שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אי ירוק בים: טיול באירלנד
    אם אתם חושבים על כבשים, גבעות ירוקות ואנשים מסבירי פנים, כשמזכירים לכם את אירלנד, אתם צודקים בהחלט. אבל לאחרונה נהנית המדינה, ובעיקר דבלין, מהתפתחות מואצת, שיוצרת עיר בירה תוססת המציעה אמנות, טבע, ארכיטקטורה והרבה אלכוהול. פנינה ירוקה שעדיין לא נשחקה

    סיבוב קצר במרכז דבלין גרם לי להרגיש כאילו אני בלונדון של שנות ה-80. עיר אירופית גדולה, רק לא במימדים העצומים של היום. בירת אירלנד היא עיר מעניינת במיוחד ואחת הערים המתפתחות ברחבי היבשת. אם חשקה נפשכם בחופשה בעיר גדולה, אבל לא גדולה כמו פריז, רומא או מדריד - דבלין היא המקום בשבילכם.

     

    בריכה שחורה וקוסמופוליטית

    מקור השם דבלין הוא "בריכה שחורה" בגאלית, שפה שעדיין נלמדת בבתי הספר במדינה ונמצאת על כל שלט בדרכים. מדובר בעיר שמספר תושביה דומה לתל אביב ומגרד מלמטה את המיליון (יחד עם הפרברים). היא שוכנת על חופו המזרחי של האי ונחצית לצפון ודרום על ידי נהר הליפי (Liffey), שעל גדתו נמצאת טיילת "הרווקים", מקום רביצה המיועד לדקות מיוחדות בהן מחליטה השמש פתאום להפציע.


    מקום רביצה מועדף. טיילת "הרווקים" (צילום: עמרי פולק)

     

    העיר, כמו אירלנד כולה, נהנתה בשנים האחרונות מהשקעות רבות, בעקבות הצטרפות המדינה לאיחוד האירופי. אבל יש גם גורמים נוספים שהאיצו את התפתחותה. מדיניות הגירה סלחנית הפכה אותה למקלט עבור פליטים שנזרקו מכל מקום אחר. טריניטי קולג' (Trinity College) מושך אליו סטודנטים מכל העולם וחברות בינלאומיות רבות בחרו להקים את משרדיהן האירופיים בעיר, בינהן גם גוגל.  

     

    השילוב של כל אלה יוצר מצב בו קשה להיתקל באירי אמיתי בדבלין, אבל גם מחזק את ההרגשה הקוסמופוליטית ששוררת בעיר.

     

    הדובדבן שעל קצף הבירה

    כיאה לבירת אירלנד, דבלין מציעה לא מעט אטרקציות הקשורות באלכוהול. הסיור הידוע ביותר הוא זה במוזיאון גינס (guinness), ששוכן בצמוד למבשלה עצמה. מדובר בסיור עצמאי המתפרש על שש קומות, כשבכל אחת מהן נמצאות תחנות הסברה על תהליך הכנת הבירה. הדובדבן שעל קצף הבירה מגיע בקומה השביעית ב"גראוויטי בר" (Gravity Bar). כל מבקר (ששילם 14.5 יורו עבור הסיור) מקבל פיינט של גינס, שנוטה להיות מרירה אף יותר מהגירסה בישראל, אותה אפשר לשתות בבר בעל נקודת תצפית גבוהה של 360 מעלות על העיר.

     

    בגדול, הסיור בגינס קצת מאכזב. לעומת זאת, הסיור בג'יימסון (Jameson) מהנה ומשכיל הרבה יותר ואף עולה פחות (12.5 יורו). מדובר בסיור מודרך במזקקה המקורית של הוויסקי האירי הנמכר בעולם, במהלכו מקבלים לא מעט ידע על המשקה המכונה "מי החיים" בגאלית וקלטית. גם פה תקבלו משקה אחד בסיום הסיור ושישה ברי מזל יזכו להשתתף גם בתחרות טעימות בין וויסקים איריים לשניים נוספים מסקוטלנד וארה"ב. אפשר לערוך סיורים גם בעיר קורק (Cork), שם שוכנת המזקקה בימים אלה.


    ברי המזל יזכו להשתתף בתחרות טעימות. ג'יימסון (צילום: עמרי פולק)

     

    אמנות מודרנית, פארק עצום וכנסיות ויקטוריאניות

    אם אלכוהול הוא לא הקטע שלכם, או לפחות לא הקטע המרכזי, קיימות אופציות אחרות. מוזיאון האמנות המודרנית של דבלין אולי בנוי בצורה מוזרה, אבל אפשר למצוא בו לא מעט תערוכות מעניינות.

     

    גם טבע אפשר למצוא ממש על קצה העיר, בדמותו של פיניקס פארק (Phoenix Park), הנמצא מרחק הליכה מתחנת יוסטון (Heuston). הפארק גורם לכל הריאות הירוקות בת"א להחוויר, עם 7,000 דונם - 2,000 מהם מוקדשים לעצים, מסלולי אופניים באורך 14 ק"מ, בית נשיא אירלנד, משכנו של שגריר ארה"ב וגם עדר צבאים (בין 450 ל-600) המסתובב חופשי. בכניסה המזרחית תמצאו בוטקה קטן להשכרת אופניים בזול (5 יורו לשעה, 10 לשלוש) וזו הדרך הטובה ביותר לראות את הפארק.

     

    ברחבי העיר מפוזרות אינספור כנסיות בעלות ארכיטקטורה ויקטוריאנית. בין הרחובות פרלמנט (parliament) וסנט אוגוסטין (St Augustine) אפשר למצוא את העיר הישנה, שמזכירה את הרומן של העיר עם הוויקינגים ואת תקופת ימי הביניים.

     

    התחבורה הציבורית (אוטובוס ושני סוגים של רכבות – קלה וכבדה) נוחה במיוחד, אך מומלץ להסתובב ברגל מאחר שלא מדובר בעיר גדולה מדי. מגדות הליפי יוצאים סיורים להכרת העיר. תוכלו לבחור בין אוטובוס, הכלאה בין אוטובוס לסירה (הסיור הוויקינגי) ובסירה היוצאת אל מפרץ דבלין שתראה לכם היכן גר בונו, סולן יו-2.

     

    חוטפים פאי אירי

    חוזקו של היורו הופך את משימת הקניות לבעייתית משהו, אבל סיבוב במדרחוב הענק של רחוב הנרי (Henry) וברחוב הראשי אוק'ונול (O'Connell) ירצה כל חולה קניות באשר הוא. רוב המותגים המוכרים נמצאים באחד מרחובות אלה ואפילו חוש האופנה הקלוקל של האירים לא צפוי להרוס את החוויה. מתנות ברוח מקומית מומלץ לקנות ברשת "קארולס" (Carrolls), שנמצאת בכל מקום וזולה יותר מכל מקום המתחרים.

     

    מבחינת אוכל לא צפויה בעיה. אפשר להישען על הג'אנק הפוד המוכר והטוב (לפרקים), לנסות את המטבח המקומי (לא מבריק, אבל אכיל) או להמר על כל מיני מסעדות אוריינטליות. חובה אחת שיש להשלים היא לנסות את הפאי האירי, שהוא פשוט חטיף נהדר ולא יקר.

     

    טמפל בר (Temple Bar). אלה צמד המילים אותן צריך להגות אם רוצים למצוא פאב או בר טוב לשתות בו. מדובר באיזור חיי הלילה של עיר שאוהבת מאוד את האלכוהול שלה, ואף מומלץ למצוא בו מקום לישון מאחר והוא ממוקם ממש במרכזה.

     

    המבחר האלכוהולי ברוב המקומות עולה על כל דימיון, בעיקר בתחום הבירות. אוסטרליה, יפן, בלגיה, גרמניה, הולנד, אנגליה ועוד, כולן שולחות את מיטב ההיצע בתחום אל האי האירי. כמובן שגם אוהבי הוויסקי ירגישו מיד בבית, מאחר שכל פאב מתגאה בדיספליי של סינגל מאלטים ובבקבוקים שחלקם לא דרך על אדמת ארץ ישראל ומיוצר במיוחד לטובת המקומיים.


