בירה של מכשפות וסיידר של גובלינים
הפעם אנחנו בענייני גובלינים והובגובלינים - סטאוט אנגלי מסורתי וגם סיידר שהגיעו לארץ ולסיום, כמה טעימות של יינות חדשים
כשמדובר על אהבה לרוחות רפאים, פיות ויתר חייתו יער קסומים, אין כמו אנשי האיים הבריטיים. משהו בתרבות האנגלו סקסית, שעדיין לא ירדתי לטיב סיבתו, התאהב כבר לפני שנים רבות מרבות ביצורים פלאיים שונים, וכך יצא שהתרבות הזאת הוציאה ומוציאה סיפורים ודמויות שכולם מעוררי דמיון ומרתקים. די להזכיר שמות כמו אדגר אלן פו, טולקין ומנגד לגמרי ג'יי קיי רולינגס, כדי להבין במה מדובר. במיוחד מצטיינים כמובן האנגלים – אולי בגלל היערות העבותים שהקיפו את מקומות היישוב שלהם, ואולי סתם כך, בגלל סיבות אחרות.
על שם יער כזה, עבות וקדמון (שנשאר ממנו כבר רק מעט), הוקמה לפני כ-25 שנה מבשלת בירה בשם וויצ'ווד. המבשלה נקראה בתחילת ימיה בשם המאוד לא מעורר תאבון Eagle Brewery, אך בתחילת שנות התשעים שינו מייסדיה את שמה ל- Wychwood, על שם היער שבקרבתו היא שוכנת.
היער עצמו נקרא Wych Wood, ואין קשר בין המילה Wych למילה Witch. במילים אחרות, למרות שהיער היה פעם עבות ואפל, מכשפות לא גרו בו, אלא ככל הנראה תושבים ממוצא גרמני. Hwicce, אומרת הויקיפדיה, היא שמם באנגלית עתיקה של אנשים אלה, שככל הנראה גרו באזור מהמאה ה-6.
אנשי מבשלת ויצ'ווד אימצו אם כן את השם, ומשם הלכו וגזרו מסורת שלמה של מוצרי בירה ומוצרים אחרים, בנוסח מה שנשמע כמקורב למכשפות, אבל מתחבר יותר טוב ליערות.
מה שחשוב הוא כל כך סיפורי המכשפות והדמויות של הבירה, אלא מה שהמבשלה מאמינה בו, צועדת לאורו ומייצרת לפיו את הבירות שלה: ויצ'ווד מייצרת איילים ובירות אנגליות מסורתיות, בנוסחים שונים ובסגנונות שונים, בנאמנות מוחלטת לעקרונות של CAMRA – Campaign for Real Ale. קמרה הוא גוף שדוחף לשימור מסורות ייצור והגשת הבירה באנגליה, ולהמשך ייצור של בירות מסורתיות ב- casks – חביות עץ למזיגה "במשיכה" - כפי שיוצרו לפני 200 שנים ויותר. זהו האנטיקריסט מבחינתן של מבשלות הלאגר הבינלאומיות הגדולות, תאגידי ענק שכבשו יותר ויותר מעולם הבירה, עד שכמעט ונותרו במגרש לבדן.
המחויבות של ויצ'ווד לעניין הבירות המקומיות רבה כל כך, עד שכשלפני כמה שנים נסגרה מבשלה בשכנותה, Brakspear, הלכו אנשי ויצ'ווד וקנו אותה, על מותגיה וציודה, והם ממשיכים לתפעל אותה בעיירה המקורית בו עמדה, הלכה למעשה במבשלה שלהם ממש.
מבחינה עסקית טהורה, היה אולי כדאי יותר לקנות את המותג, ולייצר את הבירות "ההן" במכלי נירוסטה גדולים, ולא בשישה Vats, עשויי עץ, בשיטה המקורית של בראקספיר (תסיסה כפולה תוך הצללה מסוימת של הבירה). כך או אחרת, כיום מבשלים אנשי ויצ'ווד בירות אנגליות תחת שני השמות – ויצ'ווד ובראקספיר.
את הבירות של ויצ'ווד החלה להביא לארץ יבואנית בירות קטנה יחסית בשם יוג'יטקס. בירות אחרות שהם מביאים הן הקרושוביצה, וכן בירות מגרמניה – טוכר. הבירה הראשונה שאותה הביאו מאנגליה הייתה ההובגובלין: אייל אנגלי אדמדם שיוצר לראשונה, לא תחת שם זה, לכבוד ארוע מקומי.
ההצלחה של הבירה – בשנת 1996 – הייתה כל כך רבה, עד שהמבשלה התבקשה לייצר ממנה עוד ועוד, עד שלבסוף היא הפכה לאחד מהמוצרים הקבועים ולמוצר המוביל של המבשלה. השם "הובגובלין" ניתן לה כמחווה לייצורי היער שלפי המסורת – של המבשלה, ככל הנראה – סייעו גם למבשלות הבירה. ההובגובלינים שקיבלו בירה מבעלי המבשלות, לפני הבישול של הבירה הבאה, שמרו על טעמיה של הבירה גם הלאה, והבטיחו את מרירותה ועושרה.
מבחינת מאפייניה, זוהי בירה מרירה וכהה, בעלת קצף יפה ויציב בגוון בז'. הפה "שרוף", עם סיומת מרירה קלה וגוף קל. היא מאוד פירותית, גם בפה וגם באף. זהו סטאוט-שאינו-סטאוט: אם אתם לא ממש אוהבים את הגינס או המרפיז, זאת בהחלט יכולה להיות בירה שתאהבו. 5.2% אלכוהול.
אחרי ההצלחה של ההובגובלין, גם בארץ, החליטו אנשי יוג'יטקס להביא עוד מוצרים ובינהם הבירות הבאות:
Balck Wych – סטאוט כהה מאוד, בעל 5% אלכוהול. הוא מכיל שיבולת שועל, מה שנותן לו תחושת משייות בפה וחלקות. הסיומת מרירה מאוד וקצרה.
Circle Master – על שמם של יוצרי מעגלי החייזרים בשדות החיטה של אנגליה. הרבה כבר כתבו על המעגלים האלה ועל הצורות השונות ליצירתם, ואנשי המבשלה החליטו ליצור אייל חגיגי ויחודי לכבודם. על התווית לא תמצאו גובלין או מכשפה, אלא דחליל, שעומד ושומר על שדה החיטה. הוא כנראה לא עושה עבודה טובה במיוחד, לאור הנזקים שמחוללי המעגלים מחוללים. למרות זאת, הבירה עשויה כהלכה: פייל אייל עם 4.7% אלכוהול בלבד. קצף לבן יציב, לבן, שמשאיר תחרה יפה. לבירה עצמה צבע ענבר זהוב מבריק. בפה: מיגוז קל מאוד, גוף קל-בינוני. הארומות מזכירות לתת, לימון ולימונית והסיומת מרירה.
המוצר האחרון שמגיע לארץ הוא סיידר בשם Green Goblin. זהו סיידר אנגלי טיפוסי, לא מתקתק אלא יבש, שמיוצר עבור ויצ'ווד על ידי תאצ'רז - יצרן סיידר משפחתי בן יותר מ- 100 שנה. המיוחד בסיידר הזה הוא לא רק רמת האלכוהול שלו – 6% במקום 4 ומשהו לרוב – אלא משהו נוסף: זהו מעין bitter-sweet סיידר שמתישן במכלי עץ ענקיים בני מאה שנים. התוצאה היא שיש למשקה ארומות לא רק של תפוחים ופירות, אלא גם משהו של עץ מבוגר, שמזכיר את הארומות שיש ליינות ריוחה מתישנים של פעם. בפה מקבלים תערובת של פריכות וחמיצות עם פרחוניות נעימה והסיומת היבשה יש בה גם מתיקות קלה ביותר וטאנינים. בקבוק סיידר בן 500 מ"ל עולה כ-17 שקלים.
את הבירות ואת הסיידר אפשר להשיג בחנויות המשקאות, בפאבים וברשת טיב טעם.
כרמי יוסף – ברבדו
לאחרונה ביקרתי ביקב, וטעמתי מקצת היינות המבוקבקים שלו. החדשה הגדולה היא שהיקב, מיקבי הבוטיק היותר מוערכים, עובר למסלול הכשר, כמו יקבי בוטיק רבים אחרים. ביקב נטעו חלקה חדשה של שיראז, שנמצא כ-2- 3 ק"מ מהיקב עצמו; 22 דונם, שאותם בצרו מאוחר יחסית בבציר 2007.
שרדונה 2006 - ברבדו מקפידים תמיד לומר שהם עושים את המירב על מנת לקבל את מרבית הארומות הפירותיות המקוריות של הענבים. לצד זה, הם משתמשים לא מעט בעץ, למרות שהמינון השנה יורד מעט. התהליך של ברבדו כולל התססה בטמפרטורות נמוכות, במכלי נירוסטה, עד 9% אלכוהול. אז מחצית מהיין הולכת לתסיסה בחביות ומחצית שניה – נשארת במכלים. היין עובר תסיסה מאלולקטית.
השרדונה הזה כבר כמעט ולא מצוי בשוק, רק במסעדות. אף מאוד עשיר ומורגש שימוש בעץ, בעיקר ארומות של וניל, שוקולד ואגוזי מלך. למרות זאת, החבית משתלבת מצוין עם הפרי, והתוצאה היא של יין מאוד אלגנטי. אפשר להרגיש בארומות של אשכוליות, לימון והדרים אחרים. בפה מקבלים גם פירות טרופיים – פפאיה ומנגו, למשל. זהו יין מאוד יפה שמתבגר בחן רב. 12.5% (15/20).
ברבדו מרלו 2005 - ירקרק! מתחת לזה מתיקות מסוימת ומורגשת שוקולדיות קלה. פה קל יחסית, מעט תיבול וחומציות. טאניניות טובה. היין יבש וטאני עם סיומת דובדבנים בינונית פלוס. הירקרקות נעלמת אחרי מעט זמן בכוס. זהו יין נעים, מאוד "לשתיה" עם ארוחת ערב קלה – גבינות עיזים למשל או אפילו תבשיל טלה לא כבד מדי. 12.7% אלכוהול (14/20).
המרלו 2006 – טעימת חבית – עפיץ מאוד, מעט ירקרק ומתחת לזה קופסת סיגרים ופרי טוב. ככלל, זהו יין שלי נראה שהוא יותר בעל גוף מ- 2005.
ברבדו קברנה סוביניון 2005 - תערובת של ענבים משני מועדי בציר שונים – אחד במועד אופטימלי, ושני במועד מעט מאוחר יותר. ליין צבע יפה, שוליים סגלגלים גבוהים. הוא אינו אטום, אלא צלול, יחסית. באף מתגלים דובדבנים, שזיפים ופרי כהה אחר, שמרכיבים ארומות שנשארות יפה בכוס. בפה היין עגול ונעים, עם טאניות טובה. (14.5/20).
גרסת 2006 של הקברנה סוביניון – טעימת חבית – מאוד אלגנטי. בעל גוף, אבל לא דומיננטי מדי, שמתלווה למורכבות מצוינת. עפיצות טובה, לא קשה מדי, אלא בנויה טוב. עגול וטוב. מסתמן כין מוצלח מאוד.
רקנאטי
לואיס פסקו, היינן שפחות או יותר הקים את היקב, עזב והעביר את המפתחות למרתף לידיו האמונות של גיל שצברג, מי שהיה היינן שהקים את אמפורה. לאחרונה השיק היקב שלושה יינות שעשה פסקו: שניים לבנים ואחד אדום. בנוסף, יצא לי לטעום לפני כמה ימים מהרוזה 2007, קצת לפני שהוא משוחרר ויוצא לשוק.
סוביניון בלאן ריזרב 2007 - פעם ראשונה שהיקב משיק יין זה בסדרה הגבוהה שלו. התוצאה מצוינת ומעניינת מאוד: תערובת של הדרים וטרופי, עם משהו של פלינט באף. היין יבש, חלק ונעים, מתובל-משהו ומעט חומצי בגרון. 13.5% אלכוהול, 70 שקלים לצרכן. (15.5/20). תמורה מצוינת לכסף.
שרדונה רזרב 2006 - אף מעט מתקתק, עם שמץ ברט – מעניין. עשוי על הצד האמריקאי מבחינת השימוש בעץ. הוא משתלב היטב, אבל עדיין מורגש. פירותיות טובה, איזון טוב בין חומצה ופרי ובסך הכל טוב מאוד. יין מאוד אופייני ללואיס פסקו. 85 שקלים לצרכן. (16/20).
סירה ריזרב 2005 - פחות מלהיב משני קודמיו, אני חייב לאמר, אבל מהנה. צבע היין מאוד כהה ויפה. הוא בעל ארומות אופיניות של פרחים ואנימליות, אבל טיפה מתקתק מדי באף, ומחניף. הפה עגול, חמאתי. טאנינים טובים ולא אגרסיביים. טיפה חומצי מדי. 95 שקלים לצרכן. (15/20).
רוזה 2007 - המשך ליין המוצלח מאוד והשונה מאוד של בציר 2006 שנעשה ביקב. גם כאן, הצבע הורוד שולט, הבקבוק – אותו בקבוק – פרובנסאלי. הרוזה של 2007 מאוד עשיר באף – מאוד עשיר – אבל חסר קצת בפה, וחבל. למרות זאת, הייתי מהמר ואומר שבארוחת צהריים קלה, לעת הגיע קיץ, אפשר יהיה להנות ממנו בלי קושי כמלווה לאוכל. זהו יין שיהיה מהנה להגיש אותו לפה והוא לא ישתלט על האוכל או יכה בו. בשנה שעברה מחירו היה 69 שקלים. במחיר הזה – הוא מהנה מאוד ו"שווה".
IsrawineExpo 2008
התערוכה הבינלאומית השנייה ליין תערך בגני התערוכה בת"א, בין התאריכים 26 - 28 לחודש. היום הראשון מיועד לקהל מקצועי בלבד, ואילו הימים השני והשלישי מיועדים לקהל הרחב. אפשר יהיה לטעום יינות מהארץ ומחו"ל, לקחת חלק בפעילויות שונות שיאורגנו על ידי היקבים והיבואנים ובעיקר – להנות. שעות הפתיחה: 16:00 - 22:00. בין היקבים שכבר פרסמו פעילויות שלהם אפשר למצוא את יקבי בנימינה, עם סדנת טרואר, ביום חמישי בשעה 19:30. היינות שיטעמו בטעימה: שרדונה משני אזורי גידול, שיראז משלושה אזורי גידול, גוורצטרמינר משני אזורי גידול.
יקבי רמת הגולן, יערכו סדנת יין מונחית עם היינן הראשי של היקב – ויקטור שונפלד. הסדנא תתקיים בכל אחד משלושת ימי התערוכה: יום ג' 15:45-16:30, 16:45-17:70 ובימים ד'-ה' בין השעות 18:45-19:30, 20:00-20:45. השתתפות בסדנא של רמת הגולן אינה כרוכה בתשלום, אך מספר המקומות בה מוגבל ועל כן נדרשת הרשמה מראש במספר 054-6700849.
מנסיון הפעם הקודמת, כדאי לבוא מוקדם ככל האפשר, ואפשר ברכבת – במיוחד אם שותים... זה גם חוסך חנייה.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
