שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מהי עמדת היהדות לגבי חיים בעולם החיצון?

    שאלה:

     

    מה דעת היהדות והתורה לגבי חיים בעולם החיצון? האם ישנם או היו חיים אחרים בכוכבים אחרים? (לא עקרוני)

     

    תשובה:

     

    ההלכה אינה מתייחסת לחייזרים, התורה אינה מזכירה את קיומם, ואין במסורת ישראל עמדה נחרצת בשאלת קיומם או בטלותם של חיים מחוץ לכדור הארץ. מבחינה זו, פתרון שאלה זו בכלים הלכתיים יידרש להמתין למפגש הקונקרטי עם תופעה מסוג זה, אם בכלל זה יקרה.

     

    עם זאת, יש להעיר שמחשבת היהדות, ובמיוחד זו הקשורה בקבלה, רואה את העולם מלא חיים, הרבה מעבר לנשקף לעיני בשר.

     

    יש מחלוקת במחשבת ישראל בשאלת האנתרופוצנטריות של האדם ביקום. במקרא ובדברי חז"ל ניתן למצוא התייחסויות לכאן ולכאן, ושאלה זו הולידה דיונים מרתקים מימי התנ"ך ועד ימינו. בעלי המחשבה שנטו לצד הקבלה, ראו את האדם כבריה המרכזית ביקום, בעולם ובכל העולמות האפשריים. תפיסה זו מטילה על האדם אחריות מוסרית כבירה לשלום העולמות כולם. הרמב"ם במורה הנבוכים ואחרים בעקבות הפילוסופיה, ראו את האדם כיצור הנכבד מכל היצורים ש "תחת גלגל הירח" ותו לא. מלאכים (במידה והם קיימים בכלל), גלגלים ויצורים עילאיים אחרים נמצאים גבוה מעל האדם בהיררכיית הברואים, וטוענים שעצם המחשבה שהאדם הוא מרכז הבריאה גורמת לקשיים לוגיים ומוסריים (מורה נבוכים חלק ג פרק יב).

     

    השאלה המעניינת היא מבחינת מחשבת ישראל והחינוך הדתי בזמננו, אינה קיומם האובייקטיבי של חייזרים היכן שהוא ביקום, אלא קיומם כנרטיב מרכזי בתרבות הסובבת אותנו. שאלה זו נוגעת לברור התפקיד ומערכות היחסים בין ההיגיון לדמיון בעולמו של עובד ה', בספרות, בתרבות, בעולם התקוות והדאגות החברתיות והאנושיות.

     

    בין מציאות לדימיון

    המקובלים ראו את הדמיון כלוח, עליו נכתבים דברים רבים ממקורות מגוונים. חלקם מתוך האדם – שכל, רגשות, תנועות נפשיות מותירות את חותמן על הדמיון. עם זאת, גם דברים חיצוניים לאדם מותירים את רישומם בדמיון. מגעים רופפים עם מציאויות שמעבר להישג ההגיון, נגיעות והשלכות מתנועות חיים ברבדים שונים של העולמות, גם הם מוסיפים את רישומם ל"סלט" הנוצר בדמיון.

     

    מבחינה זו, הדמיון הוא כלי למגע עם מה שמעבר, חיישן של נסתרות במרחב, בחלל ובזמן. הבעיה היא שהדמיון מעורבב ומלא צללים, אין האדם יכול לדעת אלו מהרשמים בדמיונו הם הדים למציאות חיה ונעלמת ואלו הם כזבים המצטברים בסלי המיחזור של החיים התודעתיים. בטהרתו הופך הדמיון לנבואה, ולצערנו מדרגה זו אבדה מאיתנו לעת עתה.

     

    הרעיון שהדמיון עשוי להיות מעין אנטנה, ושיצירי הדמיון עשויים להיות הד קלוש של מציאויות שאיננו יכולים לבוא במגע איתן בכלים אחרים, יוצר אתגר חינוכי ורוחני מרתק. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, הקדיש לברור שאלות אלו קטעים נרחבים ועמוקים בספרו (הקשה!) אורות הקודש (חלק א' בעיקר בפרקי "הוודאות המקורית"). אלו נושאים עמוקים ורחבים המצריכים ברור בבמות אחרות.

     

    רק נזכיר, שאם בכל זאת מישהו פוגש חייזר, לא לשכוח לברך "עושה מעשה בראשית" - כדין הברכות על כל הפלאים של היצירה האלקית. (משיב: הרב דרור ברמה) 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים