רק לרקוד
"פסטיבל המחול המזרחי", או כמו שהוא נקרא בפי העם, פסטיבל רקדניות הבטן, התכנס בפעם הרביעית באילת. כתבתנו התארחה וגילתה נשים שלסוף שבוע אחד השאירו בבית את שאר העולם, והפכו לשבט גדול, שמח , חושני ומרשרש
פסטיבל המחול המזרחי. כל הנשים היו בהיי (סמדר שילוני עריכה: הדר בסת)
הסופר אלי עמיר, שאמור היה לשמש כשופט בתחרות "רקדנית הבטן הבאה של ישראל", שחתמה את "פסטיבל המחול המזרחי" הרביעי שנערך החודש באילת, אמנם לא הגיע בסופו של דבר, אבל עושה רושם שאסופת הנשים שהגיע לפסטיבל הסתדרה לא רע גם בלי חתן פרס ישראל לספרות.
מאות הנשים שהתפצלו בין שני מלונות אילתיים התפרשו, עוטות פאייטים נוצצים ומרשרשים וחמושות בצעיפים צבעוניים, בין הסדנאות, ההרצאות וההופעות שסיפק הפסטיבל. זה התחיל בתשע בוקר, עם מתיחות וחימומים, ונגמר לא לפני שלוש בבוקר שלמחרת, כשהבנות פרשו לישון מוצפות באדרנלין, אחרי צפייה בהופעה וסשן ריקודים המוני ועתיר הורמונים.
רקדניות הבטן. שבט ענק, נוצץ ומשוחרר
אני מודה, אצלי בראש עבר הריקוד מטמורפוזה מואצת, מהרגע שנכנסתי לפסטיבל ועד שיצאתי ממנו. מה שנתפס בעיני כריקוד שהמטרה שלו היא פיתוי המין הגברי, הפך מול עיני לעניין נשי פנימי, שלא קשור לקשרים הדיפלומטים בין מאדים לנוגה. נשים התכנסו בקבוצות, למדו את הגוף שלהן בסדנאות אינטנסיביות ומשחררות גוף ונפש, וקיימו אינטרקציה שכולה חגיגה בינן לבין עצמן. בערב הן הפכו לשבט ענק ושמח, נוצץ ומשוחרר, כשקיימו את חאפלות הענק העולצות שלהן באולמות בתי המלון. הרבה מאוד אנרגיה הסתובבה באוויר בסוף השבוע הזה, הרבה מאוד פעילות תוך בטנית שיצאה בסירקולציה עגולה ונעימה החוצה, והביאה איתה תחושה חמה של חופש וחיבור.
הגברים היחידים שנראו ברדיוס היו המוכרים בבאסטות, כמה גברים שהגיעו לסדנאות וגם חלק מהמורים, שהפתיעו ביכולות התנועה שלהם, יכולות שהיו מזכות אותם בדוס פואה בכל שעשועון ריקודים טלוויזיוני שמקדש את תזוזת האגן ופיתול עמוד השדרה. הם לא היו היחידים שבלטו בשטח – נשים מכל העולם, כשהדומיננטיות בהן הן למרבה ההפתעה האסייתיות, שגם הפגינו שליטה מדהימה בז'אנר – הגיעו לפסטיבל האנרגטי הזה, והשתלבו בסדנאות של מורַה מרוסיה ומורֶה ממרוקו, נותנות את הקטע המרשרש שלהן ומעפעפות בעיניים מלוכסנות.
הזן החדש של רקדניות הבטן, תתפלאו, הוא הרקדניות שטוחות הבטן. לא ברור מה הן בדיוק מנענעות שם, אבל עובדה משהו שם זז. אך אל חשש, המראה האופייני של רקדניות הבטן שכולנו זוכרים באהבה מהסרטים של יום שישי אחר הצהריים, הנשים העסיסיות שמזוהות עם הז'אנר הגיעו בהמוניהן גם לעיר הדרומית, ופיזרו סביבן פרומונים חושניים של שמחת חיים וסקסואליות רכה. "אני בהיי", הסבירה אחת הרקדניות בתשובה לשאלה מה מושך אותה לפעילות הגופנית הזאת דווקא. אני מרגישה שאני מרחפת ומשוחררת מאוד, וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה להמשיך לרקוד". קבלו טעימה קטנה מחגיגות הבטן באילת.
הכותבת היתה אורחת הפסטיבל, במלון "פלמירה" באילת.
לכתבות משנים קודמות:
מומלצים
