יקב פפאפנהיים - אלזס בכוס יין
שגיא קופר מספר על יקב "פפאנהיים" האלזסי, שמייצר כ-40 סוגים שונים של יין ומציע יינות לבנים שמתאימים גם לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם היין
יינות יקב פפאפנהיים הופיעו כאן לפני שלוש-ארבע שנים. מאז נראה שהיינות האלזסיים של הקואופרטיב הגדול הולכים ותופסים להם מקום יפה על שולחנותינו, וכפי שנראה - במידה לא מעטה של צדק. הם מייצרים לא פחות מאשר 40 סוגי יינות שונים, שרק חלקם מגיע לישראל. בקואופרטיב חברים כ-200 מגדלים, שלהם כ-2,800 דונם כרמים באלזאס, כשסך כל הכרמים בחבל ארץ זה משתרע על כ-160,000 דונם.
את אלזאס, שנמצאת במזרח צרפת, ליד הגבול עם גרמניה, אפשר לחלק באופן כללי לשני חלקים עיקריים: צפוני, בו ההרים נמוכים יותר, ודרומי, בו ההרים גבוהים יותר והרכסים מפוצלים. את הענבים מגדלים בין הריין ממזרח ובין ההרים. כתוצאה מהבדלי הגובה בין רכסי הצפון והדרום, יש הבדלים ברמת הלחות בין שני חלקי אלזס: החלק הצפוני לח יותר, וכתוצאה מכך יש הבשלה מאוחרת יותר של הענבים, רמת הסוכר נמוכה יותר והם יותר חומציים; היינות הצפוניים של אלזאס מתאימים בעיקר לשתיה כשהם צעירים. מנגד, האזור הדרומי מוגן מהגשם (שבא ממערב), הלחות בו נמוכה יותר, וכתוצאה מכך, הענבים מכילים יותר סוכר ורמות ההבשלה שלהם טובות יותר. הכרמים של פפאפנהיים נמצאים כולם בחלק הדרומי של אלזאס, כשזני הענבים הלבנים שלהם הם: פינו בלאן, ריזלינג, גווירצטרמינר, סילבאנר, פינו גרי.
הרבה מהיינות שמייצרים באלזאס הם יינות חצי יבשים או יינות מתוקים. הם לא רק "מתוקים" יותר או פחות, אלא שיש להם לעיתים קרובות גם משהו מתובל, ובוודאי מינרלי. סגנונות ייצור אלה, בצרוף מגוון של זני ענבים לבנים, יוצרים יינות בעלי התאמה-לאוכל די ייחודיות: היינות האלזאסיים מתאימים מאוד לצרופים הכמעט בלתי אפשריים של מאכלי המזרח הרחוק: מלוח-מתוק-חמוץ-חריף. צרוף טעמים שליינות רבים יהיה קשה להתמודד איתו, כשאין ספק שהאלזאסים מדגישים את יתרונם עוד ועוד. בסך הכל, כשמדובר במטבח המזרח אסיאתי, מדובר באחד המטבחים הפופולריים והשכיחים ביותר בעולם, בוודאי אצל צרכני יין חדשים, כמו אלה בדרום מזרח אסיה. הנה מספר דוגמאות:
- סושי - טונה, אבוקדו, מרכיבי דגים - חפשו קרמאנט (יין מבעבע) מבוסס פינו בלאן
- סמוסות ירקות (הודי) - פינו בלאן ישלים היטב את הטעמים העזים של הסמוסה
- אגרול - ריזלינג יבש, פריך ממש, ייתן קונטרה ויחתוך את שמנוניות האגרול המטוגן.
- חזיר חמוץ-מתוק בנוסח קנטון - חפשו פינו גרי טוב, שיאזן יפה את רוטב החזיר; המטבח הקנטונזי עדין יחסית.
- ברווז צלוי בדבש - גווירצטרמינר בעל מתיקות נעימה – לא צריך יותר מתוק מזה
- בקר בלמונגראס ותמרהינדי - כאן צריך גווירצטרמינר מתובל מאוד, שישלים ויעשיר את הטעמים המעט חמצמצים-מעט לימוניים של המנה.
