שתף קטע נבחר

אהה, ככה את עוזבת אותי באמצע החיים?

תמיד כשהולכים בת"א בלי סיבה בסוף מגיעים לים, כאילו שיש לו פתרון לכל בעיותינו. ישבנו שם באותו הלילה עד שהוא הפך ליום. שישה בקבוקי גולדסטאר וחפיסת מרלבורו לייט. זה מה שהיא השאירה לי לילה לפני שהיא עזבה. פלאשבק. פרק שני

בפרק הקודם: המספר מנסה להיגמל מהזכרונות על מיכל, אהובתו בעלת עיני החתול. הוא מחפש בגוגל "גמילה" ומוצא כתובת של מכון גמילה באמצעות לייזר, ברחוב רוטשילד בתל אביב. הוא יושב בחדר ההמתנה הקטן, ובמוחו עולות תמונות מהתקופה שבילה עם מיכל בניו יורק.

 


 

בסוף הגענו לים. אני לא יודע למה, אבל תמיד כשהולכים בתל אביב בלי סיבה בסוף מגיעים לים, כאילו שיש לו את הפתרון לכל בעיותינו. זה היה אחד הלילות המושלמים האלה שאתה יכול ללכת בתל אביב במכנסיים קצרים, גופיה וכפכפים, וממש לא יהיה לך קר. רוח נעימה כזו מלטפת את כל הגוף שלך ויש ריח מתוק באוויר. מידי פעם עוברת איזו מונית בלי כתובת, ורומני חסר בית מחייך אליך מבלי לבקש כלום. הכל פשוט מושלם כמו קטע מסרט ישן. הלכנו ככה לילה שלם, מחזיקים יד ביד.

 

"עצור", היא משכה אותי אחורה לאחת הפיצוציות מול הבננה ביץ', "תקשיב לשיר, זה השיר שלנו".

 

חיבקתי את החתול הקטן שלי כל כך חזק ונישקתי אותו, אחר כך הסתכלתי עליה ישר בעיניים החתוליות שלה. ברקע אמר שלמה בפעם המי יודע כמה ש"כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע".

 

"אז מה, ניו יורק, אהה, ככה את עוזבת אותי באמצע החיים?"

 

"זה רק לתקופה קצרה, חודש חודשיים, לא יותר מזה. אתה יודע שזה יעבור כמו כלום, ואם באמת תתגעגע, תמיד תוכל לקנות כרטיס טיסה ולהגיע תוך לילה".

 

"זה יכול להיות נחמד, עוד אף פעם לא היית בניו יורק".

 

ישבנו שם באותו הלילה עד שהוא הפך ליום. שישה בקבוקי גולדסטאר וחפיסת מרלבורו לייט אחת. זה מה שהיא השאירה לי לילה לפני שהיא עזבה.

 

"חכי שנייה לפני שאנחנו הולכים, אני צריך להשתין".

 

"נו, נו, נו, בוא כבררררר", יילל החתול הקטן שלי. ואני התפנקתי על הצליל של שישה בקבוקי גולדסטאר והמדרכה מול הבננה ביץ'.

 

"אתה יודע, בניו יורק אסור להשתין ככה באמצע הרחוב. אם תופס אותך שוטר הוא יכול להכניס אותך ללילה שלם למעצר. וגם אם היה מותר, אז אומרים שהולכים שם כל כך הרבה אנשים ברחוב 24 שעות גם באמצע הלילה, שאי אפשר למצוא פינה להשתין בה".

 

הבטתי בגלים שבאופן מוזר לא מתייאשים ומנסים לגעת שוב ושוב בחוף. כאילו שיש איזה קול כזה שלוחש להם שהפעם הם יצליחו והם מנסים להגיע מהקצה השני של העולם רק כדי לגעת בחוף. וכל פעם רגע לפני שהם מגיעים הם נשברים וחוזרים אחורה. אני מאמין שהיא המשיכה לפרוש בפני את התורה שלה לגבי השתנה באמצע הרחוב בניו יורק, אבל הראש שלי כבר היה במקום אחר. תל אביב נצבעה בצהוב של לפני הבוקר, וכמה זקנים הגיעו לחוף. תל אביב מתעוררת בבוקר, עיר שלא רוצה לישון מתעקשת להישאר ערה עד לרגע האחרון, כדי לא להפסיד כלום. בין הגלים יכולתי לראות במטושטש כמה דמויות יושבות על גלשנים, מחכים ל"התקפה" שתבוא, לגל המושלם שישא אותם למקום אחר.  


היא חיכתה לי על החוף עם מגבת ותרמוס חם (צילום: סיגלית פרקול)

 

נזכרתי במאות בקרים שהיא היתה יושבת על החוף, מחכה לי עם מגבת ותרמוס חם של קפה. מחכה בחוף לנסיך שלה שיגיע על הסוס הלבן (גלשן לבן עם גולגולת, מתוצרת "קוויק סילבר"). וכשאני יוצא מהמים, עדיין מתנשף, מלא באדרנלין עם החליפה הקצרה, מוחאת לי כפיים. ולמרות שאני רטוב, ולמרות שקר, היא מחבקת אותי ומספרת לי אך היא ראתה אותי רוכב על הגל, ואיך שהייתי ממש כמו קרי סליטר באליפות האחרונה בבאלי אינדונזיה, ואיך היא מחכה שאשתחרר וניסע יחד רחוק מכאן ונקנה בית על הים ואני כל היום אגלוש והיא רק תחכה לי על החוף עם הג'וינט הכי נפוח בעולם...

 

והיום, רגע לפני שהיא עוזבת אותי, רגע לפני שהיא נוסעת כל כך רחוק ממני, מה שיש לה להגיד לי זה שבניו יורק אסור להשתין ברחוב?

 

בשש בבוקר כבר יצאנו לבן גוריון, ובתשע נפרדתי ממנה, כי היא רצתה לפחות שעתיים בדיוטי פרי. "אני יודעת שבניו יורק אני יכולה לקנות הכל, אבל זה לא זה, זאת ההתרגשות הזאת שלפני הטיסה. אתה יודע שאני אוהבת להסתובב בדיוטי פרי ולראות את כל האנשים האלה שהולכים שם ושעומדים לטוס למקום אחר רחוק. לנסות לנחש לאן הם טסים ומה הסיפור מאחורי כל אחד מהם".


 

"אתה יודע", חייך אלי האיש המלומד, "בעקבות הטיפול אנשים יוצאים מהמרפאה הרבה יותר מאושרים מפי שנכנסו אליה, והרבה פעמים הם חוזרים לטיפול נוסף".

 

הוא סיפר לי על בחור אחד שחוזר אליו כל חודש-חודשיים, רק כדי להירגע ולהתנתק מהבעיות של החיים. תהייתי אם קיים טיפול גמילה מטיפולי הגמילה, אבל לא רציתי להתחכם עם מישהו שבדיוק בעוד דקה עומד לטגן לי את המוח עם איזו קרן לייזר שרק השד יודע מה היא באמת עושה.

  

"אני חייב ללכת לשירותים", אמרתי בפתאומיות והזזתי את הכסא בתנועה מהירה, כדי שלא יספיק לעצור אותי, "אני כבר חוזר".

 

הסתכלתי על עצמי במראה של השירותים והתזתי מים על פניי. בין השערות השחורות שעל ראשי החלו לצוץ כמה לבנות. הזזתי בעדינות את השחורות לצדדים, תפסתי לבנה אחת ותלשתי בתנועה מהירה. רגש של סיפוק עטף אותי, אבל הוא נעלם מיד. אני מבין שאי אפשר לפתור כך את הבעיות שלי, גם אם אתלוש את כולן, גם אם אצבע אותן בשחור הן עדיין יהיו שם. זה לא יגרום להן להיעלם. זה רק יגרום לאותן הבעיות להיות באותו המקום, בצבע אחר. בהיתי בעצמי, אבל כבר מזמן לא הייתי שם. אני הייתי רחוק, אלפי קילומטרים באמצע מנהטן. בין רבי קומות שלא נגמרים ושדרות ארוכות.


 

"היום בערב נלך למלך האריות, ואחרי זה לדירה של ריצ'רד", אמרה ומשכה אותי ביד. ריצ'רד היה החבר ההומו של מיכל. בניו יורק לכל כוסית יש חבר הומו, כזה שלא רוצה ממנה כלום חוץ מלהוציא לחבר שלה את כל המיץ מכל המעיים.

 

בערך בשבע בערב נכנסנו לבניין ישן באמצע הווילג'. בכניסה נמנם דורמן שחור שעשה לנו טובה והסכים לפתוח את הדלת אחרי אוסף שאלות. צעדנו במסדרון ארוך ואפור שלא נגמר עם ריח של ריקבון ומלא דלתות ישנות עם מספרים ואותיות בזהב חלוד. דפיקה קטנה על הדלת שגוררת אחריה צעדים בנעלי עקב זולות על פרקט מעץ, פתיחה של הדלת, "היייי" אחד ארוך וצבוע עם שתי נשיקות על הלחי. כניסה לחדר שהוא גם סלון, גם מטבח, גם חדר שינה, ובימים הקשים גם שירותים. חצי חלון שפונה לקיר לבנים ושולל כל אפשרות של חדירת אור, אוויר או כל קשר עם העולם החיצוני לחדר. שטיח ירוק מקיר לקיר ותקרה בגובה 20 מטר. מזגן אחד ארוך וישן שאמור לחמם או לקרר, כי בניו יורק אין באמצע. טלוויזיה קטנה על שולחן ישן ועוד כמה רהיטי יד שנייה שנשלפו במקצועיות מקריג ליסט, וריצ'רד אחד שלא מפסיק לחרטט לרגע.

 

ריצ'רד החליט באותו ערב שהוא תסריטאי מתחיל שעומד לפרוץ החוצה עם סרט על תחילת דרכה של ה-CIA , בכיכובם של כל השמות הגדולים שהצליח לשלוף באותו הרגע. בניו יורק יש אווירת שקרים כזו שהולכת איתך לכל מקום. אנשים היו בונים לעצמם מעין עולם מקביל של אשליות ומחרטטים בכל הזדמנות אפשרית. הרי גם ככה החיים האלה קצרים מכדי להגשים את כל החלומות שלנו ולהיות כל מה שאנחנו רוצים להיות, אז בואו כבר נעצב את זה כמו שאנחנו רוצים שזה יהיה ולא נחכה שזה באמת יקרה. מעין דרך קיצור כזו, ישר לחלום.

 

האימייל של אלעד

 

הפרק הבא

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הראש שלי כבר היה במקום אחר
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים