המיתוס ושיברו

שמו של סרט מהווה רמז ראשון לאופיו ותכניו ולעיתים אף לשאפתנותו. אנדרו דומיניק, הבימאי של "ההתנקשות", מצהיר באמצעות שם זה על רצינותו התהומית של הסרט, על חתירתו לעשייה קולנועית שאינה נופלת מהמערבונים הרוויזיוניסטים הגדולים של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 כמו "פט גארט ובילי הנער" (סם פקינפה) ו-"מקייב וגברת מילר" (רוברט אלטמן).

התרגום העברי של שם הסרט מנסה לעקוף את החד-משמעיות של הכותרת, להשאיר מרווח של ספק בנוגע לתוצאות המפגש בין הדמויות ולכן זו "ההתנקשות" ולא "החיסול". אך כמו ברומן "החטא ועונשו", "ההתנקשות" מציב את הפרמטרים הבסיסיים של הסיפור כבר בכותרת - בחינה של מות הדמות כאירוע מיתי, כרגע המלכד את המתנקש והדמות המחוסלת. זאת הפרספקטיבה הדטרמיניסטית שממנה צריכה להיבחן כל התרחשות, אמירה ומחווה בעלילת הסרט.

בראד פיט כג'סי ג'יימס. נותן כאן את אחת מעבודותיו הטובות ביותר

בספטמבר 1881 הכנופיה המונהגת על-ידי ג'סי ג'יימס (בראד פיט) ואחיו הבכור פרנק (סם שפרד) עומדת לפני שוד רכבת שיתברר, בדיעבד, כשוד האחרון בקריירת הפשע שלהם. ב-14 השנים שחלפו מאז החל בדרך חיים זו הוא הפך לדמות מיתית, מקור לפחד והערצה. בספרים פופולריים שנכתבו עוד בחייו תוארו עלילות שלא התרחשו. דמותו סולפה כסמל למי שנוקם את נקמת הדרום המובס. ג'סי ג'יימס הוא אדם שלכוד במיתוס של עצמו.

סממני התנהגותו הם מאניים-דפרסיביים. בן 34, אך מגלה סימני שחיקה מלנכולית. לפרקים ידידותי עליז ונדיב אך נוטה להתפרצויות אלימות, התקפי זעם, חשדנות פרנואידית ודיכאון. בוחן לב וקרביים הקולט בחושיו המחודדים את מה שמוסתר ממנו ונקמן משולח רסן במי שנאמנותו מוטלת בספק. אופיו הלא צפוי מטיל אימה על חברי הכנופייה. בראד פיט נוטה להצטיין בגילום תפקיד המנהיג הכריזמטי והמעורער וכאן הוא עושה את אחת מעבודותיו הטובות ביותר.

לצורך שוד הרכבת מצטרפים לכנופיה שני האחים פורד - האח המבוגר צ'ארלי (סם רוקוול) ו-בוב בן ה-19 (קייסי אפלק). רוב עלילת הסרט עוסקת ביחסים בין רוברט פורד וג'סי ג'יימס במהלך שבעת חודשי הסתיו והחורף מהשוד ועד החיסול.

רוברט פורד מגולם על-ידי קייסי אפלק כמעריץ פעור העיניים, שהתחנך על ברכי המיתוסים הפופולריים אודות ג'סי ג'יימס. מאז ילדותו הוא מציב עצמו בדמיונו כמי שחייו מקבילים לאלו של מושא ההערצה. נוכחותו בסרט מרתיעה - הוא חנפן בעל קול מאנפף וחיוכים מוזרים שאינו מצליח להסוות את תאוותו הנואשת לקבל הכרה בערכו. הוא מעורר בג'יימס סקרנות ורתיעה - אני לא יודע אם אתה רוצה להיות כמוני או רוצה להיות אני - הוא אומר לו.

פיט ואפלק. "אני לא יודע אם אתה רוצה להיות כמוני או להיות אני"

להפוך לחלק ממיתוס

באמצעות המפגש בין שתי הדמויות, הסרט בוחן את הצד האפל של ההערצה והחיקוי. התשוקה לאותו אחר נערץ, החתירה לקרבה ולניכוס הדמות של הנערץ (שהמימד ההומו-ארוטי הטמון בה אינו נעדר מהסרט). המרחק בין חיקוי כסוג של חיסול סמלי לבין הרצון לחיסול ממשי אינו רב. הסכנה טמונה במעריץ המתוסכל המבין בהדרגה כי לא יוכל לממש את תשוקת ההתלכדות עם מושא ההערצה. אפלק, מצליח ללכוד באופן יוצא דופן את המורכבות של דמות זו והכוחות המניעים אותה. מועמדותו לאוסקר כשחקן משנה קיפחה אותו. הוא היה ראוי למועמדות לפרס כשחקן ראשי.

הסרט מעצים את הדינאמיקה הפסיכולוגית הזו באמצעות הצגת שני המרחבים הגדולים בהם מוכלות הדמויות - התרבות והטבע. המיתוס מתחיל בתרבות. פורד הוא קורבן של השקרים שהופצו בתרבות שבה גדל ושעיצבה את הערצתו לג'יימס. בחלקו האחרון והמרתק של הסרט, גורלו של ג'יימס חורץ גם את גורלו של פורד, והסרט בוחן את המחיר אותו משלמת דמות זו על כך שהצליחה להפוך לחלק מהמיתוס.

הטבע הפראי והחורפי הוא המרחב הדומיננטי לאורך הסרט. באמצעות עבודת הצילום המופלאה של רוג'ר דיקינס ניתן לחוש את הרקע המעצב את ג'יימס כדמות מלנכולית הכמהה אל המוות. צילומי הטבע מרמזים על זיקה עזה לפיוטיות המהורהרת של סרטי טרנס מאליק (שביל הזעם, ימים ברקיע). פיוטיות שנעה בין ההתעלות הרוחנית נוכח הטבע והכפפת האדם במסגרת התרבות. לפרקים נראה כאילו דומיניק מושפע יתר על המידה. ישנם רגעים במהלך 160 הדקות של הסרט שנחווים כהשתהות לא מוצדקת, כסטייה לקווים עלילתיים משניים, וכנטייה לפיוטיות מוגזמת. למרות שליקויים אלו מורגשים במהלך הצפייה, בסופו של דבר, עבודת הבימוי והצילום מתעלה לאיכויות של מאליק במיטבו.