בזכות אותו מגוון טעמים ממש, חלק גדול מהיינות יתאימו גם למטבח המקומי שלנו, שגם הוא מתובל לא מעט, ויש בו חמיצות של חומץ או לימון, לצד שמנוניות של שמן זית או שמנים אחרים. השוו למשל את האגרול ל"מטוגנים" שלנו, וחפשו לו את אותו יין מבעבע, או יין לבן פריך אחר, או נסו פינו בלאן, שיסתדר יפה עם... חומוס (מרקם חמאתי במקצת, כמו של שרדונה בחבית). את הבקר בלמונגראס ותמרהינדי נסו להחליף בסינייה בטחינה – עם הרבה לימון, שמנוניות של כבש וחמאתיות של טחינה, ונסו ללוות את המנה בגווירצטרמינר מתובל מאוד וארומתי.
ואיך היינות?
רוב היינות טובים, ואף טובים מאוד, כשיינות הגראנד קרו נותנים תמורה מצוינת לכסף. ככלל, חוט השני שעובר כאן הוא סוכר שאריתי גבוה יחסית, ומשחק מאזן בין חומציות וסוכר. זה, כך נראה, משהו שמאפיין את היינות של היקב. יוצא מהכלל היה הפינו נואר, שאיך לומר, יש רבים טובים ממנו, אפילו בין יינות ארצנו. לו היו בוחרים ב"הכרם" להחליף אותו בקרמאנט של היקב, הייתי שמח הרבה יותר.
פפאפנהיים פינו בלאן 2005 - יין בעל צבע זהב ירקרק, אף פירותי נעים ופה חלק, חמאתי במקצת ורחב. הוא מתובל בסיומת עם מעט חומציות, גווני לימונים ופירות גלעין צהובים. יין מאוד נחמד, שלמרות שכתוב עליו "יבש", תחושת הפה שלכם תהיה מתקתקה: יש כאן איזון מצוין בין חומציות ומתיקות, שיוצר את התחושה הזאת. 63 שקלים (14.5/20).
פפאפנהיים ריזלינג 2006 - זהב עדין ויפה, ירקרק. מעט מינרלי כבר באף, מאוד בעדינות; אפרסקים ואניס. פה יבש עד "כיבש" (off dry), ובו לימון וליים. הסיומת מתובלת מאוד בעדינות. חומציות מאוזנת מאוד, ונותנת "זיפ" נעים. ליין סיומת בינונית- ארוכה. אפשר ליישן עוד כשנתיים (היין יהיה מינרלי יותר), אבל למה לא לשתות? 71 שקלים (15/20).
פפאפנהיים פינו גרי 2006 - אף מעט ירקרק, מעט עשבוני עם פירות גלעין כתומים בשלים. פה חלק, רחב ומתובל עם חומציות טובה. יש להגיש קר – אפילו קר מאוד. הסיומת מרירה קלות. 81 שקלים (14/20).
פפאפנהיים ריזלינג גראנד קרו צינקופפלה 2004 - היין "קצת" מינרלי... מלווה בפירות טרופיים. פה מצוין – מאוד עדין ופירותי, עם דגש על פירותיות – ומעט פאזי, ומרמז על כך שהיין עדיין צעיר, אפילו ארבע שנים מהבציר. הסיומת ארוכה ויבשה, עם חומציות חמה במקצת ותיבול, בגרון. זהו יין מאוד יפה, עם פוטנציאל התיישנות של חמש שנים לפחות. 144 שקלים, (16/20). תמורה טובה.
פפאפנהיים גווירצטרמינר שטיינגולד 2005 - מאוד עשיר באף, עם כל הניואנסים של מי ורדים, שלצידם מינרליות טובה, קלה ולא מכבידה. בסך הכל, האף אלגנטי, ועדין, וכך היין גם בפה – חלק וטוב, בלי שהוא מעמיס או משתלט. 144 שקלים (15.5/20).
פפאפנהיים גווירצטרמינר גראנד קרו גולדרט 2004 - יין מאוד נחמד, עם הרבה ליצ'י, מלון, מי ורדים. מאוד נעים, עשיר ואלגנטי. עוד יוצאים ליים ומנטוליות, ואלה מובילים לפה שגם הוא טוב מאוד, ומפגין את אותו עושר טעמים. החומציות טובה, והיא מאזנת את כמויות הסוכר הלא מעטות שיש כאן, והסיכום הוא שזה יין שמחליק ונשתה היטב. 144 שקלים (15.5 - 16/20)
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
