שתף קטע נבחר

תקדים קוסובו: איך תגיב רוסיה, מה ילמדו הפלסטינים?

הכרזת העצמאות החד-צדדית, אומרים מדעני מדינה, מציבה אתגר דרמטי למערכת הבינלאומית. לא אחת - גם ביוגוסלביה עצמה - זה נגמר במלחמות עקובות מדם. מה תעשה סרביה, האם רוסיה תטמון ידה בצלחת - ומה אפשר, אם בכלל, להסיק מכל זה למזרח התיכון?

במשך שנים קיוו תושביו האלבנים של חבל קוסובו להתנתק מסרביה ולהקים מדינה עצמאית. ארצות-הברית ומדינות מפתח באיחוד האירופי הודיעו שיכבדו את שאיפתם, אשר מתממשת היום (א'). מוסקבה הביעה התנגדות למהלך, בהזכירה את הצ'צ'נים ועמים נוספים, שעשויים ללכת בעקבות הקוסוברים ולפרוש מארץ-האם. האמנם מאיים התקדים על הסדר העולמי?

 

 

פרופ' ג'רלד שטיינברג, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומומחה לסכסוכים אתנו-לאומיים, מזכיר את התקדים של מזרח-טימור, שפרשה לא מכבר מאינדונזיה ומאז סובלת מחוסר יציבות. לדבריו, עדיין אין לדעת אם התוצאות בבלקן יהיו דומות, אבל המשותף לכל אותם אזורים הוא הסכנה להתלקחות מהירה. 

 

מבחינת הסרבים והרוסים, אומר החוקר מבר-אילן, ההתפתחות האחרונה מדאיגה: "המערב גנב להם את השטח ורוצה להכתיב תנאים. מוסקבה בהחלט רואה את המהלך כסטירת לחי. לא התייעצו איתה, וכל זה קורה בניגוד להבטחות שקיבלה בזמן ששיתפה פעולה במלחמה בבלקנים. יהיו תגובות ויהיו ניסיונות לערער את היציבות של קוסובו, כמו שקורה עדיין במזרח-טימור".

 

ההשוואה לפלסטינים, לפי פרופ' שטיינברג, כמעט מתבקשת מאליה: "זו בדיוק אותה אסטרטגיה שהוביל יאסר ערפאת בזמנו - לנסות להביא כוחות מהאו"ם, בעיקר כדי להכין את השטח לעצמאות פלסטינית באורח חד-צדדי, שלא במשא-ומתן. כניסה של מעורבות צבאית בינלאומית היא תסריט נדיר. יכול להיות שהפלסטינים יגידו - אם זה הלך בקוסובו, אנחנו רוצים לנסות שוב. כרגע הייתי אומר שהסיכויים לכך קלושים".

 

מכונת התעמולה הסרבית

על ההתנגדות הרוסית למהלך מפרט פרופ' שלמה אבינרי, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית: "ראשית, רוסיה תחת פוטין רוצה להקרין את השפעתה בזירה הבינלאומית, להוכיח שהיא היום גורם משפיע ולהתגבר על תקופה של עשר שנים שבה המערב די זלזל בה.  


התפרקותה של יוגוסלביה 

 

"שנית, יש לרוסיה אזור אחד שגם בו יש בעיה של מיעוט אתני שרוצה עצמאות - צ'צ'ניה. רוסיה אינה חוששת, כיוון שהצ'צ'נים הכריזו עצמאות והרוסים דיכאו אותה. אבל זה לא נראה יפה. לכן מוסקבה מכוונת לדברים אחרים שקורים דווקא בגיאורגיה - היא רומזת שאולי גם מתוכה יכריזו עמים שונים עצמאות. בנוסף, רוסיה היא בת-ברית טבעית של סרביה כבר שנים, בשל המכנה המשותף הסלאבי-אורתודוכסי".

 

פרופ' אבינרי סבור שהניסיון להשליך מהעצמאות של קוסובו על מוקדים אחרים בעולם, מושפע ממכונת התעמולה הסרבית, שמנסה למחוק מהזיכרון טרגדיה שכמותה לא הייתה באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. "נאט"ו התערבה כשהסרבים עשו שם טיהור אתני וקרוב למיליון אלבנים איבדו את בתיהם, ועכשיו הסרבים רוצים להשכיח את הסיפור. לכן הם מפיצים את הסיפור שזו השלכה נוראה על אירופה כולה והעולם כולו. זה פשוט לא נכון".

 

פרופ' אריה קצוביץ', ראש החוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, מוצא דמיון בין קוסובו למיעוטים בגאורגיה, לבאסקים בספרד ואולי גם לקטלוניה ולתפוצה הכורדית - אך לא למצבה של ישראל מול הפלסטינים. "מה שקורה בקוסובו שונה ממזרח-טימור, שהיה תחת כיבוש אינדונזי וקודם לכן מושבה של פורטוגל, ולגמרי שונה מהמצב של הפלסטינים, שאת שטחיהם ישראל מעולם לא סיפחה. מבחינה חוקית-משפטית, קוסובו הוא מחוז בלתי נפרד מסרביה. אמנם, מבחינה אתנית, יש בחבל רוב מכריע של אלבנים מוסלמים ומיעוט סרבי; אבל העיקרון של הגדרה עצמית נוגד את העיקרון של ריבונות או שלמות טריטוריאלית.

 

"העצמאות של קוסובו מציבה אתגר לסדר העולמי, שלא מתלהב כל-כך להענקת הגדרה עצמית לכל לאום. ההנחה שלי היא שבמקרה שלפנינו, זה יעבור בשלום. יהיה סכסוך, אולם מאחר שהיו כל-כך הרבה מלחמות בסרביה - לא נראה לי שהיא תלך למלחמה כדי להשיג את חבל קוסובו. רוסיה אולי תעשה סקנדלים במועצת הביטחון, אך בסופו של עניין, הגורל של קוסובו תלוי בכמה מדינות יכירו בה". 

 

ומסכם פרופ' קצוביץ': "מדובר באירוע מאוד משמעותי מבחינת היחסים הבינלאומיים, מכיוון שהוא פותח פתח לבקשות פרישוּת. כשמסתכלים על ההיסטוריה של היחסים הבינלאומיים, לא היו הרבה מקרים דומים. המדינות לא אוהבות את זה, והניסיון ההיסטורי הוא מר - לא אחת, כמו ביוגוסלביה עצמה, זה נגמר במלחמות עקובות מדם".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חוגגים עצמאות
צילום: AFP
לא אוהב את זה: פוטין
צילום: רויטרס
צילום רויטרס
אותה טקטיקה? ערפאת
צילום רויטרס
מומלצים