    הטמפל בר. צמד המילים שאסור לשכוח (צילום: עמרי פולק)

     

    עלבון בשם "מילר"

    בדבלין נראה כי האירים שאבו את מירב ההשראה מהקרובים בארה"ב, ולא משהשכנים הלא כל כך אהובים מאנגליה. הרבה דברים נעשים ברוח "הכל ובגדול" שמנשבת ברחבי אמריקה. אולמות קולנוע אדירים ומרהיבים בגודלם ואיכותם, פאבים ודאנס ברים בעלי שלוש וארבע קומות, המשתרעים על פני שטחים בלתי ניתנים לתיאור.

     

    שתי המכות הקשות והכואבות ביותר מגיעות מתחום השתייה. הראשונה היא שאין קפה טוב בדבלין. נקודה. וזה לא שלא ניסיתי, אבל כל כוס היתה גרועה מקודמתה. אפילו "אייריש קופי" עם ג'יימסון הוא חוויה קולינרית מזעזעת. לאור המצב, מומחית הקפה בעיר היא רשת "סטארבאקס", וכולנו יודעים מה האמריקנים מבינים בקפה.

     

    המכה השנייה כבר ממש מעליבה אותי. אבל מילא אני, היא מעליבה את האירים. בכל בר ופאב, לצד הברזים המוכרים של גינס ושאר הבירות המקומיות, אפשר למצוא ייצוג קבוע לשגרירות של הדוד סאם: מילר (miller) ובאדווייזר (Budweiser). וכולנו יודעים מה האמריקנים מבינים בבירה.

     

    מדבלין מזרחה

    שאר אירלנד מזכירה מאוד את אותם מראות שקופצים בראש כשחושבים על האי. גבעות ירוקות, כבשים ואנשים מסבירי פנים. אין מה להגיד, האירים של הכפר הם לא האירים של העיר. מדובר באנשים פשוטים ונחמדים, שתמיד ישמחו לדבר איתכם, לעזור או להסביר.


    המראות שקופצים לראש כשחושבים על האי. אירלנד (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    חברת האוטובוסים הציבורית נוחה מאוד, זולה ומגיעה כמעט לכל מקום, אבל בסופו של דבר הדרך הנוחה ביותר לראות את האי היא לשכור רכב. גם אם תנחתו ללא כל בעיה במחוז חפצכם בעזרתם של נהגי האוטובוס האדיבים, לאתרי התיירות של כל מחוז תתקשו להגיע ללא רכב.

     

    אני בחרתי לעלות על האוטובוס מערבה, למחוז קלייר (Clare) וליתר דיוק לעיר קטנה הנקראת קלייר-קסטל (clarecastle). מדובר באיזור היחיד באירלנד שאינו מכוסה באותו ירוק מוכר, אלא מציע נוף סלעי בעל מספר תופעות מעניינות.

     

    נסיעה קצרה בדרכים עקלקלות דרך הקאנטרי-סייד האירי אל עבר חוף הים תביא אתכם לצוקי מוהר (Moher), אחד המראות המרשימים שיש לטבע להציע. מדובר בצוקים המתנשאים לגובה 600 מטר (הגבוהים באירופה מסוגם)  ונמצאים ישירות על הים.

     

    בכיוון המנוגד, אל עבר העיר לימריק (Limerick), נמצא פארק בונראטי (Bunratty), שמציע הצצה אל חיי המקומיים לאורך השנים. החל מטירה אמיתית, דרך שיחזורים של בתי חווה, נפחיות ורחוב משנת 1800 לשיעור. בפארק, שמתאים מאוד לילדים, אפשר למצוא שלל חיות חווה. ממש על הגדר שוכן פאב מפורסם, שנקנה לא מזמן בלא פחות מכמה מיליונים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אי ירוק בים: טיול באירלנד"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים