שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בחזרה לשורשים
    יותר ויותר ישראלים יוצאים בשנים האחרונות בעקבות ההיסטוריה המשפחתית שלהם - לפולין, למרוקו, לתוניס ועוד - ושבים נרגשים ומלאי חוויות. מיכל קריסטל מביאה שלושה מסעות אישיים על ישראלים שהחליטו לפגוש את המקומות שמאחורי הסיפורים

    שנים רבות חלם יוסף בן שמעון לחזור אל עיר ילדותו סטאט שבמרוקו, אבל היחסים הדיפלומטיים המעורערים עם ישראל והמצב הביטחוני מנעו ממנו לצאת אל הטיול המיוחל. "לפני שלושים שנה" הוא מספר, "כשהייתי בטיול בצרפת, אפילו ניסיתי לעבור את הגבול דרך מרסיי, אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי מה לעשות שם עם דרכון ישראלי".

     

    השנים חלפו, ולבסוף הצליח בן שמעון לעשות את מה שהיה עד כה בלתי אפשרי - הוא ואשתו נסעו לטיול שורשים במרוקו, במהלכו זכה לראות שוב עיר מולדתו ולהניח נר זיכרון על קבר אביו.

     

    בשנים האחרונות שבים ישראלים רבים אל ארצות מוצאם מתוך רצון להתחקות אחר שורשיהם. "טיולי שורשים תופסים  תאוצה בשנים האחרונות", מספר יהודה זפרוני, משנה למנכ"ל קבוצת אופיר טורס, " אני מעריך שכ-100,000 ישראלים בשנה יוצאים לגלות את שורשיהם בעיקר בארצות כמו ספרד, פולין, רומניה, איטליה, גרוזיה, מרוקו, אוקראינה ורוסיה". 


    יוצאים למסע בעקבות הזכרונות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    חברות התיירות מציעות מגוון רחב של טיולים, אך לעיתים אלו המעדיפים את עסקאות "הכל כלול" מגלים שהטיול לא בדיוק תפור למידותיהם. זאת, משום

    שטיול מאורגן לרוב אינו כולל את העיירות והכפרים הקטנים אליהם תרצו להגיע ואף לעיתים קרובות לא מוקצה בהם זמן מיוחד לביקורים מסוג זה. בנוסף, יש הטוענים כי בגלל אופיו האישי של המסע, כדי למצות את החוויה ולהפיק ממנה את המרב כדאי להגיע עם המשפחה בלבד.

     

    "המקומיים פחדו שאתבע בעלות על הבית"

    יוסף בן שמעון, יליד מרוקו שעלה לארץ כשהיה בן שבע בשנת 1954, הגשים את חלומו בעזרת טיול מאורגן, אבל הוא טרח לוודא מבעוד מועד שאכן יעברו בעיר מולדתו. את ילדותו בסטאט הוא זוכר היטב: "היינו משפחה מכובדת מאוד ובעלת עושר מופלג. אני זוכר את ביתי כאילו עזבתיו רק אתמול - בית גדול, עגול, בן עשרה חדרים עם חצר מהודרת וחומה מאסיבית. זה היה בית מאוד מוכר בעיר כשכל תושביה כינוהו 'הווילה של בן שמעון'".

     

    הוא מספר על הוריו: "עברנו מקזבלנקה לסטאט כי אבי חיפש עיירה קטנה ומרוחקת מהמרכז, שם יוכל לעסוק בפעילות מחתרתית הרחק מעיני השלטון. הוא הקים בית אריזה לביצים ומחסן גרגרי תבואה גדול, ובאותו מחסן הוא חפר מרתף שממנו יצר קשר טלפוני עם צרפת וישראל, וסייע בהברחת יהודים רבים ממרוקו לארץ."

     

    "אני זוכר את הלילה בו מצאו השלטונות את המחסן והעלו אותו באש - הפועלים חשו להזעיק את אבי בלילה מביתנו, כאשר אבי שמע את החדשות המרות הוא מיהר אל המרתף והשמיד את המסמכים המפלילים." כעבור מספר חודשים מת האב משאיפת עשן, והוא בן 42 בלבד. "המוות השאיר את אימי חסרת אונים עם חמישה ילדים, ואז החלטנו לעלות לארץ", הוא מספר.


    השיבה למרוקו (צילום: דני נטלר)

     

    אבל החלומות על המדינה הצעירה, זבת חלב ושפע התנפצו במהרה, בארץ שררה תקופת הצנע ומשפחת בן שמעון נתקלה בקשיי קליטה כבדים. "אמי שהורגלה לחיי שפע שוכנה בקיבוץ בדירת חדר קטנה, ילדיה הועברו לחדר הילדים ואפילו שלחו אותה לעבוד - דבר שהיה זר לה לחלוטין." בן שמעון נשאר בקיבוץ וחי בו עד היום, על הטיול למרוקו חלם, כאמור, במשך שנים רבות ובפסח של 2004 הצליח סוף סוף לממשו.

     

    "זה בהחלט חלום שהתגשם עבורי. כשהגעתי לסטאט ביקרתי בקברו של אבי אחרי 50 שנה, זה היה מאוד מרגש. השומר המוסלמי שהיה מופקד על שער בית הקברות היהודי זכר את אבי וסיפר לי שאביו שלו עבד אצלו שנים רבות. העיר עצמה השתנתה מאוד, מעיר קטנה עם שטחים רבים שלא היו מיושבים בה כלל, היא הפכה לעיירה שוקקת ואני, שעזבתיה בן שבע, לא הצלחתי למצוא את הדרך אל הבית האהוב. המקומיים, כנראה מחשש שאתבע עליו בעלות, לא סייעו לי למצוא אותו".


    "השומר בבית הקברות זכר את אבי" (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

     

    • הכניסה למרוקו לישראלים שאינם יוצאי מרוקו מצריכה ויזה המונפקת רק באמצעות טיול מאורגן. "ישנה עדיפות גדולה לטיול מאורגן במרוקו, לא רק בגלל הקושי בהתמצאות אלא גם בשל ההבדל המשמעותי בעלויות לעומת טיול פרטי", מסביר שמעון עמיר, מנהל מחלקת מרוקו ב"ימבטבע". "טיול פרטי של 12 יום במרוקו יעלה לתייר כ-2200 דולר ואילו בטיול מאורגן המחיר צונח ב-30% ל-1500 דולר. אופציה אחרת היא להצטרף לקבוצה בטיול מאורגן כדי להקל על תהליך הוצאת הוויזה ועם ההגעה למדינה, להמשיך בטיול עצמאי."

     

    "צריך להכיר את התרבות כדי להבין את האסון"

    גם תוכניותה של אסתר (שם בדוי) לצאת למסע שורשים השתבשו ונדחו במשך שנים רבות. לבסוף, החליטה לעשות מעשה - קבעה תאריך, שלחה הודעה לבני משפחתה בארץ ובחו"ל, והתחילה לתכנן את הטיול בעצמה. "חייבים להעריץ אותה על זה", מתגאה הנכד אהוד "היא פשוט ישבה מול הגוגל, מצאה נהג, שלחה מיילים בפולנית לבתי מלון ואתרים בפולין וסגרה טיול ל-13 אנשים, במדינה שבה לא ביקרה כבר יותר מ-60 שנה".

     

    כך יצאו אהוד, אחיו, אימו, דודותיו ובני דודיו בהנהגתה של אסתר למסע גילו שורשים בפולין. אסתר גדלה בעיר ביילסקו ביאלה ועם פלישת הגרמנים לפולין נמלטה לרוסיה, בה שהתה כל תקופה המלחמה. בתום המלחמה היא חזרה לפולין וגילתה ארץ שבורה ומדממת: "חזרנו כי לא ידענו לאן ללכת, ולשוב הביתה זה נראה טבעי. כשהגענו לביילסקו ביאלה לא נותר דבר - הבית היה ריק לחלוטין - כל הרהיטים, כל מה שהוריי עבדו בשבילו כל חייהם נלקח, יהודים לא היו ובית הכנסת המפואר שהיה במרכז נשרף עד היסוד. האווירה בפולין הייתה של אנטישמיות חריפה שלא נעלמה בעקבות המלחמה, הפולנים ביצעו פוגרומים במקומות רבים אליהם חזרו הניצולים וידעתי שעליי לעזוב." היא עזבה עם אחותה לגרמניה הכבושה, שם פגשה את בעלה, ואיתו עברה לארה"ב.  


    שבו לפולין אחרי המלחמה. העיר העתיקה בוורשה (צילום: אי פי איי)

     

    "אני ובעלי מעולם לא רצינו לחזור" היא מתוודה, "סבלנו שם מעוינות גדולה, וכמובן, את המלחמה. ילדיי מאוד רצו להכיר את הרקע שלנו, ואחרי מותו של בעלי החלטתי שיהיה זה להם טיול מקיף ואישי יותר אם אצטרף. היה לי חשוב שהם ילמדו ממני על החיים שניהלנו לפני המלחמה כי זה נושא שמרבים להזניח בטיולים לפולין. אני מאמינה שכדי להבין את גודל האסון, יש להכיר את התרבות העשירה שהתנהלה בקרב האוכלוסייה היהודית הגדולה במדינה בשנים שלפני המלחמה." 

     

    השיבה לפולין אחרי למעלה מ-60 שנה היתה חוויה מורכבת. "הגרמנים לא הרסו את החלק בו גדלתי בגלל שהיה מאוכלס על ידי משפחות גרמניות רבות", היא מספרת, "לכן, חוץ מבית הכנסת כמובן, רוב הבניינים הישנים נשארו עומדים. לקחתי את משפחתי לראות את בית הספר היהודי בו גדלתי ואת התיאטרון בו ביליתי עם אחיותיי והוריי כילדה ונסחפתי ברגשות נוסטלגיים נעימים לילדותי שהייתה נפלאה." 


    "בבניין, הם לא ידעו כל כך איך להתייחס אלינו" (צילום: אהוד קינן)

     

    "אבל כשביקרנו בבית בו גדלתי היה לי עצוב לגלות כי הדירה הגדולה חולקה לשמונה דירות חדר קטנות, שבכל אחת מתגוררת משפחה שלמה - זה כל כך שונה מהבית שאני זוכרת שקשה היה לי לזהות ששם גדלתי". אהוד נזכר, "כשנכנסנו לבניין הדיירים הסתכלו עלינו בפליאה וחששו להכניס אותנו לבתיהם. הם ראו קבוצה של ישראלים ולא כל כך ידעו איך להגיב לעניין. אבל בעלת הבניין הייתה נחמדה מאוד ועברה איתנו בכל שמונה הדירות כדי להסביר לדיירים מי אנחנו ומה מעשינו בבניין".

     

    במהלך הטיול לקחה אסתר את ילדיה ונכדיה גם לוורשה, לקראקוב ולאתרים נוספים: "הזמנתי מדריכים שילוו אותנו ויסבירו לנו על היהודים וחייהם. מה שהפתיע אותי מאוד הייתה ההכחשה הגורפת אפילו מצידם, על חלקם של הפולנים בשואה".

     

    היום, אסתר שמחה שהצליחה לחוות את מסע השורשים עם משפחתה, ואומרת "כדאי לבוא עם הסבא או הסבתא לפני שהם נהיים זקנים מידי לנסיעה זה בהחלט נותן אופי אחר לטיול שורשים." 


    מבקרים גם באתרים חשובים נוספים. אושוויץ (צילום: אהוד קינן)

     

    • אין צורך בוויזה לארצות מזרח אירופה, מלבד רוסיה (בתקווה שגם שם זה יתבטל בקרוב). לרוב המדינות יוצאות טיסות סדירות מישראל וניתן לתאם מהארץ מדריך מקומי ורכב. למעוניינים בטיול מאורגן: המחירים נעים בין 800 ל-1500 דולר ברוב החברות (חברות רבות מציעות טיולים מאורגנים למזרח אירופה המתמקדים בהנצחת השואה ובמורשת היהודית).

     

    חברת "תור פלוס", המארגנת טיולי משפחות במזרח אירופה, מציעה טיול "ה"תפור" לצרכיו של התייר: "אנחנו יושבים עם המשפחה, מאתרים את העיירה ממנה צמחה ובונים מסלול המשלב שורשים עם מסורת", מספר יעקב כהן, מנכ"ל החברה. הטיולים כוללים ביקור באתרים יהודיים כמו קברי צדיקים ובתי כנסת, "החברה פונה ללקוחות שומרי מסורת המעוניינים בטיול כשר ביקור שורשים ומורשת יהודית בעיקר באוקראינה ופולין ומלווים במדריך מומחה דובר עברית. המחירים מתחילים מ-1,300 דולר."

     

    "כולם צריכים לבקר במדינה הנפלאה הזו"

    לפני כשבע שנים נסע דודה של עדנה בר לטיול שורשים בתוניס וחזר נפעם. "הוא הגיע לספקס, העיר שבה נולד וחי עד העלייה לארץ בשנות ה-50, מצא את בית ילדותם ואף את תעודות הלידה של שמונת האחים, וחזר מלא סיפורים נפלאים על תוניס היפה", היא נזכרת. בר, מדריכת טיולים במקצועה, החלה מיד לתכנן את הטיול: הזמינה מדריך מקומי, מקומות לינה, הוציאה אשרות כניסה - ובינואר 2005 יצא הטיול  לדרך. 

     

    את הכניסה לתוניס היא מתארת כ"הפתעה נעימה מאוד - לא עשו לנו כלל בעיות וקבלת הפנים הייתה לבבית ממש. מה שהפתיע אותנו מאוד היה הליווי המשטרתי שקיבלנו לכל מקום שהלכנו בבירה. זה היה מוזר מאוד ללכת בעיר, קבוצה של רק שמונה אנשים, כשלפנינו ומאחורינו הולכים ארבעה שוטרים".  


    "חזר עם סיפורים על תוניס הנפלאה". בית הכנסת בג'רבה (צילום: רויטרס)

     

    אמה של בר נולדה בעיר בנגזי שבלוב משם עברה בגיל צעיר ספקס, תוניס שם נולדו חמשת אחיה הצעירים. "התמזל מזלנו ודודתי שהיתה מבוגרת מאמי בכמה שנים, התלוותה אלינו לטיול וזה היה מדהים לראות איך היא זוכרת הכל מהעיירה בה לא הייתה כבר 50 שנה."

     

    לרוע המזל, הבית שבו גרו נהרס שלוש שנים לפני הביקור והיה למוסך "זה היה מצער מאוד, אבל דודתי זיהתה את הבניין שעמד מולו והיה שייך למשפחה מוסלמית שהייתה ביחסי שכנות טובים עם משפחתי. הם אירחו אותנו בביתם וסיפרו לנו רבות על המשפחה, היתה זו חוויה מרתקת."

     

    ספקס, שהיתה ביתן של משפחות יהודיות רבות, ריקה מיהודים כיום. בית הכנסת הישן ששימש את הקהילה נשאר עומד נטוש ברחוב "חלונותיו מנופצים, מסביבו גדרות והוא ריק לחלוטין, אבל התרגשתי לראות את סמלי מגן דוד שעיטרו את קירותי החיצוניים. ספקס היום נראית מוזנחת מאוד והיא עיר ערבית לחלוטין, לכן בית הכנסת הזה שנשאר עומד למרות הכל, היה מחזה בלתי נשכח עבורי."

     

    את יהודי תוניס הנותרים אפשר למצוא היום בשתי הערים שעל האי ג'רבה. "הסיור בשווקים הססגוניים של העיר היה מעניין במיוחד, ממש ניתן לזהות חנויות בבעלות יהודית עם מזוזות ורוכלים חבושים כיפות צבעוניות, חלקם אפילו מדברים עברית ויש להם קרובים בארץ. ביקרנו גם בבית הכנסת הגדול שנפגע בפיגוע טרור ב-2002".


    "מיד מזהים את החנויות שבבעלות יהודים בשוק" (צילום: רועי נחמיאס)

     

    תוניס השאירה רושם עז על בר ומשפחתה והיא מצהירה כי "כולם צריכים לבקר במדינה הנפלאה הזאת, בין אם נולדתם במצרים או בפולין, זו ארץ באמת יפהפיה והאנשים בה הם מקסימים. האוכל פשוט נהדר". היא מוסיפה "בתור משפחה תוניסאית שקצת איבדה את המטעמים המצוינים של העדה מאז שסבתי נפטרה, נהנינו מאוד מהשפע הקולינארי במדינה ומהאירוח יוצא הדופן במסעדות"

     

    • ישראלים חייבים בוויזה לתוניס, אך התהליך פשוט למדי. טיול מאורגן למדינה יעלה כ-1,500 דולר ל-10 ימים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "זה בהחלט חלום שהתגשם". בית הכנסת בקזבלנקה
    צילום: איי אף פי
    צילום: רויטרס
    "תוניס היתה הפתעה נעימה". בית הכנסת אל ג'רבה
    צילום: רויטרס
    "כדאי לבוא עם הסבא והסבתא". לוח לזכר בית הקברות היהודי שאיננו
    צילום: אהוד קינן
    מומלצים