שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יעל אילן, לע"מ

    לטייל בעקבות כלניות

    חודשי החורף הם החג הגדול של הכלניות, שפורחות במרבדים מרהיבים ברחבי הארץ - ולא רק בצבע אדום. בואו ללמוד כמה דברים שלא ידעתם על הפרח - ולקבל שלוש הצעות לאתרי פריחה משובחים במיוחד

    הכלנית היא אחד הפרחים היפים והבולטים הפורחים בעיצומו של החורף בארץ, ולכן אהובה ביותר על הישראלים. מרבדי הכלניות, בעיקר האדומות, הם ממאפיני הטבע והנוף המרשימים ביותר בעונת הפריחה של החורף.

     

    הכלנית היא אחת משלושת האדומים הפורחים בארצנו - כלנית, נורית אסיה ומיני פרגים. אולם אפשר למצוא כלניות בלא פחות מ-25 גוונים, השכיחים בהם הם לבן, ורוד, סגול, כחול, וגוני-ביניים. הכלנית פורחת בעיצומו של החורף, מדצמבר ועד מרץ, כאשר כל פרח בודד חי שבועות אחדים.

     

    את מרבדי הכלניות אפשר למצוא באיזורים הים-תיכוניים שברחבי הארץ. כאשר האדומות מביניהן אינן בררניות ופורחות גם באדמה גירנית, כמו בדרום, ואילו הצבעוניות פורחות לרוב רק בצפון (למעט ריכוזים קטנים במרכז).


    בכל מיני צבעים (צילום: גלית קוסובסקי)

     

    כמה דברים שלא ידעתם על הכלנית

    • שמה העברי של הכלנית מצביע על יופיו של הפרח המתקשט ככלה. השם התלמודי כלוניתא מתייחס אולי לכלנית, אך לדעת אחרים – לפרג. השם המדעי מוצאו מיוונית, ותרגומו "בת הרוח". הוא נקרא כנראה לא על שם הרוחות העזות הנושבות בעונת פריחתו, אלא על שם הנימפה אַנֶמוֹן.
    • ביוון העתיקה נהגו לטפטף לאף מיץ מפקעות כלנית לשם טיהור הראש. בזרי כלנית נהגו לעטר את מזבחה של ונוס, ומכאן עד היום השם המדעי של המין, coronaria, שפירושו עטרה.
    • ברומי השתמשו בפרחי כלנית נגד כאב-ראש, ובפקעתה – נגד כאב-שיניים. הרומאים האמינו גם בכוחה של הכלנית הפורחת ראשונה בעונה נגד קדחת. בימי הביניים היו מכשפים תולים זר של פרחי כלנית על צווארו של חולה לרפאו. עלי כלנית נחשבים אצל ערבים בארץ כסגולה להגברת הטלה של תרנגולות. 
    • פרחי הכלנית מבצעים תנועות אחדות במהלך היממה, שמעניין לעקוב אחריהן בשדה: תנועה של פתיחה וסגירה של הפרח בהתאם לתנאי מזג האוויר, ותנועה של הטיית הפרח כלפי השמש.
    • מספר עלי הכותרת של הכלנית אינו קבוע - לרוב יעמוד על 6-5 עלים, אך לעתים הוא יכול להגיע אף עד 13 עלים בפרח בודד!
    • ההאבקה של הכלנית האדומה נעשית על-ידי חיפושיות מהסוג אמפיקומה, שהן החיפושיות הבודדות המבחינות בצבע האדום וע"י דבור הדבש. ההאבקה בכלניות הצבעוניות נגרמת כנראה ע"י הרוח.

     

    לראות כלניות בעיניים

    אסור לפספס את הימים שלאחר שוך הסערה וכשהשמש חוזרת לזרוח - ולצאת לטיולים ברחבי הארץ כדי ליהנות מפריחת הכלניות. לפניכם שלוש הצעות לאתרי כלניות משובחים במיוחד. 


    תמונה שווה אלף מילים, אבל עדיף לראות בעיניים (צילום: מאיר אזולאי)

     

    כלניות לבנות ואדומות ביער שוהם

    יער שוהם הינו יער קהילתי צעיר לימים שניטע ע"י קק"ל לפני עשר, בשילוב עם תושבי הישוב שוהם, אשר מפעילים בו פרוייקטים למען הקהילה, כיתת לימוד פתוחה ומשמשים נאמנים ליער. ביער בן ה-200 דונם יש מתקני פיקניק, מרחבים פתוחים, שבילי אופניים, תצפיות נוף יפות כולל הצצה לכביש מספר 6 מזוית אחרת, שרידים ארכיאולוגיים יחודיים (ספלולים ומדוכות) ופינות זיכרון.

     

    בכניסה ליער מתעקלת הדרך ימינה בצורה חדה, והופכת לדרך כורכר כבושה ומתאימה לכל סוגי הרכב. סעו כ-200 מטרים ואתם נמצאים בלב האטרקציה הראשונה: אלפי כלניות לבנות משני צידי הדרך בוהקות באור השמש ומטות את ה"צלחת" הפתוחה לרווחה לכוון השמש. מחנים את המכונית בצד ויוצאים ל"טיול פריחה". תגלו גם את העירית הגדולה בשיא הפריחה ואת הניסניות הצהובות, המהוות רקע מושלם לכלניות הלבנות והוורדרדות. הכלניות האדומות הן במיעוט.


    כלניות אדומות ביער שוהם (צילום: רוני קינדרמן)

     

    המשיכו בדרך עד שתגיעו לעץ שקד ענק הנמצא בשיא הפריחה , תחתיו ישנו שלט ומפת התמצאות. המשיכו לכוון מערב, עברו את שביל ישראל ופנו שמאלה, מימין לשביל כאן נמצאת נקודת העצירה השנייה. מימין תבחינו במערות קבורה קדומות הפזורות בין הסלעים, בור מים (או מקווה) גדול שמדרגות מובילות לתחתיתו המלאה במים ושיחי קיסוסית. בהמשך נמצאים שרידי מבנים "חורבת תנשמת", ובו נחשפו שרידי כנסייה ביזנטית ע"ש בכחוס, ריצפת פסיפס (המכוסה היום), ובית בד.

    לכוון מערב נבחין ב"כיתת לימוד פתוחה" ובה ספסלי ישיבה. 

     

    באחד מעיקולי השביל שוכן חורש אורנים ובו פינת זיכרון לשני רוכבי אופניים, ארנון וזיו וינברג, אב ובנו שנספו בתאונת דרכים בשנת 2003 והיו ממייסדי קבוצת רוכבי האופניים של שוהם. בחניון מתקן לחניית אופניים, שולחנות לפיקניק ומתקנים למנגל. החניון נגיש למוגבלי תנועה.

     

    בהמשך הדרך העוברת בחלקת יער אורנים צעיר בו יש בית בד שבימים עברו שימש כפי הנראה לריסוק זיתים, ולידו מתקן לאיסוף מים. בין העצים הצעירים פורחות עתה כלניות אדומות וצמחי בר נוספים כמו צפרנית מצרית ורודה ועוד.

     

    משם נמשיך עם הדרך אל עיקול נוסף ומשמאל לדרך (מזרחה) נגלה את החניון לזכרו של החייל יוסי ברסלר ובו שולחנות לפיקניק, פחי אשפה ומתקני משחק לילדים: נדנדה, ארגז חול, ובולי עץ לטיפוס.

     

    עקפו את היער מימין או משמאל ולפניכם תתגלה גבעה הצופה אל הנוף ששמה גבעת הספלולים והמדוכות. סימן ההיכר הוא הסככה אשר בראש הגבעה. למקום מובילות מדרגות נוחות מעץ. בראש הגבעה פינת זיכרון ששמה קצוות הארץ. פינה זו הוקמה לזכר החייל גיא סודאי שנפל בלבנון בשנת 1994. במקום תצפיות נוף לארבעת רוחות השמיים, וגם ספסל הצופה אל הנוף מערבה. 

     

    בשטח נמצאות שקערוריות בגדלים שונים חצובות בסלעים. הקטנות שביניהן, בקוטר של כ-20 ס"מ, נקראות "ספלולים".  משערים כי זהו שלב קדום של מזבחות לאלילים כמו אשתורת והבעל. ליד ריכוז הספלולים היו מעמידים פסלונים של אלילים - עשתורת, בעל וכדומה - ובתוכם היו מקריבים להם קורבנות. השקעים הגדולים יותר הם ה"מדוכות" ששימשו כמתקני כתישה כנראה לתבלינים וזרעונים. במשנה נאמר: "תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ" (כלים א, ז). בימי קדם עבודת הכתישה נעשתה ע"י הזקנים, הם ישבו ודכו (כתשו), ובנוסף עסקו בדברים ברומו של עולם - רכילות, שידוכין וכדומה. עכשיו אנו מבינים מהיכן נוצר מטבע הלשון הידוע: "ישב על המדוכה".

     

    אל תוותרו על התצפיות לכל ארבע רוחות השמיים, לעבר הישובים והנוף שבסביבה. דרך מעגלית תוביל אותנו לתחילת המסלול.

     

    איך מגיעים?

    מכביש 444 המחבר את ראש העין לצומת בית נחמיה פונים לכוון אזור התעשייה החדיש של המ.א. מודיעין (יש שילוט)

    ממשיכים ישר לפי השילוט לכוון דרך יער שוהם.


    גבעת הספלולים ביער שוהם (צילום: רוני קינדרמן) 

     

    חגיגת כלניות בשלל צבעים במנחת מגידו

    כאן תגלו תופעה מיוחדת במינה: בין עצי אקליפטוס פורחות מדי שנה אלפי כלניות במגוון צבעים - לבנות, ורודות, סגולות, תכולות ובגווני ביניים, ופה ושם נמצא גם את האדומות. המחזה מרהיב ביופיו.

     

    פעם היה המקום מוכר רק למקומיים, אולם מאז הפך המקום לאטרקציה רבתי - אוטובוסים פוקדים את המקום, מהם נשפכים המוני אדם המטיילים בין השבילים המתוחמים בחבלים, מצלמים, אינם שבעים מהיופי ותוהים לפשר התופעה.

     

    המלצה אישית: למרות ההתמסחרות, מומלץ לבקר לפחות פעם אחת כדי להתפעל מהיופי. כדאי להקדיש למקום כשעה.

     

    איך מגיעים?

    מכביש הסרגל, צומת התענ"כים, פונים מערבה לכוון המנחת. הנוסעים על כביש הסרגל (65) לכיוון עפולה לפני הפנייה לתענ"כים, פונים שמאלה בפנייה לא מרומזרת (או לימין, לבאים מצפון) ונכנסים לחורשת האקליפטוסים. 50 מטר ואתם שם, מוקפים בכלניות מכל הכיוונים.


    מציירים כלניות במסגרת "דרום אדום" (צילום: טל שגיא)

     

    הדרום האדום בבתרונות רוחמה

    מרבדי כלניות אדומות נמתחים לעבר האופק כבמשיחות מכחול של צייר נדיב, הכל אדום, באלפים, כמעט קיטש – והעין לא שבעה.

     

    מועד הפריחה הפך להפנינג קהילתי ארצי במינוף ישובי הסביבה במסגרת הפסטיבל "דרום אדום". אין צורך להכביר - מי שלא היה - שירוץ! עוד על הפסטיבל ועל האטרקציות - בכתבה זו.

     

    • למידע על צמחי הבר של ישראל - היכנסו לאתר צמח השדה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים