"אריק פגש את כולם, אהב ושנא אותם"

כשהחל לעבוד עם אריאל שרון, היה ליאור שילת (אז עדיין שוינקלשטיין) בקושי בן 22 - חייל משוחרר טרי, שחלם לרכז את אחד המעוזים הגדולים של בית"ר, ולאו דווקא להפוך לעוזרו האישי של יו"ר הליכוד. אך למרות שהגיע ללשכתו של שרון כמחליף לתקופה של חודש בלבד, נשאר לצידו עוד חמש שנים וחצי - והפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה.

היום (ג'), ביום הולדתו ה-80 של המנהיג שנפל למשכב, נזכר שילת בירושה שהשאיר אחריו הבוס, ובמסרים שניסה להעביר לצעירים שהקיפו אותו. בניגוד לציפיות, שילת - שהקפיד להתרחק מאור הזרקורים של התקשורת גם כשכיהן בתפקיד בכיר בלשכתו של אהוד אולמרט - לא מתפייט על צביטות בלב ביום הסימלי הזה. הוא מדבר על ערכים, על פרויקטים לאומיים, על עליה ועל גורל העם; מספר על ראש ממשלה, שחשש מאלה שיבואו אחריו, זילזל בדור הצעיר של הפוליטיקאים - ורצה לעשות כמה שיותר בעצמו.

"אני לא חושב שמישהו יודע מה אריק היה עושה אם הוא היה ממשיך לעוד

 קדנציה", אומר שילת בראיון ל-ynet. "היו כמה פוליטיקאים שהטיפול שלו בהם היה כמו הכשרת יורש. אולי בקדנציה הבאה היינו רואים את זה יותר טוב. כשאתה מכשיר יורש, אתה גם מבין שלא תישאר לנצח, וזה נגד הטבע. היו בהחלט כמה פוליטיקאים - חלקם במשרות בכירות בממשלה היום - שאריק ראה בהם פוטנציאל להיות ממשיכי דרך. אבל בפוליטיקה הישראלית לא נהוג שמנהיג מכתיר את הדור הבא. לכן, אי-אפשר לשפוט אותו על כך".

"אריק דיבר הרבה על דור המנהיגות הקיים", ממשיך שילת. "זה מאוד הטריד אותו. הוא חשש מזה. ביקר אצלו פעם פוליטיקאי מהימין, שהתנגד לדרכו. ואותו פוליטיקאי אמר לאריק: 'אתה מסתכל מסביב, ואתה לא רואה אף אחד מסביבך שראוי לרשת אותך. בגלל זה אתה מנסה לרוץ כמה שיותר מהר, כדי לעצב את המציאות בצלמך ובדמותך. אתה בטוח שלא יהיה אף אחד אחר שיעשה את העבודה טוב כמוך. אתה ענק בין גמדים'. אריק חייך, ובוא נאמר שהוא הסכים עם הכיוון של הדברים. הרבה פעמים היה אומר: 'גם אם נורא ארצה לא להחליט - אין לי ברירה. תסתכלו מה האופציות האחרות שיש לנו. אני מסתכל מסביב ולא רואה אנשים'".  

שילת (במרכז) ליד בית-החולים הדסה עין-כרם (צילום: רוני שיצר)

אבל למרות התיעוב לכמה מהפוליטיקאים, נזכר שילת, שרון בהחלט לא סלד מהפוליטיקה, אף לא בימים היותר קשים: "את הפוליטיקאים הוא לא אהב, אבל אי-אפשר לומר שסבל ממציאות פוליטית. הוא היה רב-אמן פוליטי, אבל לא אהב את ה'מסחרה' הפוליטית. כשאתה מגיע להיות ראש ממשלה ומתעסק עם דברים גורליים, אתה לא נהנה מאותה מסחרה. אבל המילה 'סבל' לא קשורה לעולם הדימויים הזה".

"יום לפני הוא עוד היה משוכנע שיישאר בליכוד"

כשהבין שרון כי הישארותו בליכוד לא תאפשר לו להמשיך ולנהל את המדינה על פי דרכו, החליט לפרוש מהתנועה שהיה ממקימיה ולייסד מפלגה חדשה. "היה לו קשה עם הקמת קדימה", נזכר שילת. "זו היתה החלטה מנהיגותית מאוד מעניינת. זה לא מהלך שהתקבל ברגע. היו הרבה התלבטויות והרבה שאלות ודיונים. היו המון דיונים בינו לבין עצמו.

"זו הייתה החלטה שהתקבלה בשעה מאוחרת בלילה, ולא ידענו בוודאות מה יהיה עד הרגע האחרון. הוא קרא לכמה אנשים לחדר ואז אמר: קיבלתי החלטה. עד אז פשוט לא הייתה החלטה. בימים הקודמים עבדנו על שני נאומים, והייתה לנו טיוטא של נאום לכל אפשרות. כל פעם היינו מדברים, אייל ארד ואני, וכל פעם היינו מחליפים כיוון. כל יום התחושה הייתה אחרת. יום לפני הוא עוד היה משוכנע שהוא נשאר בליכוד. ואז, בסוף, הוא החליט ללכת על קדימה".

בניגוד לרוב ימיו בפוליטיקה, זכה שרון בשנותיו האחרונות בשלטון לתמיכה ציבורית

 רחבה. עם זאת, התקשורת המשיכה להצליף בו, להאשים אותו בשחיתויות ולבקר את התנהלותו. שרון, כך מתברר, היה ער לביקורת, עקב אחריה. היא אפילו הפריעה לו. "שמע, הביקורת משפיעה", אומר שילת. "יש לזה משקל. אין ספק שניתן לזה משקל בהתנהלות היומיומית. הדברים נמדדו לאור המטרה. ככל שהמטרה הייתה יותר חשובה, בהתאם לזה נבחנה הביקורת הציבורית. אריק לא היה אטום לביקורת. הוא היה שומע דיווחים, היה בקיא בדעות, בעמדות ובמה שנאמר. תמיד היה לזה משקל בקבלת החלטות. מצד שני, כשאתה מנהיג, אתה לא יכול לקבל החלטה רק על סמך מה שהציבור רוצה. הרי אחרי הפיגוע בדולפינריום הוא אמר: 'איפוק זה כוח', למרות שכולם רצו נקמה".

הפריע לו שקראו לו מושחת?

על מה הוא היה מדבר אתכם ברגעים שבהם לא דיברתם על עבודה?

"כשלא עבדנו, היו לו הרבה סיפורים מההיסטוריה, מחוויות שעבר, הרבה סיפורי חווה. בסוף בסוף, הוא היה חקלאי. מה שהיה חשוב לו זה החקלאות. הוא היה מעיין בלתי נדלה של סיפורים. הוא עבר 75 שנה בלב ליבה של הישראליות. הוא פגש את כולם באופן אמיתי, אהב ושנא אותם. הוא אהב לספר לנו עליהם, ולא פעם היינו מתגלגלים מצחוק מהסיפורים שלו. הוא תמיד אמר: 'אני לא יודע מה יגידו אחרי שנלך, אבל לפחות נוכל להגיד שעשינו הכל ברוח טובה ונהנינו'".

בסוף השיחה, שאלתי את שילת אם ליום ההולדת של שרון יש משמעות עבורו. "לא", הוא השיב, "אריק לא נהג לחגוג ימי הולדת. אבל הלב שלי נצבט כשאני עובר ליד פרויקט שאריק קידם, ובא לי להרים לו טלפון כדי לספר לו שזה יצא לפועל. לפני כמה חודשים פגשתי אדם שטיפל במעון סופיה, לנערות במצוקה. לאריק היה מאוד חשוב שיבנו עוד אגף במעון הזה, והוא לחץ חזק מאוד. הוא היה מתקשר אליי יום ולילה בעניין הזה. ואז, זה הגיע למצב שזבולון אורלב הביא לו סרט וידאו כדי להראות לו שהחלו בבנייה. עכשיו סיפרו לי על ההצלחה של המקום, והלב נצבט, כי האינסטינקט זה להרים טלפון ולספר את זה לאריק".