שדות תות לנצח: מכינים ריבת תות-שדה
"בישול מרקחות פרי היא עבודה מייגעת, אבל מעונה לעונה אני שוכחת ופוצחת בה בהתלהבות כל פעם מחדש.השבוע עברתי בשוק וגיליתי, שאפשר כבר להשיג תותים די בזול ושוב אני מוצאת את עצמי מתפתה לרקוח מהם ריבה". רותי קינן רוקחת ריבת תות
"שדות תות לנצח" שרו החיפושיות של נעורי ופרטו על נימים רומנטיות שהשתלבו היטב באהבתי הארצית ללבבות האדומים העסיסיים האלה. הלחן המרטיט התנגן באוזני גם אז, כשהחלטתי לקחת את בנותי הקטנות ללקט את אחרוני התותים שהבשילו בשדות ידידים של חברה ברשפון, רגע לפני ש"הפכו" את השדה בשלהי האביב לקראת עונת הזריעה הבאה. מצדי, זה היה אקט חינוכי, שנועד להראות להן שתותים לא גדלים בקופסאות פלסטיק אצל הירקן (ממש כמו להגיע לאיזו רפת ולנסות להוכיח שהחלב נובע מעטיני הפרה ולא מבקבוקים, רק הרבה יותר נגיש וריחני).
מצוידות בסלסילות קש הסתערנו בשמחה על הערוגות הישרות שנמתחו עד לאופק. שעות ארוכות רכנו מעל השיחים הנמוכים, תחת השמש הקופחת, וקטפנו כמויות לא רעות של פירות אדמדמים. פניהן של הילדות הסמיקו מהחום ומטעימת הפירות. אני, שלקחתי את כל המשימה ברצינות קצת מוגזמת, התחלתי לחוש את תוצאות המאמץ הלא שגרתי בגבי, בידי ובשרירי רגלי. לבי יצא אל הפועלות קשות היום שהמלאכה הזאת היא שגרת יומן.
(צילום: ויז'ואל/פוטוס)
כשסיימנו את העבודה נכנסנו עייפות, מרוצות ומורעבות לבית של הידידים של החברה שלי, שכיבדו אותנו בתה חלוט מעשבים ובנס קפה של פעם, בליווי מרקחות טעימות להפליא. העמסנו את היבול שאספנו בתא המטען של המכונית, הילדות הצטופפו בין העזרים הטאקטיים שהבאנו אתנו – מספריים, כובעים, בגדי עבודה רוויים בעסיס תותים – ושמנו פעמינו בחזרה לעיר הגדולה. בדרך לכביש המהיר עברנו על פני דוכנים עראיים שהציעו למכירה ארגזים מלאי תותים בשווי ערך של משהו כמו עשרים שקלים לארגז - הכמות שאספנו במאמץ משותף בכמעט יום שלם של עבודה.
אחרי שהעלנו במאמץ אחרון את הארגז המדמם הביתה, שטפתי היטב את הילדות משארית הפרי, השכבתי אותן לישון והתפניתי לטיפול בתותים. מיון זריז שלח את הטובים למקרר לשימוש טרי מידי ואת הפחות יפים לקטימה ולבישול. שקלתי, מדדתי, הוספתי, בישלתי, בחשתי, עיקרתי, מזגתי, אטמתי – בקיצור, השקעתי עוד כמה שעות טובות של עבודה מפרכת בהכנת ריבות ובאריזתן בצנצנות אטומות. אפילו השקעתי בהכנת תוויות יפות ו"כובעים" מבד משובץ לקישוט.
למחרת, הילדות עיקמו את האף מול התות בשמנת שהגשתי להן לארוחת הערב. נמאס להן מתותים, הן אמרו, וביקשו פירות מסעירים יותר, כמו תפוח או בננה. קומץ צנצנות הריבה שהניבה שבת שלמה של קטיף פיארו את מדפי המטבח שלי וגם להן לא נמצא דורש – אף אחד אצלנו לא מחבב במיוחד מרקחות. בסוף הענקתי אותן מתנות לקרובים ולחברים ואם לשפוט על פי התגובות – הן זכו להצלחה לא מבוטלת.
בישול מרקחות פרי היא עבודה מייגעת, אבל מעונה לעונה אני שוכחת ופוצחת בה בהתלהבות כל פעם מחדש. אולי בגלל שמה שנשאר בסוף הוא הטעם המתוק של המעדן שבצנצנת, אולי בגלל שיש לי כבר קליינטים קבועים שמצפים לתוצרת. אני נהנית לארוז אותן ומתענגת מהמחמאות. ולפעמים – משאירה כמה צנצנות לעצמנו, שאיכשהו נעלמות גם הן, למרות שאנחנו, כאמור, לא אוהדים מובהקים שלהן.
השבוע עברתי בשוק וגיליתי, שאפשר כבר להשיג תותים די בזול. שוב אני מוצאת את עצמי מתפתה לרקוח מהם ריבה. הפעם לא אקנה כמויות מסחריות, אסתפק בקילו או שניים שיניבו כמה צנצנות לשימוש משפחתי. אבא שלי אוהב אותן, הילדות שגדלו בינתיים יקבלו גם הן צנצנת כל אחת לביתה. ואני אזיע ליד הסירים ואחר כך אירגע, עד שתפציע עונת המשמשים.
(צילום: אסף אמברם)
ריבת תות שדה
המרכיבים:
1 ק"ג תותים
750 גרם סוכר
מיץ מ- 1 לימון
אופן ההכנה:
- שוטפים את התותים, מסירים את העוקצים ומניחים בסיר גדול. מכסים בסוכר ומניחים לעמוד כשעה, עד שהתותים מגירים חלק מהמיצים.
- מניחים את הסיר על להבה בינונית ומביאים לרתיחה. בוחשים עד שכל הסוכר נמס. מוסיפים את מיץ הלימון ובוחשים. ממשיכים לבשל עד שהריבה מגיעה לנקודת הקרישה (ראו להלן).
נקודת הקרישה
- נקודת הקרישה היא השלב הקריטי של כל מרקחת. זהו בדיוק הרגע שבו הופכת תערובת הפרי מסירופ נוזלי למעדן קרוש. מהירות הקרישה תלויה בפקטין, חומר הנמצא ברמה זו או אחרת ברוב הפירות.
- כדי לזרז את הקרישה אפשר, אם רוצים, להוסיף פקטין (נמכר בחנויות מיוחדות למוצרים לבישול ואפייה ובכמה מרכולים) לתערובת הבסיסית.
- לבדיקת נקודת הקרישה מניחים צלחת נקייה במקפיא כדי שתצטנן היטב. מטפטפים מעט מהמרקחת על הצלחת הקרה. אם הטיפה נקרשת כשהיא מתקררת – הריבה מוכנה. אם היא עדיין נוזלית, ממשיכים לבשל עוד מספר דקות ובודקים שנית.
(צילום: אסף אמברם)
מומלצים
