שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שוברות שתיקה - נפגעות תקיפה מינית כותבות
    "אני לא מכירה אישה שלא עברה הטרדה מינית בחייה", מספרת דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ועדיין, מספר התלונות המדווחות הוא רק קצה הקרחון. בשאיפה לקבל הצצה להיקפה האמיתי של התופעה נבנה אתר החושף, באופן אנונימי, את סיפורי הנפגעות. הם גם קוראים לכן ולכם, להוסיף את עדותכם

    "הסיפור הזה הוא לא רק שלי. למעשה מדובר באבא שלי. ובאחותי. וקצת גם בי ובעוד שלושת האחיות שלי. אחותי, כיום בת 34, התוודתה כשהייתה בהריון לפני 10 שנים בפני אימי, כי אבי התעלל בה מינית במשך שנים כשהייתה ילדה. אני ואחיותיי טענו כי איתנו לא היה דבר, למרות שיש לי זיכרון חד של חוויה חד פעמית של איזושהי יד שלא אמורה להיות בתוך המכנסיים שלי, בגיל מאוד צעיר. מאז אותו היום בו אחותי החליטה לדבר, חיינו השתנו.

     

    אמא שלי התלבטה רבות כיצד לנהוג, ולבסוף החליטה לא להיפרד מאבי, אלא רק להכריחו לטפל בעצמו באמצעות פסיכולוג. כיום, עשר שנים לאחר הווידוי, אני מבינה איזו טעות איומה זו הייתה. למעשה, מדובר בהעדפה של החיים הנוחים, אל מול בריאות הנפש של ביתך. אבא שלי הוא לא אבא עבורנו. ארבעתנו מתעלמות ממנו כמעט ולחלוטין. עם זאת, הוא עדיין גר בבית. כמה שניסיתי, ואני עדיין מנסה בכל פעם שאני רואה אותו, אני לא מצליחה להפסיק לדמיין אילו דברים נוראיים הוא עשה. 

     

    אני לא יודעת איך להתמודד עם התחושות האלו, אך הבית של הוריי, עבורי, הוא כבר במשך 10 שנים בועה חנוקה של רגשות, ושל הדחקה אחת איומה שעומדת להתפוצץ לי בפנים. הלוואי והכל היה יוצא החוצה. מדהים איך מבחוץ אף אחד לא יודע, וגם לא יכול לנחש. אחרי כל-כך הרבה שנים, הבנתי רק דבר אחד. ככל שאדחיק יותר חזק, ככה הגוש בפנים גדל. והוא ממשיך לגדול. זה מסוג הדברים שאתה לא יכול להפסיק לחשוב עליהם. כל היום. כל יום."

     

    העדות שקראתם, קרוב לוודאי שלא דווחה ולא טופלה במשטרה. כמוה במדינה יש רבות נוספות. כ- 3,900 הטרדות ותקיפות מיניות דווחו למשטרת ישראל בשנת 2006 ,על פי הערכה קיימות עוד כ- 10,000 הטרדות ותקיפות מיניות בשנה, שאינן מגיעות כלל לרשויות ,מתוך חשש רב שקיים אצל הנפגעות והנפגעים מתהליך הגשת התלונה.

     

    תקיפה מינית היא חוויה שקשה "לארוז במילים" בנוכחות צד נוסף. חסמים כגון:"אין לי כוח לחוקרים במשטרה?", "אני פוחד/ת מהתגובה בכלי התקשורת", "מה יגידו השכנים?", ואפילו "איני רוצה לפגוע בזה שפגע בי" - משאירים מקרי אונס, תקיפה מינית, גילוי עריות והטרדה מינית רבים, מחוץ לסטטיסטיקה.

     

    במטרה לשנות את תפיסת תופעת ההטרדה והתקיפה המינית בארץ, חברה קבוצת סטודנטים לתקשורת במסלול האקדמי של 'המכללה למנהל', ל"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל", לשיתוף פעולה מקורי. "אנו כאן כדי לשנות את עיוות המציאות הנורא הזה" מספר ח"י הלר, אחד מחברי הקבוצה. "בכדי לשקף את מימדיה האמיתיים של תופעת התקיפה וההטרדה המינית, הקמנו אתר לאיסוף עדויות של נפגעות ונפגעי הטרדה ותקיפה מינית".

     

    האתר, מציג קיר וירטואלי בו כל לבנה חושפת את הגולש למקרה אחר של אלימות מינית. במקביל מתאפשר לכל אישה או גבר המעוניינים בכך, להוסיף את סיפורם האישי, באנונימיות מוחלטת, ובכך למלא לבנה נוספת בקיר. 

     

    "אנו מספקים כלי לתיעוד חוויית התקיפה וההטרדה באופן עצמאי ללא נוכחותו של צד נוסף", מוסיף הלר. "כך אנו מקווים להקל על הנפגעות והנפגעים לחשוף את שעבר עליהם, ולעודד מותקפות ומותקפים נוספים לאזור אומץ, ולספר את סיפור תקיפתם". הקבוצה אף העלתה לרשת סרטון הממחיש את מבוך ההתנגדויות של מותקפות תקיפה מינית.

     


    "השינוי מתחיל בסיפור שלך"  

     

    "זה הרגיש לי שקצת אנסתי אותך, את בסדר?"

    "נפגשנו בים, הוא למעשה היה שם הרבה, וכל פעם שהגעתי לחוף הזה הייתי רואה אותו. התיידדנו קצת ויום אחד הוא שאל אם אני יכולה לבוא לאסוף אותו מהבית שלו, ושניסע יחד לים. אספתי אותו, נסענו לאיזה חבר שלו, היינו בים ובערב כשהגענו לביתו, הוא הזמין אותי לארוחת ערב והכנו פסטה.

     

    הוא ישר הציע לי יין וויסקי, מפה לשם איך שהוא התחלנו להתנשק ונשכבנו על המיטה, אני בכלל לא נמשכתי אליו ומבחינתי הייתה זו ידידות בלבד. משם זה הגיע לכך שלפתע הוא נהיה מאד אגרסיבי ואלים, הוא ממש הצמיד את ידיי למיטה בכוח, ו"שכבנו" (לא רוצה לפרט). רק חיכיתי שהוא יסיים, ועוד ניסיתי להראות כאילו הכל בסדר, ואני בכלל לא סובלת. הוא גם ביקש שאשאר לישון ונשארתי. לפנות בוקר עזבתי בשקט כדי שלא יתעורר, נסעתי הביתה והרגשתי שאני לא אוהבת את עצמי, ושניצלו אותי.

     

    למחרת פגשתי אותו ליד מקום העבודה שלי, אני לא יודעת אם הוא היה שם במקרה או הגיע במיוחד, ואת מה שהוא אמר לי אני זוכרת עד היום: "אני מצטער על אתמול, זה הרגיש לי קצת שאנסתי אותך, את בסדר?". אני המשכתי לשחק את המשחק, ואמרתי לו ש'מה פתאום, ובטח שהכל בסדר'. כשהוא אמר את זה, אני זוכרת איך הרגשתי כמה שזה לא בסדר, וכמה לא איכפת לו ממני.

     

    זה קרה לפני שבע שנים, היום אני בת 29 ושואלת את עצמי- איך הייתי כל כך חסרת ביטחון, ולא עצרתי את זה עוד בהתחלה? למה התאמצתי לתת לו את ההרגשה שגם אני נהנית, ושלא קרה שום דבר חריג? ולמה, אם "זה הרגיש לו" שהוא אונס אותי, הוא בכל זאת עשה את זה, ובא להתנצל רק כדי לסגור את הפינה הזאת, ולהרגיש טוב עם עצמו. אני פונה אליכן ומזכירה לכן ששום דבר הוא לא מובן מאליו, ואנחנו לא חייבות שום דבר לאף אחד".

     

    "מרבית הנפגעות והנפגעים שומרים על כך בסוד ולא מדווחים על כך, מדובר בתופעה חברתית מאוד רחבה. חלק מהקריאה שלנו היא לפנות אלינו ולא להשאיר את הפגיעה בסוד." מסבירה עינת רובין, דוברת "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית". "מדובר בקצה הקרחון, מספרי הפניות למרכזים לצערנו, רחוקים מלשקף את היקף התופעה".

     

    "פעמים רבות מידי קורה, שהמותקפות והמותקפים משאירים את חוויית התקיפה מ'חוץ לשפה'. התקיפות וההטרדות ממשיכות להתרחש במציאות אך הן אינן נחשפות ואין להן ביטוי ממשי, מוסיף הלר. "כפועל יוצא מדינת ישראל והציבור מתייחסים לתופעה על-פי הכמות המדווחת בשפה (הסטטיסטיקה), ולא לפי מימדי התופעה במציאות".

     

    "אני לא מכירה אישה שלא עברה הטרדה מינית בחייה"

    "לפני כ-15 שנה הייתי צעירה ותמימה בת 21 , הייתי אחת מהפקידות שהוא נהג להזמין לחדר שלו, ואחרי שהוא דחף את הלשון שלו לפה שלי בכוח ברחתי. היו כמוני עוד. ומהפחד ומהלחץ החברתי

    לא התלוננו. הרבה שנים אני שומרת את זה בבטן. בינתיים יש לי ילדות משלי, והדבר האחרון שאני רוצה זה שיפגשו מן איש כזה. מצד אחד נחמד, מתחשב ואבהי... ומצד שני מניאק אמיתי".

     

    "אני לא מכירה אישה שלא עברה איזשהי הטרדה מינית מילולית או אחרת בחייה". מצהירה רובין. "אף אחד לא באמת יכול לתת הערכה אמיתית על היקף התופעה, וזו אחת הבעיות המרכזיות בעברות מין, שהנפגעים מרגישים בושה גדולה ושומרים על כך בסוד".

     

    "הייתי קטנה, בת שבע או שמונה. נסענו מטעם העבודה של אמא לפארק מים. עברתי לבדי ממתקן למתקן, ומטבע הדברים נעמדתי בתורים. באחד התורים עמדה חבורה של נערים מאחורי. אני רק זוכרת ידיים נשלחות לישבן שלי, ומתחילות למשש אותו מעל לבגד הים. אפילו לא הסתובבתי, הייתי משותקת, ורק שמעתי אותם צוחקים מאחורי גבי ומעירים "מממ, ממש כמו תחת של תינוק". לא זזתי ולא אמרתי דבר. חיכיתי שתורי יגיע. אני מניחה שלא היינו לבד בסיטואציה, אך ודאי שאיש לא עשה או אמר דבר. עשרים שנה אחר-כך, החוויה עוד חקוקה בי". 

     

    "אלימות מינית היא מכת מדינה", מסכם הלר. "בשלב הנוכחי מה שחשוב לנו הוא להניע כמה שיותר נשים וגברים שחוו הטרדה או תקיפה מינית לספר את סיפורם באתר. ככל שקיר העדויות יהיה מלא בסיפורים, נוכיח את הטענה לגבי הפער בין המציאות בשטח למציאות המדווחת".  

     

    לאתר העדויות לחצו כאן. בנוסף, ניתן לשמור על אנונימיות מוחלטת, ולקבל אוזן קשבת ותמיכה בקוי הסיוע -1202 המיועד לנפגעות תקיפה מינית, או 1203 המיועד לנפגעי תקיפה מינית. קווי הסיוע מעניקים תמיכה גם לקרובי משפחה או חברים של נפגעות או נפגעים, המעוניינים לשוחח בנושא.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אתר "עדות"- השינוי מתחיל בסיפור שלך
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים