יינות אורגניים וכשרים - מאוסטריה

"הפנר" הוא שמו של יקב אוסטרי משפחתי שנמצא באזור הבורגרלנד האוסטרי – אחד מארבעת מחוזות היין של אוסטריה. מעט אנחנו מכירים את היינות של מדינה זאת, שהיא אולי היחידה שהבירה שלה – וינה – יש לה אזור יין משמעותי וגדול משל עצמה (יש גם למדריד). במדינה יש משהו כמו 25,000 יקבים שונים, שרובם מייצר יין בכמויות לא גדולות ומוכר אותו בשער ביקב, ומיעוטם גם מייצא את היין. הפנר, היקב שלפנינו, מייצר כ- 350,000-400,000 בקבוקים בשנה, בתלות בבציר וחלק לא קטן מהם הוא מייצא.

מרבית יינות היקב הם יינות כשרים למהדרין וכל היינות הם יינות אורגניים. הנקודה האחרונה היא מעניינת, כיון שהיא מייחדת יינות רבים באזור הבורגרלנד ובאוסטריה בכלל. לרוב קשה למצוא תעשייה שלמה שפנתה לדרך של גידול כרמים וייצור יין בשיטות אורגניות של ממש, בצורה מעוגנת בחוק. יינות אלה מצוינים במינוח KIP.

יוליוס הפנר, בעלי היקב, אינו יהודי. הוא עבר לייצר יינות כשרים לפני כשני עשורים, כאשר חיפש משהו שייחד אותו ויבדל את היקב שלו מהיקבים הרבים האחרים באוסטריה. מסתבר שהוא עושה חיל, כיון שהיין נמכר לא רק באוסטריה ושניים שלושה שוקים אחרים, אלא במדינות רבות – 40 במספר. ישראל היא האחרונה להצטרף לרשימה.

את היינות מייבא לארץ גידי קליין, שהחליט על שינוי כיוון ופינה לעצמו זמן לעסוק ביבוא יין ומקדיש לכך יותר ויותר זמן, כהגדרתו, בשנים האחרונות. הוא מייבא לארץ ארבעה מתוך יינות היקב, ומשווק אותם ישירות, בעיקר ללקוחות קצה ולחנויות יין כשר (לפרטים נוספים). זני היינות בהם משתמש היקב הם שרדונה, גרינר ולטלינר, Zweigelt, דורנפלדר, רוזלר ובלאו פרנקרייש, כמו גם זנים אחרים.

הפנר גרינר ולטלינר ("גרוּבֶה") 2007

הענב הזה מהווה כשליש מסך כל נטיעות ענבי היין באוסטריה ומשמש למגוון שלם של יינות – מלבנים קלים ועד מבעבעים, חלקם טובים מאוד. זהו יין נחמד, נעים מאוד, עשבוני באף, שבפה מביא היטב כמה ממאפייני הפרי, בתוכם פלפול נעים של צ'ילי אדום, מאוד עדין. סיומת טובה, קצרה ולעניין. 60 שקלים לצרכן.

הפנר שרדונה 2004

ליין רעננות למרות גילו, ולצד זה הוא מראה מינרליות טובה. החומציות שלו בינונית, הוא על גבול היבש (5.1 גרם לליטר סוכר) והתחושה היא של יין מעט כהיל בפה. טיפה טאני, למרות שלא ראה חביות בכלל. יתאים למאכלי דגים בשמנת או אוכל אחר, מעט מתקתק. 60 שקלים לצרכן.

הפנר Zweigelt 2003

הזן עצמו – כמו כמה מהזנים האוסטריים – הוא הכלאה מודרנית יחסית, ונקרא על שמו של יוצרו – פריץ צוייגלט. הוא נחשב לזן האדום שאוסטריה רואה כ"ה"זן שלה, ולא בכדי. בצעירותו, יש בו גוונים פירותיים נחמדים וחביבים, אך הוא מסוגל להתבגר יפה ולשמש גם לייצור יינות "כבדים" יותר, בעלי מאפיינים שונים לגמרי. היין שלפנינו מראה אף מאוד מיוחד, דובדבני עדיין, צעיר, פה עגול וחומציות טובה. הטאנינים קלים-בינוניים ויש מתיקות מסוימת ביין, נעימה מאוד. סיומת ארוכה שיש בה מרירות של הדרים. ארומות העץ שיש ביין מזכירות דווקא עץ ישן, למרות שמדובר בעץ בן מחזור אחד, אבל זה נעים, והתחושה הכללית היא של יין עשוי היטב, מגוון ומעניין. מחיר: 115 שקלים לצרכן. לא מדובר פה ביין גדול, אבל, כאמור, מיוחד למדי, מבציר שנחשב כבציר טוב.

הפנר Dornroschen 2003

שילוב של שני זנים - DORNfelder ו- ROESler- שניהם זנים אוסטריים "מקומיים". השילוב הזה נתן את המילה בגרמנית ל"יפהפייה הנמה", אותו סיפור על נסיכה שקוללה בכך שביום הולדתה ה-16 היא תידקר על ידי פלך, ודקירה זאת תרדים אותה עד לנשיקת-יקיצה מיוחלת מנסיך יפה תואר.

הסיפור קלאסי, והיין קצת פחות, האמת. היינות משני הזנים התיישנו כ-25 חודשים בחביות קטנות. היין בעל צבע אדום כהה, לא אטום. האף לא שגרתי, מינרלי-קרמלי משהו, ויש בו משהו ירוק מבושל ולא כל כך נעים. אני יכול להניח שהבקבוק לא היה במיטבו, כיון שבהמשך יצאו קצת אגוזים ואולי עוד משהו אדמתי ולכן יכול להיות שדווקא יש בו מורכבות ועניין. בכל אופן, 125-135 שקלים.

לסיכום: באופן כללי, היצע היינות המיובאים הכשרים בישראל אינו גדול, ועד היום גם לא הפגין איכות יוצאת דופן (מלבד ה-Flor de Primavera המצוין של Capcanes הספרדי). כאן יש בהחלט שיפור לעומת הקיים, במיוחד כשמדובר ביינות לבנים, שמהם ההיצע אף נמוך יותר.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "