סיוט מופלא
ההקרנה של "ואלס עם באשיר" בשדרות תחת איום הקאסמים, הגבלת הצפייה מגיל 16 והפנייה שהגיעה ממלך ירדן לצפות בסרט, חיזקה את תחושת הקיטוב הבלתי נסבלת. סרט האנימציה על מלחמת לבנון השאיר את הצופים שותקים
רגע לפני שכבו האורות בסינמטק שדרות לקראת הבכורה הישראלית של הסרט "ואלס עם באשיר", ביקש מנהל פסטיבל קולנוע דרום אבנר פיינגלרנט, להזכיר ליושבים באולם הגדול, להישמע להוראות היציאה למרחב המוגן במקרה שמערכת הכריזה תשמיע: "שחר אדום".
איכשהו, עם כל אווירת החג, מופעי המוזיקה ברחבת הסינמטק שהומה אדם מזה יומיים, דוכני הספרים שמרמזים בצנעה על שבוע הספר שנחגג בערים נורמטיביות, כמעט ונשתכחה עד לרגע ההוא מלחמת ההישרדות השגרתית כל כך של העיר. בהתחשב במבול תכניות המציאות שמתכננים ערוצי הטלוויזיה לצופים בעונת השידורים הקרובה, כדאי למי שמרגיש בחוסר אימננטי של Reality Check, להדרים שעה קלה מתל אביב.
יש משהו סכיזופרני בפסטיבל קולנוע דרום וזו בדיוק הסיבה שהופכת אותו
לכל כך מרתק. בניגוד לפסטיבלים אחרים שעצם הווייתם נינוחה, ברור שעל קו התפר הנפיץ שדרות-עזה, כשבכל רגע נתון המציאות משתנה, אין לך אלא להיות ספקן, לשאול שאלות, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
יממה אחרי שהמועצה לביקורת סרטים בישראל החליטה להגביל לצפייה מגיל 16 את סרט האנימציה התיעודי של ארי פולמן וצוות האנימטורים בניצוחו של דוד פולונסקי, קשה שלא להתייחס בספקנות לסיבות. במועצה טענו שמקור ההגבלה היא סצנה קצרה שבה נראה קצין צה"ל צופה בסרט פורנו. "אם תורד הסצנה", אמרו נציגי הצנזורה, "תבוטל ההגבלה". בניגוד לסרטים עלילתיים שהכנסתם המחודשת לחדר העריכה היא עניין פשוט יחסי, באנימציה זה כמעט בלתי אפשרי. סביר להניח שהחברים הצנזורים ידעו בדיוק מה הם מבקשים מהיוצרים.
סרט חובה למתגייסים
"ואלס עם באשיר" משאיר את הצופה שותק כי אי אפשר להתווכח איתו. זה לא עוד "סרט-של-שמאלנים", הסרט הזה הוא פצע פתוח, הסיוט המתמשך של הבנים והאבות שלכם, בני הזוג והבעלים שלכן, ואין סיכוי שהוא יגליד בלי המוכנות להתבונן בו באומץ ולנקז את המוגלה.
20 שנה אחרי מלחמת לבנון הראשונה והטבח בסברה ושתילה, שיחת גברים לילית עם חבר הציפה בפולמן קצה זיכרון מודחק. לאורך הסרט הוא מנסה לבנות קלסתרון לתקופה שנעל בתוכו. הוא מבקש להתמודד עם שאלת האחריות של מי שלא ראה בזמן אמת את התמונה המלאה, בלי להסתיר או לתרץ.
פולמן בשדרות. "חיים במדינה מאוד פלורליסטית" (צילום: מרב יודילוביץ')
במדינות מהסוג שאליהן לא נרצה להשתוות, את הסרט הזה היו מונעים לצפייה של בני נוער לפני גיוס על מנת שלא לזרוע דמורליזציה. במדינה שבה הייתי רוצה לחיות, את זכויות הקרנת הסרט הזה היה רוכש משרד החינוך ומפיץ בקרב בני נוער ערב גיוסם כמו תרופת מנע נגד העיוורון והאוטומטיות שבמלחמה.
במסיבת העיתונאים שנערכה שבועות ספורים אחרי הקרנת הבכורה העולמית של הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקאן, אמר פולמן שהוא מקווה שהבנים שלו יצפו בסרט. "אולי זה יעזור להם לעשות את ההחלטות הנכונות בבוא הזמן", אמר.
בארץ, אחרי מאבק בצנזורה שבתחילת הדרך דיברו חבריה על הגבלת הצפייה מגיל 18, הוא אומר: "אני חי עם זה בשלום". קשה להאמין. עושה הרושם שההחלטה שהתקבלה בהפקה היא שלא מדברים על זה. "היו מחשבות חמורות מזה ואני גאה לספר שהם ויתרו", שחררה המפיקה יעל נחליאלי את מה שפולמן גזר על עצמו לשתוק, "זה הפחיד אותנו לחשוב באיזו מדינה אנחנו חיים".
"אנחנו חיים במדינה מאוד פלורליסטית ואסור לשכוח את זה", נטע פולמן אופטימיות בקרב הסטודנטים של החוג לקולנוע במכללת ספיר שנכחו במפגש שנערך בתום ההקרנה. פולמן כיוון לקטנות אמונתם של משקיעים זרים בתחילת דרכו של הפרויקט שלא ממש הבינו מדוע הוא מתעקש לשלב בין אנימציה לתעודה. "בארץ השאלה הזו בכלל לא עלתה, לא בקרן החדשה לקולנוע ולא בערוץ 8, למרות שמדובר בפרויקט קיצוני שהוא הימור מוחלט. ידענו את נקודת ההתחלה של התהליך ולא היה לנו מושג איפה הוא ייגמר, ובמובן הזה חשוב לדעת שדווקא בשביל אלה שמנסים לחצוב נתיב אחר, במקום שבו אנחנו חיים יש לזה גיבוי".
זו לא רק אנימציה
אין ספק שההקרנה בשדרות היתה חשובה לפולמן. "זו חוויה אחרת לגמרי מבכל מקום אחר", הוא אומר, "זה סרט שמנסה להכניס מלחמה לפרופורציה ולהראות את הדיספרופורציה שבה. הוא מדבר ברמת הניואנסים את השפה של המקום הזה שבו אנשים משלמים את המחיר על מה שקורה שם".
"ואלס עם באשיר". לא רק סרט אנימציה מגניב
מתוך הקהל הרב יד אחת שהורמה, תהתה האם מדובר בסרט ביקורתי על המדיניות הישראלית ועל אחריותם של קובעי המדיניות על התוצאות. פולמן מרוצה. "לרוב הצופים שישבו באולם היה ברור שהכיוון הוא אחר לגמרי", הוא אומר ומדגיש, "לא עניין אותי לעסוק במידת האחריות של הדרג המדיני בטבח, בשביל זה הוקמה ועדת קאהן שקיבלה את החלטותיה. מה שכן עניין אותי היה הכרונולוגיה של הטבח. כשאתה טירון פשוט שמוצב איפה שהוא ובעיירה הסמוכה קורה משהו איום ונורא, מתי אתה מקבל פריים בהיר שבו הכל מתאחד לתמונה? במימד האנושי של כל בנאדם רגיל, הרעיון שמעבר לסיבוב יש אנשים שחותכים אנשים אחרים לחתיכות, פשוט לא עולה על הדעת כי זה לא נתפס".
למרות שכל הסרט מדבר בשפת האנימציה, פולמן בחר לסיים אותו בקטעי ארכיון מהטבח בסברה ושתילה. הסיבה לדבריו היא הרצון החד משמעי להבהיר לצופה שלצד ההזיה מדובר באירועים שקרו באמת. "הסיבה העיקרית היתה שלא רציתי שייווצר מצב שבו ולו צופה אחד ייצא מהסרט ויחשוב: 'איזה סרט אנימציה מגניב ראיתי'. אני רוצה שהם ידעו שזה קרה, שזה אמיתי".
בקאן דיבר פולמן על רצונו להקרין את הסרט גם במדינות ערב ועל פנייה שנעשתה לחברת ההפצה הצרפתית מפסטיבל הסרטים בדובאי, האמירות השנייה בגודלה במפרץ הפרסי. "זה יהיה חלום שמתגשם", אמר באותו מעמד. כעת מתברר כי במקביל לפנייה מפסטיבל הסרטים במפרץ הפרסי, קיבלה חברת ההפצה האירופית של הסרט פנייה בלתי שגרתית מבית המלוכה ההאשמי בירדן. "מלך ירדן ביקש לראות את הסרט", חושף פולמן בראיון ל-ynet. במידה וזה יקרה פולמן לא רק יגשים חלום אלא גם יקבע תקדים שיוכיח מעל לכל ספק את כוחה של היצירה לשבור מיתוסים ולצמצם מרחק.
