים ומבוקעות על ידי כתובות בגרמנית. לפי המדריך הידען טורסטן, בתקופת השלטון הנאצי, אגב, אחוזות קבר משפחתיות גדולות שימשו מקום מטמון לחפצים ולמסתתרים. בין היתר קבורים בבית עלמין זה אביו של בילי וויילדר ואביה של אלזה לסקר שילר.


    בכניסה לבית הקברות וייסנזה

     

    מתי ברור שאנדרטת זיכרון משרתת בהצלחה את המטרה לשמה הוקמה? כשהיא מצליחה להיות בלתי נשכחת. כזאת היא "אנדרטת הזיכרון לנרצחיה היהודים של אירופה", שעוצבה על ידי הארכיטקט האמריקני פיטר אייזנמן, הונדסה על ידי החברה הבריטית בורו הפולד, בעלות של 25 מיליון אירו ונפתחה לקהל הרחב ב-2005.

     

    אי שם בשכונת פרידריכשטט (Friedrichstadt), דרומית לשער ברנדנבורג (Brandenburg), סמלה של ברלין, בכיכר רחבת ידיים סמוך לבניין שגרירות ארה"ב המחודש וקרוב למיקום הבונקר של היטלר נמצאת אנדרטת השואה הרשמית. היא הוקמה בין מה שהיה החלק המזרחי של ברלין לבין מה שהיה מערבה.

     

    האנדרטה ניצבת בלב ליבה של העיר והיא בהחלט מצליחה להחסיר פעימה. בכוונת התרסה היא נבנתה בלב ליבה של גרמניה, על אפם וחמתם של אלה המבקשים להתעלם מההיעלמות הזועקת של יהודי אירופה.

     

    2,711 אבני בטון חלקות, שוות נפח ושונות גובה מרכיבות את האנדרטה, מצופות בחומר מיוחד דוחה גרפיטי. ממבט מלמעלה הן נראות כמו ארונות מתים, כמו קרונות משא, כמו בלוקים אגביים במחנה ריכוז. ההולכים ביניהן נקלעים למבוך מביך בזרותו שמותיר אותם חסרי אונים, אבודים ומבולבלים במרכזה הסואן של הציוויליזציה המערבית.


    האנדרטה זועקת בשקט בלב ליבה של ברלין

     

    הכבאי שמר על המגן דוד

    גם הגרמנים סבלו במלחמה ואין כמו דרזדן (Dresden) להמחיש זאת. כדי ללמוד דבר מה על מצב מורכב של מלחמה, חובה על כל יהודי לשמוע את סיפור הפצצות האימים שהרסו את מבניה וחיי תושביה של העיר הזאת. חילות האוויר הבריטים והאמריקאים הפכו את העיר, שכונתה "פירנצה שעל האלבה", לעיי חרבות ב-1944. את כל זעמם הם השליכו על העיר, 7,100 טונות של פצצות, שהותירו אבק של עיר ועשרות אלפי אזרחים הרוגים. פי תשע קבין של פצצות נפלו על ברלין, אבל דרזדן החרבה הפכה לסמל של הסבל הגרמני – עיר של הומניזם ויופי בארוקי שהפכה למעוז של רשע ואז של חורבן.

     

    כאשר אוחדה גרמניה, החלה שיקומה של העיר והוקמו מחדש בעלות אסטרונומית מבנים עתיקים ומפוארים שקישטו את העיר בטרם המלחמה. כנסיית פראון קירשה (Frauenkirche), בית האופרה של העיר וארמון זווינגר (Zwinger) המשוחזרים ללא רבב הם בין המבנים הארכיטקטוניים המרשימים והנאים ביותר באירופה.

     

    בית הכנסת הגדול של הקהילה היהודית בעיר, שנבנה על ידי הארכיטקט הנודע גוטפריד סמפר, נהרס עוד לפני כן, ב"ליל הבדולח". הוא נבנה מחדש בעיצוב מרשים כחלק מפרויקט השחזור של העיר ואפשר לראות בו את המגן דוד הגדול מבית הכנסת המקורי, ששרד לאחר שנלקח על ידי כבאי מקומי בתום מאורעות "ליל הבדולח", ונשמר בביתו.


    כנסיית פראון קירשה המשוקמת (צילום: רויטרס)

     

    מ-30 אלף יהודים - ל-600

    פרנקפורט (Frankfurt) היא העיר החשובה ביותר בהיסטוריה של יהדות גרמניה. העיר בת 1214 שנים אכלסה משפחות יהודיות מפורסמות כאופנהיים, שפייר ורוטשילד ומאוחר יותר היתה מקום משכנם של אינטלקטואלים יהודיים כתיאודור אדורנו.

     

    בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בפרנקפורט כ-30 אלף יהודים והייתה אחת הגדולות בגרמניה. ב-1924 היה בה אפילו ראש עיר יהודי ראשון, לודוויד לנדמן. בסיומה נותרו בה כ-600 נפש בלבד. בשנים שלאחר המלחמה החל תהליך איטי של שיקום וכיום לאחר שהשתלבו בקהילה יהודים רבים מברית המועצות לשעבר חיים בפרנקפורט כ-10,000 יהודים.

     

    המוזיאון היהודי של העיר ממוקם בבית שהיה שייך בעבר למשפחת רוטשילד ברחוב אנטרמיינקיי (Untermainkai). המוזיאון מגולל את אורחות חייהם של יהודי הגטו וישנו בו הפורטרט המפורסם של מנדלסון ולסינג שצויר על ידי מוריץ אופנהיימר. המיצג הידוע ביותר במוזיאון הוא מודל של "סמטת היהודים" של העיר, המכיל 194 מבנים. אחד הגטאות היהודיים החשובים ביותר בגרמניה נהרס בשריפה ושוחזר כמודל בסיוע הדפס מ-1711. אגף נפרד של המוזיאון שוכן במזרח העיר, ב"בורנפלאטץ" (Boerneplatz), הרובע היהודי העתיק , לא הרחק ממרכזי הקניות העצומים של פרנקפורט. האגף נבנה על שרידי הרובע היהודי העתיק אשר נתגלו בחפירות בנייה שנערכו בעיר בשנת 1987 וניתן לחזות בו בחלק משרידי בנייני היהודים שאיכלסו את הרובע וכן בתערוכה המדגימה את ההיסטוריה של המקום.


    בית הכנסת העתיק ביותר באירופה (צילום: מורן זליקוביץ) 

     

    הסיור נסתיים בעיר וורמס (Worms), המוכרת גם בשם ורמייזה, מרחק שעה נסיעה מפרנקפורט. וורמס אינה רק עיר תאומה של טבריה, או המקום בו אסרו רבני אשכנז על נישואין ליותר מאישה אחת, אלא גם ובעיקר משכנו של בית הקברות היהודי העתיק ביותר באירופה, שניתן למשש בו קברים מהמאה ה-11, וביתו הארעי של רש"י.

     

    רש"י חי בעיירה חמש שנים, בין 1060 ל-1065 וכתב בה חלק מדברי פרשנותו לתורה ולתלמוד. על כן, פסלו ניצב על כן בין בית הכנסת היחיד של העיר לבין המקווה שלצידו. בבית רש"י בעיירה, ישנם כמה קירות מהמבנה המקורי מהמאה ה-14 ותערוכה שמוקדשת לקהילה היהודית בוורמס.

     

    על המצבות המאוחרות ביותר בבית הקברות היהודי חקוקה השנה 1940. אין עדות סמלית מזו לדימדומה האלים של יהדות גרמניה, במקום בו החלה לפרוח.

     

    הכותב היה אורח של לשכת התיירות הגרמנית וחברת התעופה לופטהאנזה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אחת מהמצבות בבית הקברות היהודי בווייסאנזה
    ביתו של הצייר היהודי מקס ליברמן
    מומלצים