נועם לניר: החלום הציוני המעודכן
אב שנפל בשבי הסורי במלחמת יום כיפור ועונה למוות. יאכטה עצומה ותרומות לניצולי שואה. 200 מיליון דולר בבנק ומשפחה משדרות על הסיפון. נועם לניר הוא הרבה יותר ממקרה פרטי של מנהל ישראלי, הוא הייצוג של החלום הציוני בשנת ה-60 למדינה, גם אם זה נורא מרגיז אותנו. ראיון בלעדי ל"כלכליסט"
נועם לניר הוא המימוש המוקצן ביותר של החלום הישראלי העכשווי. כשעל הסיפון התחתון ביאכטה העצומה שלו במרינה בהרצליה מתארחת משפחה משדרות, ואילו על הסיפון העליון הוא עונה בטלפון לניצול שואה שזקוק לסיוע, ומיד אחר כך לשותף עסקי שיש לו רעיון כיצד להשקיע את 200 מיליון הדולרים בחשבון הבנק של לניר - חלום הציונות בשנת ה־60 למדינת ישראל לא יכול היה לזכות בייצוג מדויק יותר.
הנציג המובהק של הישראליות הצעירה עדכן אותה בצלמו. לניר הוא הילד בן השש שאביו הטייס, אבי לניר גיבור ישראל, נפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים ועונה למוות.
אבל לניר הוא גם מיליונר נהנתן ומוחצן, וגם תורם כמעט אובססיבי. בגיל 41 נועם לניר ממשיך להיות גיבור ישראלי מספר נעורים של גלילה רון פדר. הוא רק הפסיק לזרוק בקבוקי מולוטוב מאולתרים על הבריטים, והתפנה לדפוק אותם ולהנפיק במיליארדים בבורסה של לונדון.
הקביעה הזו בהחלט עשויה להרגיז. לא היינו רוצים לחשוב שהייצוג הישראלי המעודכן יושב על יאכטה ושוחה ב־200 מיליון דולר שהגיעו אליו בזכות קידום הימורים באינטרנט. אז לא היינו רוצים. זו בעיה שלנו, לא של לניר.
הימר על ההימורים
את חברת אמפייר אונליין, שעסקה בשיווק של אתרי הימורים ברשת, הקים לניר עם קבוצת חברים ב־1998. לפני כן הספיק לנסות להתעשר בהמון דרכים, שתמיד היו באותו רגע "הדבר הנכון". הוא היה מבעלי מועדון אלנבי 58 המיתולוגי בתל אביב, הפעיל מועדון רולרבליידס, שיווק כרטיסי הגרלה של הוועד למען החייל, ואז נחשף להימורים ברשת, בדיוק כשמיליונים בעולם התאהבו לפתע בפוקר וירטואלי.
"בתי הבכורה נולדה אז, הייתי בעל משפחה, מובטל וחסר כל", הוא משחזר. "פגשתי את ארנון כץ, שהיה מבין גדול באינטרנט, ויחד הקמנו את החברה. לא היו לנו לא כסף ולא טכנולוגיה, לכן פשוט הפכנו למשווקים של אתר ההימורים 888. לא הצלחתי לגייס כסף כדי שנפעיל הימורים בעצמנו, אבל הטרגדיה נהפכה מהר מאוד ליתרון".
אמפייר אונליין הפכה תוך שנים מעטות לאחת מחברות הימורי האינטרנט המובילות בעולם. אבל בסוף 2006 קיבל לניר החלטה: לעזוב את ההימוריםולהפוך את אמפייר לחברת אחזקות. "זאת הייתה החלטה חשובה", הוא אומר, "מהרגע שעברה בארה"ב חקיקה שהגבילה הימורים ברשת, לא ראיתי עוד מקום בשבילנו להישאר בתחום. מבחינתי, הלכנו דרך ארוכה, עשינו יפה, והיה לי ברור שצריך להמשיך הלאה. זו היתה תקופה מרתקת, אבל זה היה פרק בחיי, והיום זה לא חסר לי. מיציתי".
קריצה ונדל"ן בכל העולם
כדי להשלים את הניתוק מתקופת ההימורים הפרועה שינתה אמפייר את שמה לליוורמור השקעות. לניר חובב ההיסטוריה לא הסתפק בשם סתמי, והעדיף קריצה: ג'סי ליוורמור היה מגדולי הסוחרים בבורסה האמריקאית בראשית המאה שעברה, ספקולנט שנוי במחלוקת שהרוויח והפסיד הון במהלך חייו, ונהפך לגיבור הספר "זיכרונותיו של סוחר מניות מוול סטריט".
לניר הוא בעל השליטה בליוורמור, הנסחרת לפי שווי של כ־160 מיליון דולר, והוא מחזיק בכמחצית ממניותיה. המנכ"ל הוא רון בראון, לחברה יש פרויקט נדל"ן בברן שבשוויץ, משרדים של חברת הרכבות השוויצרית, השקעה במיזם הטלוויזיה הרומני Boom, פרויקט בנייה למגורים בהודו, חברת אטלס נכסים, שמשקיעה בנדל"ן במזרח אירופה, ועוד.
מהרגע שבו התגשם החלום, לניר צעד בצעדים מהירים, בלי להסס ובלי להתנצל, לאורך השביל שכבר סומן, נדרך ונכבש על ידי האנשים המאוד עשירים שצמחו כאן לפניו. הוא קנה נחלה במעוז ההון מושב בני ציון ב־4 מיליון דולר, והוא קנה יאכטה בשווי 10 מיליון דולר וקרא לה על שם אשתו, והוא קנה מטוס פרטי מלב לבייב תמורת 15 מיליון דולר, והוא פלירטט לרגע עם האפשרות לקנות עיתון גדול במאות מיליונים, ולבסוף השקיע בהמון נדל"ן סולידי.
"בילדותי הייתי מוכר ארטיקים כאן על החול", הוא מצביע על מה שנשאר מרצועת החוף של הרצליה, "צביקה, שמכר איתי פה ארטיקים, מוכר עד היום בייגלה בצומת גלילות. ביומולדת 14 החלטתי שאני נוסע לגלוש בחרמון. יצאתי לפנות בוקר מהבית, לקחתי אוטובוס, ועוד אוטובוס, וטרמפים ומה לא, עד שהגעתי לחרמון סחוט לגמרי בסוף היום. ביומולדת 41, לא מזמן, החלטתי לסגור מעגל. טסתי לצרפת במטוס פרטי, משם במסוק שחיכה לי ולקח אותי ישר לאלפים, שם חיכה לי חביאר, חבר ומומחה בגלישת אקסטרים שאני גולש איתו".
אצל לניר הכל אישי
במהלך כל השיחה לניר לא יכול לשבת יותר מחמש דקות ברציפות. בכל כמה דקות הוא קם להביא משהו, או להראות משהו במחשב, או לענות למישהו בטלפון. ההתעקשות שלו לענות לכל מי שמצלצל, בלי מזכירה, בלי סינון או לפחות משיבון, כמעט בלתי נתפסת כשמכירים את התנהלותם של אנשי עסקים ישראלים. כשמפיקת העיתון ביקשה לתאם צילום, הוא עצמו ענה לה בכל שש הפעמים שנדרשו עד שנמצא מועד מתאים. קשה להבין כיצד אפשר לנהל עסקים ככה.לניר מתעקש שהוא חייב את המגע האישי. גם בעסקים וגם בפילנתרופיה הענפה שלו. הוא הרי היה יכול להקים קרן סיוע שתחלק עזרה לנזקקים. כך עושים רוב העשירים הגדולים כאן. אבל הוא רוצה להרגיש מה הכסף שלו עושה. במלחמת לבנון השנייה לניר הסתובב בצפון וקנה סיוע לאלה שנתקעו בלי יכולת לברוח. אחרי המלחמה הוא חילק שם מלגות לימודים. היום הוא יורד לשדרות פעם בכמה שבועות, נעזר בחבר מקומי כדי שיצביע עבורו על משפחות שנקלעו לקשיים כלכליים. לניר מגיע למכולת ומכסה את החוב שלהן. לניר מבקר בעצמו משפחה שבה האמא הפסיקה לתפקד, ומבטיח כסף אם תשקם את עצמה. לניר הולך לבית שבו האבא מתקשה להירדם בלילה ורוכש מכשיר להקלת הנשימה. הכל אישי. מהיד שלו.
קל להבין איזו תחושת כוח מעניקה הנתינה האישית. קל לבקר את הבחירה לעשות זאת באופן כל כך פרטני. ועדיין אין בעיה להאמין ללניר שבאמת אכפת לו. "זה המקום שאנחנו חיים בו, ואני רוצה שיהיה כאן מקום יותר טוב לילדים שלי", הוא אומר.
החוויה היהודית המרכזית מבחינתו של לניר, היא זיכרון השואה. "החיבור לשואה הוא החיבור הקולקטיבי הכי חזק שיש לי. כולנו בעצם ניצולי שואה", הוא אומר. "גם המזרחים הם ניצולים שהיטלר במקרה לא הגיע אליהם". הוא מימן את סרט הטלוויזיה "מוסר השילומים", שיצרו גיא מרוז ואורלי וילנאי, ומממן חלק ניכר מהקרן לרווחת ניצולי השואה. הוא עומד מאחורי הקמפיין הפוליטי והתקשורתי למען הניצולים. האדם הנערץ עליו ביותר הוא אלכסנדר בוגן, שהיה מפקד פלוגת פרטיזנים ביערות בלרוס במלחמת העולם השנייה. "הדברים הללו מדברים אליי יותר מאלף עסקאות".
הכתבה המלאה פורסמה היום ב"כלכליסט"
לפנייה לכתב/ת 
