שתף קטע נבחר

המים אוזלים? תראו מה קורה לחשמל

על מה כמות המים הלא-גדולה שלנו מתבזבזת? למה טכנולוגיות לחיסכון וייצור אנרגיה חלופית לא מיושמות בישראל הצפופה? במילה אחת קוראים לזה ביורוקרטיה, בשתי מילים: ניגוד אינטרסים. דבר אחד בטוח: האזרח הקטן משלם בגדול. כתבה רביעית ואחרונה בסדרה

אחת לכמה שנים פוקדת את ישראל שנת בצורת - ועמה חרדה גדולה. מערכות החדשות שולחות בבהילות צוותים לכנרת ומציגות את פני האגם המידלדל. גננות ותשדירים מלמדים את הילדים לחסוך במים. השילוב שבין צפיפות חריפה למדינה שהיא מדברית ברובה, הופך את מצוקת המים בארץ לכפולה ומכופלת. אמנם, ארצות אחרות באזור - כמו מצרים, ירדן וסעודיה - הן צחיחות עוד יותר, אבל צפיפות האוכלוסייה בהן אינה מתקרבת לזו של ישראל. כיצד מצליחה מדינה עם נתוני פתיחה שכאלה להבטיח שיישארו לנו מים בברזים? איך דואגים שהתשתיות במדינה צפופה ודלת משאבי טבע יספיקו? 

 

לפי נתוני רשות המים, היצע המים בישראל עומד על 984 מיליון קוב. 832 מיליון מתוכם הם מים טבעיים מהכנרת וממאגרים תת-קרקעיים, והיתר - מים מותפלים. ברשות המים מבטיחים כי עד 2012 תגדל כמות המים המותפלים ב-550 מיליון קוב נוספים.

 

"היו שנים שבהן הממשלה עיכבה את הקמת מתקני ההתפלה, עקב לחץ של האוצר שרצה לחסוך כסף על חשבון הציבור", אומר מנהל רשות המים, אורי שני, "אבל כיום הם קמים בקצב מהיר. אין כיום דרך להגדיל את ההיצע. אם רוצים למנוע מחסור - צריך להקטין את הביקוש. החקלאים התייעלו בשנים האחרונות, וכיום הם צורכים בעיקר מים ממוחזרים. החיסכון צריך לבוא מהצרכנים הפרטיים. גם צריכת המים לנפש ירדה, עקב המודעות. יכול להיות שתשדיר הילד הצועק גרם לאנשים לבזבז פחות. אבל בשנה שעברה שוב נרשמה עלייה בצריכה, וצריך לטפל בכך".

 

המטרה: לייבש את בריכות העשירים

כדי לעודד חיסכון, משנים רשות המים והתאגידים העירוניים את תעריפי המים. הרשויות החלו לגבות פחות כסף ממשפחות מרובות ילדים, שצורכות הרבה מים לשתיה, ויותר ממשפחות קטנות שצורכות הרבה, במטרה מוצהרת - לייבש את בריכות השחייה והגינות הפרטיות של העשירים. בנוסף, מתכוונת רשות המים לחייב עיריות להשקות את הגינות הציבוריות במים ממוחזרים.

 

"אלה אינם אמצעים דרקוניים", אומר שני, "יש משבר מים עולמי. יש כיום קיצוב מים לא רק במדינות השכנות שלנו - מצרים, ירדן וקפריסין - אלא גם באזורים שונים באנגליה ובארצות-הברית. משק המים שלנו אינו במצב רע; יש מדינות שאסור לשתות בהן מי ברז, ואילו אצלנו המים ראויים לשתייה ומספיקים לכולם".

 

הנתונים הללו אינם מרגיעים את פעילי הארגונים הירוקים, שרבים מהם סבורים

 שאנחנו בדרך למשבר מים חמור. לטענתם, רשות המים מתעלמת ממצבם המידרדר של מאגרי המים שמהם אנחנו שואבים. הסכנה העיקרית נשקפת למאגר החוף, המספק כרבע ממימיה של ישראל, וסובל מזיהום עקב חומרים הנשפכים לקרקע ממפעלים. בארגונים הירוקים מזהירים שבתוך שנים מעטות האקוויפר יהיה כה מזוהם, עד שלא ניתן יהיה לשאוב ממנו.

 

"האסטרטגיה של הממשלה היא לעצום עיניים ולקוות שיירד גשם", אומרת עו"ד נעמה אלעד מארגון 'אדם, טבע ודין'. לדבריה, "יש כיום טכנולוגיות לחיסכון במים, שמשתמשים בהן בהרבה מדינות אבל לא בישראל. אפילו את רחבת הכניסה לכנסת שוטפים בצינור ענק, שמשפריץ לכל הכיוונים. אנחנו מתעלמים מבזבוז המים במיגזר הציבורי ובתעשייה, מתעלמים מזיהום המים, בונים על התפלה - שהיא פיתרון מזהם שגם אינו מספיק, ומקווים שלא תבוא עוד בצורת ונעמוד בפני שוקת שבורה".

 

ההפסקות היזומות כבר בדרך

הציבור הישראלי (90 אחוזים ממנו, לפי סקר עדכני של החברה להגנת הטבע) מודע היטב למחסור במים. מה שפחות ידוע הוא שבעיה חמורה בהרבה קיימת גם במשק החשמל: למדינה הקטנה והצפופה אין כיום מספיק אמצעים לייצר חשמל לכל תושביה, ובחברת חשמל מזהירים שכבר ב-2009 אנו עלולים לסבול מהפסקות חשמל תכופות.

 

משק החשמל הישראלי צורך בכל רגע נתון כ-7,000 מגה-וואט חשמל בממוצע (כולל כ-400 מגה-וואט המועברים לרשות הפלסטינית). בזמן הקרה של ינואר השנה נרשם שיא בצריכה - 10,200 מגה-וואט. בשל גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים, מדי שנה עולה צריכת החשמל בכ-3.2 אחוזים, וההערכה היא שתוך 20 שנה היא תוכפל לממוצע של 14 אלף מגה-וואט. מנגד, כושר הייצור גדל בעצלתיים, וכיום הוא עומד על 11 אלף מגה-וואט - פחות מהביקוש הצפוי בעונות השיא של 2010.

 

"רזרבות החשמל שלנו אינן מספיקות", אומר ד"ר עמית מור, מומחה לאנרגיה ומנכ"ל חברת הייעוץ 'אקו-אנרג'י'. "חברת החשמל עלולה בשנים הקרובות להיאלץ ליזום הפסקות חשמל". הסיבה העיקרית לכך היא אינספור מאבקים בינה לבין הממשלה, חברות פרטיות והארגונים הירוקים, סביב השאלה: מי יקים את תחנות הכוח החדשות וכיצד הן יפעלו?

 

ישראל, בה השמש זורחת ברוב ימות השנה, היא לכאורה מקום אידיאלי

לייצור חשמל מאנרגיית השמש. אין פלא שכבר בשנות ה-60 קמו כאן חברות שניסו להקים תחנות כאלה. כיום, אחדות מהחברות המובילות בעולם לייצור חשמל מאנרגיה חלופית הן ישראליות, כמו חברת "סולל" - המקימה תחנות כוח סולריות בארצות-הברית ובאירופה; "אס-די-אי" - המייצרת בחו"ל חשמל מגלי הים; וחברת הענק "אורמת" - המייצרת חשמל מאנרגיה געשית. אבל בישראל עצמה, רק 0.1% מהחשמל מיוצר מאנרגיה חלופית, והשאר - מפחם, סולר וגז. גם לפי תוכניות משרד התשתיות, אמורה ישראל לייצר עד שנת 2010 רק 10% מהחשמל מאנרגיה חלופית.

 

"חברת החשמל מכשילה כל טכנולוגיה שמאיימת לה על הפרנסה", טוען יזם בתחום האנרגיה החלופית, שחשש להזדהות בשמו. מחברת החשמל נמסר כי הטכנולוגיות שפיתחה אס-די-איי לא נמצאו כלכליות. הירוקים, מצדם, ממררים את חייהן של הממשלה וחברת החשמל, בכל פעם שאלו מנסות להקים תחנת כוח פחמית חדשה, כמו זו המתוכננת באשקלון. הירוקים טוענים שתחנות כאלה יגבירו את זיהום האוויר ויסכנו את בריאות התושבים. "בשל התנגדויות הירוקים והתושבים", אומר ד"ר מור, "הקמת תחנת כוח בישראל סובלת מעיכובים של שנים".

 

התייעלות - או התייקרות?

פיתרון ביניים, שהממשלה מנסה לקדם, הוא הקמת תחנות שייצרו חשמל מגז טבעי. אבל גם כאן הוויכוחים והמריבות בין הגופים מעכבים את העבודה. כך, למשל, הממשלה תכננה צינור שיספק גז טבעי מאשדוד ואשקלון לכל המדינה, שהיה אמור לקום עד 2003. ההקמה טרם הושלמה, וכיום מגיע הצינור רק עד דור בצפון וגזר בדרום - כל זאת בגלל ויכוח על חלוקת העבודה והאחריות בין חברת החשמל לחברה ממשלתית אחרת, 'נתיבי גז'.

 

בנוסף, מעוכבות העבודות בגלל השאלה, מי יקים את התחנות: חברת

החשמל או חברות פרטיות? עד לאחרונה, התעקשה הממשלה להטיל את האחריות על חברות פרטיות, מתוך הנחה שאלו מסוגלות לנהל פרויקטים ביעילות רבה יותר. הממשלה פרסמה עשרות מכרזים להקמת תחנות פרטיות, אבל אף אחת מהן לא קמה עד כה במציאות. מור מסביר: "חלק מהיזמים מתעכבים בגלל העיכובים בהנחת הצינור, וחלקם התחרטו משום שהממשלה לא סיפקה להם תנאים טובים מספיק כדי שהייצור יהיה כדאי".

 

בחודשים האחרונים "התעורר" משרד התשתיות, ויזם תוכנית חירום להקמת תחנות כוח. כך, חברת חשמל תקים עד 2009 חמש תחנות חדשות בחיפה, ברמת חובב ובאשדוד, שייצרו 1,750 מגה-וואט חשמל. בכך לא תמו הוויכוחים: חברת החשמל דורשת מהממשלה להעלות את תעריפי החשמל כדי לממן את הפרויקט, ואילו הממשלה דורשת ממנה להתייעל ולגייס את הכסף בעצמה.

 

"איש אינו יכול להבטיח דבר", מודה הממונה על החשמל במשרד התשתיות, דני ויינשטוק, "אבל אני מניח שהבעיה תיפתר, כי כיום יש מודעות גדולה יותר לכך שהחשמל עלול פשוט לא להספיק. אנחנו פועלים במרץ לקידום כל התוכניות. גם המכרזים להקמת תחנות כוח סולאריות כבר יצאו לדרך ומתבצעים מהר. כשאתה מסתכל על התנהלות הגופים השונים בעבר, אתה יכול לקרוא לזה ביורוקרטיה. אבל אני לא חושב שיש מישהו שלא רוצה שיהיה לנו חשמל או שלא ננשום אוויר נקי. לכל אחד היו אינטרסים שונים, וחלו עיכובים. ככה זה במדינה שלנו".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"הממשלה עיכבה את מתקני ההתפלה"
צילום: חיים הורנשטיין
צילום: סי די בנק
הבריכות הפרטיות יעלו יותר
צילום: סי די בנק
רזרבות החשמל לא מספיקות
צילום: שאדי מטר
מומלצים