היום הרביעי: השבט אמר את דברו
מפגש עם זברות מהמם את הבנות, והן ממשיכות בנסיעת השטח המאתגרת עד לכפרם של אנשי הזולו. שם הן לומדות משהו על פורנוגרפיה וגיאוגרפיה ומכירות מקרוב את המנהגים המקומיים
יום שני מוקדש רובו ככולו לנהיגה ממושכת ומענגת שמתחילה בבוש אומגני (bush umgeni), סבך של צמחיה, עצים גבוהים שחוסמים את קרני השמש, נהר זורם, ריח של ירוק והמון רחשים.
רק אמש ירדנו את הוואדי הזה ובילינו בו את הלילה, והיום עם שחר טיפסנו את דרכנו חזרה מעלה אל ראשי הצוקים עוצרי הנשימה. בדרך ראינו זברות (בבקשה לסמן וי נוסף), לרובנו צנחו הלסתות מול המראה המרגש. ממש במרחק של מטר מאיתנו, הן עמדו להן מוקפות אנטילופות וגנואים שאיתם הן מסתובבות, לא התרגשו מהג'יפים ואפשרו לנו לצלם בהנאה. חוץ מהחיות יצא לנו גם ליישם את כל שלמדנו לגבי נהיגת שטח - הדרך חלקלקה והצוותים מתענגים על קטעים לא קלים המצריכים קשב, ריכוז ומיומנות.
במשך הנהיגה הממושכת הופך הקשר למרכז העניינים. חוץ ממשחקים, חידונים והערות למיניהן, ענת המדריכה מעדכנת אותנו בפרטים עסיסיים לגבי בני שבט הזולו המתגוררים לצידי הדרך.
הזברות שהפציעו במפתיע (צילומים: איה בן עזרי)
על פורנוגרפיה וגיאוגרפיה
היא מתחילה בסיפור ההתבגרות של הילד, הזכר למשפחת זולו. בימיו הראשונים בעולם הוא מקבל שם חיבה ראשוני, בגיל שבע הוא מקבל שם מאביו, בתקופת נעוריו מעניקים לו חבריו שם נוסף וכשהוא משתייך לחברת לוחמי השבט הוא מקבל את שמו הרביעי(!).
בני השבט כבר אינם צדים אך הם ממשיכים לשמור על מסורת הטקסים והמנהגים הקדומים, ביניהם ברית מילה, שימו לב גברים, בגיל 18 (!), הבנות, לשמחתנו, פטורותו. אך להן שמור מנהג אחר - בנות הזולו שומרות על בתוליהן משום שכך עולה ערכה לפני הנישואין. אם נערה נכנסת להריון מחוץ לנישואין היא מנודה מן הכפר והגבר מבויש על ידי בני הכפר. זה המקום לציין שעבור בני הזולו כבוד ושם טוב הם ערכים שראוי לשמור ולהגן עליהם.
התנזרות טרם הנישואין משרתת גם את המטרה העליונה - מניעת התפשטות מחלת האיידס. לפי הנתונים, כל אדם רביעי בדרום אפריקה חולה או נשא של המחלה. כיום קיימת פרקטיקה רפואית בעזרתה ניתן להגן מהדבקה על עובר בגופה של אם נשיאת, אך למרבה הצער נשות הזולו מניקות את ילדיהן הבריאים על מנת שלא להיכנס שוב להריון ובכך מדביקות אותם.
היכולת של גבר לשאת נשים רבות מעידה על גבריותו ובריאותו של הבעל. כאשר הנשים מעוניינות להעיד על ערכן, הן חושפות את גופן. בעבר הן נהגו להסתובב עם חזה חשוף, וכיום הדבר אסור בחוק, אך עדין ניתן לראות נערות חשופות ירכיים, לבושות חצאיות מיני קצרות ובמחשופים עמוקים כדי להציג את בריאותן וערכן כנשים. אל חשש, מיד לאחר נישואיהן הן עוברות לבגדים צנועים. שוב יש לנו הוכחה לכך שפורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה.
לשבט זולו יש מלך, תאמינו או לא, הוא מתגורר בהולונדי (ulundi). פעם בשנה מתקיים טקס בחירת מלכה חדשה למלך, מגיעות אליו אלפי נערות בתולות, מתוכן בוחר המלך אישה אחת. הטקס נמשך מספר ימים, במהלכו הבנות מתקשטות בבגדים שהכינו מבעוד מועד, הן לומדות מנשותיו של המלך הוותיקות כיצד לנהוג בהיותן נשואות.
בבית של פומגאן
מפגש מפתיע עם הבעל לעתיד
אנחנו חוצות גשר מרהיב על נהר הטוקלה (thukela). העוברים והשבים בצידי הדרכים מנופפים לנו לשלום בידידותיות ומחייכים אלינו. תאמינו או לא אבל רובם מתרגשים למראה שיירת הג'יפים שלנו, זו אטרקציה עבורם ממש כמו שהם עבורינו. ענת מסבירה לנו שהם מנופפים לשלום, מזכרת למנהג עתיק של בני השבט, לפיו נהוג להציג יד נקייה מחנית או חרב לכל המתקרב לעברך.לקראת השקיעה אנחנו מבקרת בבית משפחת פומגאן. סוף סוף מזדמן לנו לפגוש מקרוב את האנשים שאנחנו רואות בצידי הדרך. הבעל מעיף בי מבט חטוף ומיד מבקש לשאתני לאשה שלישית. איה הצלמת מוכרת אותי בזול, לאחר מיקוח קצר הם סוגרים על חמש עשר פרות. מצחיק? אותי לא כל כך.
אנשי הזולו חיים בכפרים ללא חשמל או מים זורמים, אך מפליא לגלות בכיסו של פומגאן מכשיר סלולארי. הוא מבקש את המספר שלי ואני מסבירה שיהיה לו מאוד יקר לחייג אלי לישראל ומחייכת באדיבות. בתמורה הוא מסביר לי שאין לו עבודה ושחייו מתנהלים בדרך של חילופי טובין, הוא מסדר את הגדר בחצר של השכן וזה נותן לו מעט מזון, כסף לא מחליף אצלם ידיים. מה שבטוח צפוי לי עתיד מזהיר איתו.
ל"בעלי לעתיד" יש ששה ילדים, הם מתחברים מהר עם בנות המסע, אלו מצלמות אותם ומראות להם את התוצאה במצלמה הדיגיטלית. הילדים והנשים מתפוצצים מצחוק, תופסים את הראש בין הידיים - אין להם מראות שבהם יוכלו לראות את עצמם, ומן הסתם גם לא מצלמות.
כל גבר בשבט הזולו רשאי להינשא ליותר מאישה אחת. כל אישה חיה בבקתה שלה, ושם מגדלת את ילדיה, דואגת לצרכיהם (מזון, משק בית וכו'), והבעל בד"כ עובד מחוץ לכפר, לעיתים בערים הגדולות ושולח כסף הביתה.
בכל כפר, בנוסף לבתי הנשים, ישנה בקתה עגולה השייכת למייסדי הכפר, הדורות הקודמים, שם מתקיים התקשור עם הרוחות ומכאן שמו "בית הרוחות". בני השבט נוהגים להיכנס לבית הזה כשהם מבקשים עצה, או נחמה. המתקשרת היא הסינגומה, הזקנה, אישה מיוחדת עם כוחות ספיריטואליסטים (כך לפחות מאמנים בני השבט). הסינגומה היא בעלת ידע רב בנושא רפואה טבעית ונחשבת ההילרית המסורתית, אליה מגיעים בני השבט כדי לקבל תרופות שהיא רוקחת עבורם מפקעות ושורשים.
סינגומה - הילארית, מנבאת ומכשפה
לסיום סיומת הבנות שואלות בקשר- מאחד עד עשר כמה אנחנו מתגעגעות לבעלים? נרשם ממוצע 9 בין הצוותים. ומה עם הגעגועים לעבודה? נרשם בקול אחד בין כל הצוותים - 0.
ד"ש ממלכת שבא
- צוות 7
אסנת מוסרת: לערן, אסף, סער, למלך האמיתי עופר, לכל הסגלים, אוהבת ומתגעגעת, וד"ש לצוות FX המדהים.
יעל מוסרת: לנסיכה ולנסיך שלי רוני ואסף, ד"ש חמה מהמלכה באפריקה, אוהבת ומתגעגעת אמא.
אושרת מוסרת: לדניאל, ארז, עמית וזוהר, אמא, אבא, אורנה, דודו וכרמית, מתגעגעת בטרוף, אוהבת ומחבקת.
דפנה מוסרת: לערן המפרגן ולילדים המתוקים, לאתי, מאיה ולהורים, ולצוות המקסים בעבודה, ד"ש חמה וגעגועים.
צוות 4 בבוש
- צוות 8
מיכל סגל מוסרת: לבעלי האהוב והמקסים - אני אוהבת אותך. לבנות הג'ינג'יות שלי - אריאל, עמית וקרן אוהבת אתכן.
מיה קסטל מוסרת: למשפחתי המדהימה, גיא, נועה, רומי אמא ואבא אוהבת אתכם ומתגעגעת.
עדי ריינזילבר מוסרת: למשפחתי האהובה, בני, שחר, אילה ומעין, אבי, וכל משפחתי המורחבת תודה על הפרגון נשיקות!
תמר שילר מוסרת: ד"ש חמה מאפריקה הרחוקה למשפחתי האהובה... אבא, אמא, הדס, יובל וחגית.
ד"ש מיוחדת מענת פוגל המדריכה שלנו: לירון, אמיר ודור, הבנים היקרים שלי, ולצביקה הבעל התותח תודה על הפרגון העצום והסבלנות הרבה במסעותי בעולם. גי אגוטנגה (ראה מילון זולו), אמא.
ענת שיפר המנהלנית האלופה מוסרת: לדני, בן, שחף וירדן - אוהבת אתכם מהיבשת השחורה עד הבית המון, נשיקות, אמא.
