יאיר שולח גלויה מבריסל
יאיר לוי נסע לבקר חברה לשעבר בבריסל, התאהב מחדש ונשאר בינתיים תשע שנים. הוא משתדל לטייל כמה שיותר, אוהב לספר לאירופים שמוצרים שהם מכירים מיוצרים בישראל, היה מביא לארץ את השלווה וחוסר הפחד ויש לו גם המלצות בשבילכם
איפה אני גר? בג'ט, בריסל. אנחנו גרים בכיכר המראות שנקראת כך בגלל המהגרים האיטלקים שפתחו שם חנויות לדברי זכוכית. רוב תושבי הרובע איטלקים במוצאם, והאזור משופע במספרות, בבתי קפה ובמסעדות, עוברות בו חשמליות עתיקות ובכל סוף שבוע נערך בכיכר המרכזית שוק איכרים מרהיב. בחודשי הקיץ נערכים בשוק גם פסטיבלי מוזיקה שונים.
קודם לכן, גרנו בדירונת זעירה ברובע מולנבייק שרובו מהגרים מהמגרב. אחר כך קנינו דירה קטנה ומיוחדת ברובע סכרבייק, שהוא האזור היפה ביותר בעיר, משופע בחזיתות אר-נובו ותושביו הם מקומיים ומהגרים טורקים. ואני תמיד אומר לאשתי בצחוק, שכשהיה לנו כסף נגור סוף סוף עם היהודים באוקל.
מה אני עושה בחו"ל? מהנדס שירות בחברה ישראלית למערכות בקרת איכות של מעגלים מודפסים, שבסיסה האירופי בבריסל. במשך 8 שנים טסתי במסגרת עבודתי מאות פעמים ללקוחות בכל רחבי היבשת, מהמטרופוליטנים הכי סואנים ועד העיירות הכי מנומנמות. בדרך כלל הייתי מתחיל את השבוע בטיסה וחוזר בסוף השבוע הביתה. העבודה היא כיף גדול, מלאה באתגרים ועניין, בנוסף לאפשרות המופלאה לטייל. אני לוקח את המשפחה לטייל כמה שרק אפשר, יהלי כבר ביקר בחצי יבשת, ואלבום התמונות שלו עמוס במזכרות.
משפחת לוי, נעים להכיר (צילומים: יאיר לוי)
מתי ואיך הגעתי לכאן? בשנת 1999 סיימתי לימודי הנדסאי בעמק הירדן והיו לי כמה שבועות פנויים אז קפצתי לבקר את יעל בבריסל, שאז היתה "חברה לשעבר". היא הגיעה לעיר כמה חודשים קודם לכן ללימודי שוקלטיירי (3 שנות לימודים + שנה התמחות... רק בגללה החיים כל כך מתוקים). כשהיא יצאה לעבוד אני ההסתובבתי וגיליתי כל פינה בעיר המרתקת הזאת.
פגישה מצחיקה ומקרית בבאר עם בחור מקומי, שהתברר אחר כך כאדמיניסטרטור של חברה ישראלית, הובילה אותי לראיון עבודה עם המנהל המקומי שקיבל אותי ודאג לכל הניירת. אני תכננתי להישאר רק כמה חודשים ואז לחזור לארץ, אבל האהבה לאקסית ניצתה מחדש, והעבודה התגלתה כמרתקת, מהנה וגם מתגמלת, וכך החודשים התארכו להם לשלוש שנים ואחר כך לתשע - עד עכשיו.
מה גורם לי להרגיש ישראלי? להכניס דיסק ישראלי ולשיר עם אריק איינשטיין במכונית השכורה, לקנות את כל הבמבות שעל המדף בסופר, לראות ארץ נהדרת של יום ראשון, ארוחת שישי עם בייגלה עם השולחן, יהלי שלומד בבית ספר דתי ועושה קידוש בשישי (הרב של הבית), הקשר החם והקרוב עם הבוס הישראלי שלי (מספיק רק להגיד לו משפט מהגשש והוא יבין את השאר...), רדיו ג'ודאיקה עם מוזיקה חסידית שמושמעת אחרי שיר של סבלימינל ולפני קטע טרנס, להתעדכן כל יום ב-YNET, לכתוב טוקבק ולצחוק מתגובות של אחרים...
סיטואציה מצחיקה שקרתה לי כישראלי בחו"ל: קורה לי כל הזמן, כשאני מגיע ללקוחות חדשים ומספר לעובדים שהמערכות שלהם מיוצרות בישראל - הם מרימים גבה או מגיבים ב"וואו". ואני תמיד נהנה לספר להם על כל הדברים שהם משתמשים בהם שהומצאו בישראל (החל מ-ICQ ועד מערכות AOI) - ויש המון כאלה. פעם, באנגליה, הייתי צריך להראות למנהל ספקן אחד לייבל שנמצא בתוך המערכת שעליו כתוב "מייד אין יזראל". לאחר כמה חודשים הוא סיפר לי שהם בחרו במוצר מתחרה, אז אמרתי לו "טוב, חבל, אבל לפחות גם הם מייד אין יזראל...", הוא היה בשוק מוחלט.
"בעיני זו הכיכר היפה ביותר שראיתי מעולם". הגראן פלאס
למה אני הכי מתגעגע? לאמא ולאבא - למשפחה אני מתגעגע כל יום, ולמזלי אני נמצא במרחק של רק ארבע שעות טיסה, וגם זה במיילים של נוסע מתמיד. אני מתגעגע לשמש הישראלית ולאור בישראל, באירופה לומדים להעריך כל יום שמשי, וכשאני בארץ תמיד אמצא בחוץ בחמסין מתבשל על הדשא כשכולם בפנים המזגן. אני מתגעגע גם לערבי חג בישראל, לשישי בצהריים בכנרת ולמוזיקה של בין ערביים. מתגעגע לתקיעת השופר, לימי הזכרון כשאני מנסה לשמוע אזעקה בראש ולהתיחד עם חללי השואה או המלחמות. ואולי זה נשמע מצחיק אבל גם לחוצפה וליחס של הישראלים.
מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? קודם כל קצת מהשלום שהם נהנים ממנו, את התחושת השלווה וחוסר הפחד לקיומך או לחיי ילדיך. הייתי מביא גם את הבירות, השוקולד והצ'יפס, את התחבורה הציבורית, את המיחזור שמתחיל בהפרדת האשפה בבית, קצת מהיחס ומהכבוד של הבלגים אחד לשני (אבל לא בהגזמה). וגם את הגנים הציבוריים הקטנטנים שמפוזרים בכל שכונה, ואם היה אפשר גם קצת מברוז'.
חמש המלצות על העיר שלי
1. גן: הסבלון הקטן והסבלון הגדול. משני צידי רחוב רויאל, המקום הכי יוקרתי ויפה בעיר, נמצא גן מטופח שבו כל עלה גזום בדיוק, ספסלי עץ פסלים עתיקים, מזרקות ושומר קשיש חמור סבר. יש שם גם שוק עתיקות בצל הקתדרלה, מסעדות יוקרה, בוטיקי מעצבים וחנויות שוקולד במחירים מופקעים. הכי כיף לשבת בקיץ לשבת בחוץ או בחורף בשולחן ליד החלון ולצפות באנשים.
הכי כיף לשבת ולהסתכל על העוברים והשבים
2. חגיגה: בכל שנה, מאמצע אוקטובר עד אמצע ינואר, מתקיים כריסמס מרקט (שוק חג מולד) ענק בעיר, ששיאו בשבוע שלפני חג המולד. הקור והיין החם מתערבבים יחד עם מאות דוכנים צבעים ריחות מאכלים מוזיקה שמנוגנת בכל פינה ואורות שמקשטים כל רחוב בעיר.
3. אתר: פארק סנקונטינאייר (פארק ה-50) נבנה במקור לחגיגות 50 שנות עצמאות בלגיה. המקום מכיל גנים מטופחים וצמחיה יפה, תערוכות פסלים באוויר הפתוח ושני מוזיאונים פתוחים לקהל: מוזיאון המכוניות ומוזיאון המלחמה המהולל, שעמוס בכל טוב, החל מכדורי אקדח ועד טנקים ומשחתות. יש בו גם האנגר מיוחד למטוסים מכל הזמנים, שהוא אהוב עלי במיוחד. באמצע ההאנגר ישנה מסעדה זולה, ואם מתעיפים אפשר לשבת באחד הכסאות מהמטוסים. חלק מיוחד מוקדש לשואה ולחיי היהודים בבלגיה לפני המלחמה.
4. שופינג: פאלאס מירואר (כיכר המראות), שנקראת בכלל על שם המלכה אסטריד, אבל כולם משתמשים בשמה העממי יותר, הופכת בסופי שבוע לחגיגה של קניות. אמנם לא כל כך זול שם, כיאה לשוק איכרים, אבל איכות המוצרים מדהימה וחוויית הקניה מענגת. בקיץ כל המסעדות מסביב מוציאים שולחנות וכולם מתחרדנים עם כוס בירה. אם נשאר לכם עוד כוח וחשק, אתם מוזמנים להליכה קצרה עד לאטומיום.
חוויית קניות מענגת בפאלאס מירואר
5. יופי עירוני: הגראן פאלאס גורמת לי להרגיש תייר, גם אחרי שמונה שנים בעיר, ולמרות שאני גר עשר דקות בחשמלית משם. בכל פעם שאני מגיע לשם, אני מוציא מצלמה כמו כל היפנים ומצלם בטירוף. בעיני זו הכיכר היפה ביותר שראיתי מעולם. מי שלא אוהב צפיפות, מוטב לו להימנע מלהגיע למקום ביולי אוגוסט, למרות שטיח הפרחים המרהיב שמכסה את הכיכר.
- גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!
