הבשורה על פי אוסטן
מתחת לשכבה דקיקה של תחכום, "מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן" הוא סרט קליל וצפוי, החסר את מעלותיו של מושא ההערצה הספרותי אליו הוא נושא עיניים. ארז דבורה לא התפעל
ג'יין בראה את דמות הגיבורה המשלבת רגישות ותבונה, גיבורה המתמודדת עם המגבלות הכפויות של מערכת חברתית שמרנית אותה היא חשפה בשנינות ובפיקחות. בששת ספריה היא המחישה את היחס בין מגבלות החברה והפכפכותו של הלב האנושי, תוך התמקדות בנקודת המבט הנשית.
ספריה עובדו עשרות פעמים לסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע - מעיבודים ישירים (בעיקר פופולאריים "גאווה ודעה קדומה", "על תבונה ורגישות" ו-"אמה") לעיבודים עקיפים ועכשוויים ("קלולס" המבוסס על "אמה", "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" על "גאווה ודעה קדומה"). הפיכתה של למותג הושלמה בשנת 2007 בשני סרטים שהפכו את הסופרת לגיבורה. "להיות ג'יין" שהציג גרסא רומנטית של חייה ו-"מועדון הקריאה של ג'יין " שבו כתביה מתפקדים כמדריך לחיים לנשים במשבר.
קבוצת תמיכה פרשנית
מה יכולות לעשות נשים אשר איבדו את תחושת הכיוון בחייהן? סילביה (איימי ברנמאן) נזנחה לאחר 25 שנות נישואים ע"י בעלה דניאל (ג'ימי סמית). ג'וסלין (מריה בלו), מרביעת כלבים גזעיים במקצועה ורווקה מושבעת במהותה, סופגת מהלומה רגשית עם מותו של אחד מכלביה האהובים.
מועדון הקריאה של ג'ין . הספרים מתפקדים כראי לדמויות
הפיתרון השיקומי מוצע על ידי חברתן המבוגרת ברנאדט (קאת'י בייקר), המתפקדת כאם הצבעונית והאופטימית של החבורה – להקים מועדון קריאה שיתמקד בקריאת ששת הספרים של , מעין חזרה מנחמת לשורשים מול פגעיו הרגשיים של עולם המודרני.
לשם השלמת המועדון נדרשים עוד שלושה משתתפים. אלגרה (מגי גרייס) בתה הלסבית של סילביה, חובבת ספורט אתגרי ותחלופה זריזה של בנות זוג, פרודי (אמלי בלאנט) מורה צעירה ונוירוטית לצרפתית הנשואה לגבר בעל אופקים צרים ויכולת ביטוי מוגבלת, ונציג הגברים – גריג (יו דאנסי), ממתק-גיק, איש מחשבים שמשיכתו הברורה לג'וסלין מובילה אותו לקבוצת הקריאה.
המפגשים החודשיים של מועדון הקריאה מייצרים את מסגרת הזמן בת ששת החודשים שבהם מתפתחים חייה האישיים של כל דמות. מה יהיה גורל הנישואים של סילביה ודניאל? האם ג'וסלין תצליח לשדך לסילביה את גריג או ש(בנוסח הגיבורה בספר "אמה") תגלה מרביעת הכלבים שגם לה עצמה יש לדאוג לשידוך? האם פרודי תוכל להתגבר על משיכתה המסוכנת לתלמיד תיכון סקסי? בכל מפגש של המועדון הופך הדיון בספר לאמצעי המאפשר לדמויות לחשוב על מצבן דרך האופן בו הן מבינות את הדמויות והמניעים המוצגים בספריה של .
עובר את הגבול המפריד בין הקומי והמגוחך
ספרים אלו מתפקדים לא רק כראי לדמויות אלא גם כאמצעי תקשורת ביניהן. הדיון בספרים הופך למטח מהיר של התייחסויות ולוויכוחים פרשניים של טקסטים ספרותיים החוזרים ומשקפים את היחסים בין הדמויות. האופן בו חברי הקבוצה מבינים את עצמם ואת האחרים באמצעות התייחסות לספרים, ומאפשרים לאחרים לחשוב על עצמם באמצעות הערותיהם. תהליך זה הופך את קבוצת הקריאה לקבוצת תמיכה המניעה את השינויים הדרמטיים בחייהן האישיים של הדמויות.
האדרה מופרזת
אם כל זה נשמע מאוד אינטלקטואלי – אל חשש. הכרות עם ספריה של יכולה להועיל לצופי הסרט, אבל ההנאה (או השעמום) אינם מותנים בהיכרות מוקדמת ומקיפה עם הספרים. מבחינה דרמטית הדמויות פשוטות למדי, נטולות מורכבות או תחכום המסתיר את כוונותיהן ותחושותיהן. גם אם לצופה אין עמדה מוצקה לגבי הדמויות הספרותיות של פאני פרייס או אליזבת בנט, הוא לא חש נתק מהמתרחש. כל התייחסות למקור הספרותי או התנצחות בין הדמויות מיד מובנת ברמה הדרמטית הפשוטה והמוכרת של עיצוב הדמויות וההתפתחות העלילתית הצפויה.
ההאדרה של כתבי כסוג של מדריך לחיים עוברת, לא אחת, את קו הגבול המפריד בין הקומי למגוחך. דוגמא בולטת לכך מתרחשת באחד מרגעי השיא הדרמטיים שבמהלכו צריכה אחת הדמויות להחליט החלטה גורלית בנוגע למהלך חייה. ברגע ההכרעה היא רואה את תמרורי הרחוב מחליפים את סימוני ה- stop/walk בשאלה "מה ג'יין הייתה עושה?" (על משקל השאלה "מה ישו היה עושה?"). בסצנה אחרת דין (מארק בלוקס), הבעל הלא מפותח של טרודי, עובר טרנספורמציה מהירה ברגישותו ובתחומי העניין שלו בעקבות החשיפה לכתביה של . אכן, ניסים ונפלאות.
"מועדון הקריאה" הוא עיבוד לרב מכר של קארן ג'וי פוולר (2004). בגרסא הקולנועית של רובין סוויקורד (תסריטאית ובימאית) הדמויות איבדו, בממוצע, כעשר שנים מגילן המקורי והפכו בנגיעות קלות לאטרקטיביות יותר. התהליכים של הדמויות פשוטים יותר, וההתייחסויות לספריה של מתפקדות כציפוי פסוודו-אינטליגנטי לסרט שאמירותיו לגבי הדמויות, מערכות היחסים והכרעות בחיים, רחוקות מלהיות מורכבות או מעניינות במיוחד.
