שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שמשון הגיבור או שמשון המסכן?
    איזה זיכרון לאומי חשוב יותר – זיכרון השואה, או זיכרון העצמאות? עמית סגל מעדיף את השני. עידו חברוני בוחר בזיכרון הראשון, מהסיבה הפשוטה: גם עמים אחרים נצחו במלחמות. שואה הייתה רק לנו

    כאשר היה צריך לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי, לייצג את מדינת ישראל בפני דיפלומטים זרים, התלבט: "האם להופיע כשִמְשֶן דער גיבּער, או כשמשן דער נעבּעכדיקער (ובעברית, למען הדור הצעיר: שמשון הגיבור או שמשון המסכן)?". מה שהופיע אצל אשכול כשאלה, זכה עם הזמן להכרעה: שמשון המסכן גבר על שמשון הגיבור. במאמר שפרסם עמית סגל ב-ynet הוא מוחה כנגד מנהג מדינת ישראל לכלול סיור ביד ושם בכל ביקור רשמי של ראשי מדינות זרים בארץ. את מחאתו המוצדקת של סגל, ניסח כבר לפני שנים ישראל אלדד ביתר קיצוניות:

     

    אינני מן המאושרים מן העובדה, שלשלושה מקומות בארץ אנחנו מביאים תיירים סתם ואורחים מכובדים: הכותל המערבי, מצדה ו"יד ושם", ושלושתם עדויות לאסונותינו. וכבר חשף ביאליק תכונה זו בנו, לשטוח עצמות קדושינו בשוקי כל העולם ולבקש רחמים או עזרה... אלא שהוא עצמו (=ביאליק) מסכם: "מלהיות זאב בין זאבים, איספה עם הכבשים". למרות שאני מקבל את הביקורת של אלדד וסגל, אני סבור שזיכרון השואה הוא עדיין חשוב מאוד, חשוב אף יותר מניצחונותינו המפוארים במלחמות, מהסיבה הפשוטה: גם עמים אחרים נצחו במלחמות. שואה הייתה רק לנו.

     

    למרות המנהג הרווח כיום להשוות שלל מאורעות – מהנכבה ועד ההתנתקות – לשואה, היא עדיין נותרה אחת ויחידה, תופעה היסטורית שאין לה אח ורע בהיקף, בעוצמה, בשיטתיות, בכוונת הזדון המפורשת, אך יותר מכל, בדרך בה התגברו הנרדפים על אסונם. שנים ספורות לאחר הפסקת ההשמדה ההמונית הוקמה מדינת ישראל.

     

    מבלי להמעיט בחשיבות הניצחון המופלא של ששת הימים ומבלי לתמוך בעמדה המוסרית שמציג ביאליק, אני מאמין שיום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא מהותי כיום לכינונה של זהות ישראלית עצמאית יותר מיום העצמאות. ולא בגלל שהובלנו בו כצאן לטבח, אלא מפני שלצערנו הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר שלנו; הוא התזכורת הכי ברורה לגורל הייחודי של העם היהודי והוא מקובל על כל חלקיו. ההתעמקות בהכרת הייחוד היהודי,

    שמתחילה בהסתכלות מפוכחת באנטישמיות הישנה והחדשה וממשיכה בכוח השרידות יוצא הדופן של אנשיו ובדבקותם העילאית במסורת אבותיהם, רק היא יכולה לשמש כמנוף לדיון בייעוד המיוחד של העם הזה.

     

    רק בזיכרון השואה (ושאר הגלויות והרדיפות) ניתן למצוא הצדקה לקיומה של מדינה יהודית, אך לא בגלל שהיא מוכיחה את נחיצותו של מקלט בטוח, אלא בגלל שהיא מהווה עדות מהממת לגורל ייחודי ולייעוד שעוד ממתין להגשמה.

     

    מלחמת השחרור העניקה לנו את יום העצמאות. כיצד חוגגים אותו היום? בזיקוקים, בהופעות ענק, בפטישי פלסטיק, במנגל. מלחמת ששת הימים העניקה לנו את יום ירושלים. מי חוגג אותו היום? נערים בכיפות סרוגות ובנות בחצאיות ארוכות. רק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מתאחד העם היהודי וחושב על עצמו, על עברו, על קיומו, על מהותו. עצם הדיון שבו פתח סגל מעיד על כך יותר מכל.

     

    ד"ר עידו חברוני הוא חוקר ספרות חז"ל, מרצה בתוכנית הסטודנטים של מרכז שלם ועמית בבית המדרש לצדק חברתי של בית מורשה ו"במעגלי צדק" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גידי שרון
    עידו חברוני
    צילום: גידי שרון
    צילום: ערוץ 2
    יום השואה. של כו-לם
    צילום: ערוץ 2
    מומלצים