הכל עומד במקום

לפני שבועיים פגשתי אותך במזנון קול ישראל בקריה בתל אביב, אותו מזנון בו בילית עשרות שנים מאז שהגעת לרדיו כשדרנית צעירה. בפגישה המאוחרת הזאת במזנון, סיפרת לי בעיניים נוצצות איזו תקופה נפלאה ומוארת את עוברת עכשיו וכמה טוב עוד צפוי להיות בקרוב.

השנתיים האחרונות שלך היו גדושות באירועים מתוקים שבאו לך אחרי המלחמה הקשה במחלת הכליות. בעידן החדש הזה שלך חיברת רומן מצליח והולדת קריירת משחק מבטיחה בתפקיד אשתו של פולי ז"ל בסדרת הטלוויזיה "הכל דבש". הכל נראה כל כך מבטיח.  

שלוש אחיות. שוש, גלי ויונה עטרי (צילום: ענת מוסברג)

בדברי הימים של הרדיו את תיזכרי כשדרנית של כולם. אישה חכמה, חמה, מוסיקלית, סקרנית, בעלת חוש קצב ורגישות אנושית וחברתית נדירה. בשידורים השמחים והקצביים שלך הצלחת לגעת במאזינים בני גילים שונים, אנשים מהפריפריה ומהעיר, משכילים וקשי יום. את כולם כבשת, את כולם הקסמת ולכולם נגעת עמוק בנשמה. השפה השוש עטרית היתה תמיד רהוטה, העברית מושלמת, אף פעם לא מתפשרת ומִתְגַססת. הוכחת שגם כך אפשר להגיע אל כולם וכולם אכן כיוונו את מחוג הסקאלה והגיעו אליך.

בשנות השבעים והשמונים הצלחת יחד עם טוני פיין, לפתוח צוהר לדורות של מאזינים אל עולם הפופ והמוסיקה המערבית. אני זוכר את ההתרגשות שלך באולפן כשהגיע תקליטון חדש. היית כמו ילדה קטנה שקיבלה מתנה. "להיט עננננק מאמריקה" הכרזת בהתרגשות ורקדת באולפן.

בשידורים שלך להיט רדף להיט, ג'ינגלים מתלהבים בקולך מילאו את האוויר והתרבות הפופולארית של אמריקה ואירופה בקעה מהרדיו של הגל הקל ורשת ג' וחיברה אותנו אל העולם עוד הרבה לפני שהיה פה אינטרנט.

והיתה בך גם שוש הפרטית, החידתית, זו שהיה בה תמיד גם דוק של עצבות בעיניים. אותה שוש ידעה רגעים קשים וכואבים ששיאם היה במלחמה במחלה הארורה.

כשנלחמת בה - נאבקת עד הסוף. מלחמתך הפרטית היתה לציבורית. היית לפה ולמשענת לחולים רבים כשדיברת באומץ על החשיבות בהשתלת כליה ועל כך שאפשר לה למחלה הזאת.

ועכשיו שוש את מסיימת את השידור האחרון שלך, מחזירה את הדיסק לקופסה פותחת את המיקרופון. קולך הכל כך מוכר ממלא את האוויר ואני שומע אותך אומרת שוב - שלום מאזינות ומאזינים, כאן שוש עטרי חדשה חדישה ומחודשת, היי שלום אהובתנו.

• יואב גינאי הוא מנהל מחלקת התרבות והבידור בטלוויזיה הישראלית