אונסן: הספא של היפנים
איך נשמע לכם להתקלח לצד שורה ארוכה של יפנים ואז להיכנס איתם, ערומים לחלוטין, לאמבטיה חמה משותפת? תנו לדנה פאר לערוך לכם היכרות עם האונסן, בית המרחץ היפני הציבורי, ולשכנע אתכם שזה אושר אמיתי
לפני שהגעתי ליפן, אם מישהו היה אומר לי שיום אחד הבילוי האולטימטיבי בעיני יהיה ללכת לבית מרחץ ציבורי, להתקלח שם בצוותא עם עוד נשים ואז להשתכשך איתן שעות על גבי שעות בבריכה של מים רותחים, הייתי ממליצה לו להימנע מהפעלת ציוד מכני כבד תחת השפעת הסמים שהוא בטח לקח. אני, תנו לי מסעדה איכותית, מועדון עם מוזיקה טובה, אפילו סרט בבית עם חברים – ואני מאושרת. אבל אמבטיה? ועוד משותפת? תגידו לי, מדעתכם יצאתם?
אלא שכל זה היה נכון, כאמור, רק עד שהגעתי ליפן. כיום, חודשים ספורים אחרי הנחיתה בנאריטה, השתנה המצב מקצה לקצה. עזבו אותי עכשיו ממסעדות, ממועדונים, מסרטים עם חברים. אני, רק תנו לי איזו בריכה של מרק אנושי להשתכשך בה למשך שעה-שעתיים – ואני מאושרת.
(צילומים: מיכל חדד)
לידתו של בית מרחץ
האסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו בראש לשמע המילים "בית מרחץ ציבורי" היא חמאם טורקי, אבל מסורת בתי המרחץ הציבוריים מושרשת ביפן לא פחות מאשר בטורקיה, אם לא יותר. בית המרחץ הציבורי היפני נקרא "סנטו" או "אונסן", כאשר ההבדל בין השניים הוא שבסנטו עושים שימוש במים רגילים, בעוד שמקור המים באונסן הוא במעיינות חמים, אשר יפן מתאפיינת ברבים מהם כתוצאה מהיותה ארץ מרובת פעילות וולקנית. מטעמי נוחות אתייחס בהמשך הכתבה לכל בתי המרחץ היפניים כ"אונסן".
אם בעבר היה האונסן משמש את היפנים למטרה ספציפית - המקלחת היומית - הרי שכיום לרוב היפנים (אם כי לא לכולם) יש מקלחת ואמבטיה בבית. לפיכך זנחו מרבית האונסנים את תפקידם המסורתי והפכו לסוג של מקום בילוי והתרגעות, הן עבור תיירים המגיעים ליפן ומעוניינים להתנסות בתופעה התרבותית המיוחדת, והן עבור היפנים עצמם, שנהנים לשבת במים החמים, לנקות את הגוף ולהרגיע את הנפש. דרך אגב, כדי למנוע בלבולים, קחו בחשבון שאם תגידו לאדם יפני שהייתם באונסן הוא יניח ששהיתם במלון שיש בו בריכות אונסן. כשמדובר בהליכה חד פעמית לבית מרחץ ציבורי ישתמש היפני בדרך כלל במונח "Higaeri Onsen".
בעבר נהגו גברים ונשים להתקלח יחדיו באונסן, ולשבת ביחד בעירום מלא בתוך האמבטיות המשותפות, אולם מאז פתיחתה של יפן למערב בתקופת מייג'י (1868-1912) החלו היפנים להקים אונסנים בעלי חדרי הלבשה ורחצה נפרדים לגברים ולנשים. כיום ניתן עדיין למצוא ביפן אונסנים קלאסיים (כלומר, לא מופרדים), אולם לא מדובר בסוג האונסן השכיח, ומי שרוצה למצוא כזה צריך לחפש במיוחד.
בניגוד לאונסנים הרגילים, בהם אסור בתכלית האיסור להכניס מגבת למים, הרי שבאונסנים המשותפים מותר למי שמעוניין להכניס איתו מגבת קטנה למים על מנת לכסות את איבריו האינטימיים. קיימים גם אונסנים משותפים שנהוג להיכנס אליהם עם בגדי ים, אלא שלדעתי, אם כבר הגעת עד יפן והחלטת לבקר באונסן, חבל ללכת למקום שמזכיר יותר בריכה חמה בפארק מים.
אפילו קופים אוהבים אונסן
איך עושים את זה?
האונסן נחשב ל"אזור נקי", ולכן עליך לחלוץ את הנעליים בכניסה ולהפקיד אותן בלוקר. לאחר מכן יש לשלם את מחיר הכניסה, שב-Higaeri Onsen יכול לנוע ממחיר נמוך מאוד של כ-200 יין באזורים כפריים מרוחקים ועד ל-2,500 יין במקומות יוקרתיים במיוחד (בין שבעה לשמונים שקל). מחיר הכניסה הממוצע יהיה בדרך כלל בסביבות ה-600 יין (כ-20 שקלים). מי שרוצה יכול להוסיף מעט כסף ולשכור מגבות במקום לסחוב מהבית, ובחלק מהמקומות ניתן לשלם תוספת מחיר עבור פינוקים נוספים כגון מסאז'ים לגוף ולרגליים, מזון ומשקאות.
בכניסה לאונסן יוצב כמעט תמיד שלט שמכריז כי הכניסה למקום אסורה על בעלי קעקועים. הסיבה לכך היא שמדובר בדרך יעילה לסנן החוצה את אנשי המאפיה היפנית, היאקוזה, אשר כחלק ממסורת הארגון נוטים לקעקע את עצמם על פני שטחי גוף נרחבים. שים לב: במידה ואתה בעל קעקוע, ולו הקטן ביותר, בהחלט עלולה להיאסר עליך הכניסה לאונסן – אפילו אם לבעל המקום יהיה ברור לחלוטין שאין שום סיכוי שבעולם שאתה נמנה עם שורות היאקוזה. לפיכך נוהגים רבים מהמקועקעים לכסות בקפידה את הקעקוע באמצעות תחבושת אטומה ועמידה למים לפני הכניסה, ואינם מסירים אותה אלא עד לאחר שהם יוצאים לחלוטין משטח האונסן.
לאחר שתשלם את מחיר הכניסה תופנה לחדר ההלבשה של בני מינך. בחדר ההלבשה תבחר באחד הלוקרים ובו תפקיד את כל חפציך, למעט שניים: מגבת קטנה והמפתח ללוקר. המפתח הזה יהיה מחובר לצמיד, אותו עליך להדק סביב פרק כף היד ולהשאיר אותו שם. מלבד שני אלו אין לך צורך בכל דבר אחר: כדי להתנגב לאחר הרחצה תחזור ממילא לחדר ההלבשה, וסבון ושמפו תמצא תמיד במקלחות עצמן.
זהו, מספיק עם ההקדמות, הגיע הזמן לרדת לשורש העניין ולהתרחץ – מחדר ההלבשה תסיט את הדלת שמובילה לחדר הרחצה ותפסע פנימה.
אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שלי באונסן, ואת ההלם שפקד אותי כשהסטתי את הדלת הזאת וראיתי מול העיניים שורה ארוכה של יפניות ערומות יושבות זו לצד זו במקלחות קטנות, על גבי שרפרפים קטנים, ומתקלחות באריכות ובקפדנות.
אחרי שתתגבר על ההלם הראשוני ותתפוס לעצמך מקלחת, תגלה שהיא מכילה את הפריטים הבאים: שרפרף קטן (היפנים מתקלחים בישיבה), גיגית, סבון, שמפו ודוש. אגב, אחד הדברים המעצבנים ביותר ברוב האונסנים הוא שזרם המים במקלחות מפסיק את עצמו כל עשר שניות, וצריך ללחוץ שוב ושוב להמשך ההפעלה. בשלב הזה אתה אמור להתיישב על השרפרף ולהתחיל לסבן את הגוף, לקרצף אותו ולשטוף אותו היטב. לשם ההתקרצפות תוכל להשתמש במגבת הקטנה שהבאת איתך. דרך אגב, כשאני אומרת "להישטף היטב" אני באמת מתכוונת לזה – זה בשום פנים ואופן לא כמו במקלחת של הבריכה בארץ, שעושים טובה אם נשטפים בה לשנייה וחצי לפני הקפיצה למים. היפנים חרדים מואד לניקיון האמבטיה המשותפת שלהם, ועליך לכבד את זה ולהיכנס אליה רק אחרי שהגוף נקי לחלוטין.
הערת אגב לכל האיסטניסים ביניכם החוששים מדברים כגון פטריות ברגליים: צר לי, אבל לאונסן היפני אסור בתכלית האיסור להיכנס עם סנדלים, שקפקפים או כל סוג אחר של נעלי מקלחת. בנוסף, שימו לב שעל אותו שרפרף עליו תניחו בעוד רגע את התחת העירום שלכם היה מונח עד לא מזמן תחת עירום אחר. אני מניחה שיש מי שהדברים הללו ירתיעו אותם, אבל אם זה מנחם אתכם, הרי שבאופן אישי מעולם לא שמעתי סיפור על אדם שלקה במחלת עור או בכל מחלה אחרת כתוצאה מהשימוש באונסן. מה שכן, מומלץ לשטוף את השרפרף היטב במים חמים לפני הישיבה עליו (למעשה, סיכוי טוב שהיפני שהתקלח במקלחת הזאת לפניכם כבר עשה זאת עבורכם ממילא).
הדגים מנקים הכל - מתחתית הבריכה ועד עור יבש
זמן האמבטיה
אחרי מקלחת יסודית מגיע הזמן להיכנס לאמבטיה המשותפת. גם כאן יש כמה עקרונות שחשוב להכיר: ראשית, כפי שציינתי, היפנים חרדים ביותר לניקיון האמבטיות המשותפות. לפיכך, לכל דבר שהוא לא גופך העירום או הצמיד של הלוקר אסור בשום פנים ואופן לגעת במים. לאמבטיה המשותפת לא נכנסים עם תכשיטים, שעון, או כל אביזר אחר בסגנון (עם משקפיים מותר, וטוב שכך, כי אחרת לא הייתי יכולה לספר לכם שום דבר). ומה עושים עם המגבת הקטנה, תשאלו? שאלה טובה. אם אתה גבר – קפל אותה והנח אותה על הראש. אם את אישה את יכולה פשוט לכרוך אותה סביב הראש, מה שישרת מטרה נוספת וימנע מהשיער שלך לגעת במים.
לאמבטיה החמה מומלץ להיכנס בהדרגה, כי המים עלולים להיות חמים מאוד. אחרי שהתמקמת בנוחיות בתוך המים הגיע הזמן להתרווח לאחור ופשוט... להירגע. הישיבה במי האונסן החמים היא נעימה ומרגיעה מאין כמוה, מה גם שמי מעיינות עשירים במינרלים ומיוחסות להם תכונות מרפא שונות. יחד עם זאת, האונסן אינו מקום שחובה לשהות בו בדממה. אפילו להיפך, האונסן הוא מקום שמקובל להגיע אליו עם ידידים ולנצל את זמן הישיבה במים לשיחות נינוחות. חלק ממקומות העבודה שולחים לשם עובדים ליום כיף, ומספרים שלפעמים אנשי עסקים אפילו מנצלים את האווירה הנעימה של האונסן כדי לסגור שם עסקאות סבוכות וחשובות.
אם התחממת יותר מדי מהישיבה באמבטיות הפנימיות, אתה יכול לצאת אל החיצוניות (אם יש כאלו באותו אונסן). האמבטיות שבחוץ נקראות "רוטנבורו", ולעניות דעתי בכלל לא שווה ללכת לאונסן שאין לו בריכה חיצונית, שכן זה מה שעושה את כל ההבדל בין "נחמד" ל"אלוהי". ברצינות, אחת ההנאות הגדולות ביותר שניתן לדמיין היא ישיבה בתוך רוטנבורו חם בעוד מזג האוויר שבחוץ הוא קר, גשום או אפילו מושלג. הרוטנבורו של האונסן יהיה מוקף בדרך כלל בצמחייה ובעצים, על מנת להעניק למתרחצים את התחושה שהם נמצאים בחיק הטבע.
בעיית העירום
למרבה הצער, הרבה מהזרים שמגיעים ליפן נמנעים מהליכה לאונסן בשל סוגיית העירום. בעוד שאצל היפנים נחשבת הרחצה המשותפת בעירום לדבר טבעי והגיוני לחלוטין (ביפנית יש אפילו ביטוי שמשמעו "חברים לעירום" - hadaka no tsukiai), הרי שחלק מהזרים מתביישים בעירום החצי-פומבי הזה, ואחרים סתם לא מצליחים להבין למה לעזאזל צריך לערב נוכחות של אנשים אחרים בפעולת הרחצה. מנסיוני בעניין, נראה שלגברים זרים הדבר מפריע הרבה יותר מאשר לנשים ("למה שאני ארצה לראות גברים אחרים בעירום?!" הוא משפט נפוץ בהקשר הזה).
מכיוון שכך, חלק מהזרים יעדיפו לוותר על חוויית האונסן לחלוטין ולהסתפק בהתנסות קלילה ב-Ashiyu – אונסן לרגליים שנמצא לפעמים סתם ככה באמצע הרחוב, וכל אחד יכול להוריד את הנעליים ולטבול את הרגליים במים החמים חינם אין כסף. אלא שברגע שהם מצליחים להתגבר על המחסום הראשוני והדעות הקדומות מתמכרים רבים מהזרים לתרבות האונסן, רוכשים את "ספר האונסנים" ומתחילים לשוטט ברחבי יפן בחיפוש אחר עוד ועוד אונסנים מעניינים ללכת אליהם.
מה כבר יכול להיות כל כך שונה בין אונסן לאונסן, תשאלו? ובכן, מכיוון שמדובר כזכור ביפנים, הרי שמגוון ההמצאות הוא כמעט אינסופי.
חשמל, דגים וחיות אחרות
נתחיל מתופעה שכיחה יחסית: בריכות אונסן מחושמלות. נכון שעל פניו מים וחשמל לא נשמעים כמו השילוב האידיאלי, אבל מסתבר שהיפנים לא נרתעים ממנו וכך נוצרו בריכות הזרמים החשמליים. אני אומנם לא העזתי בשום פנים ואופן לנסות את זה בעצמי, אבל לפי הסיפורים הרי שמי שנכנס לבריכה כזאת חש בעקצוצים שמזכירים מכות של חשמל סטטי בחורף. יש שיטענו שזה כואב מאוד (חברה שלי השתמשה במשפט "נכנסתי עד הברכיים ואז ברחתי בזעקות כאב"), אבל היפנים משתמשים בבריכות האלה ללא חשש, כשהאמונה היא שהישיבה בהן מסייעת להקל על כאבים מסוגים שונים.
האונסנים נבדלים זה מזה בסוג הבריכות החמות. בנוסף לבריכות השכיחות, המכילות מי מעיינות רגילים ושקופים, ניתן למצוא בחלק מהאונסנים גם בריכות עם מים מלוחים יותר, מי אונסן ירוקים, מי אונסן אדומים, מי אונסן כתומים וכן הלאה. כל אחת מהבריכות הללו נבדלת מהאחרת בטמפטורות המים, בסוגי המינרלים ובתכונות המרפא המיוחדות שלהם.
תופעת אונסנים מעניינת נוספת היא "ד"ר פיש". מדובר בבריכות המלאות במים פושרים יחסית, בהם חיים דגים. מי שמגיע לאונסן עם בריכה כזאת אמור לטבול בה את הרגליים ולהניח לדגים לאכול מהן את העור היבש. מספרים שהבריכות האלה מועילות מאוד לחולי פסוריאזיס. בנוסף משמשים הדגים האלה לניקוי רצפת האמבטיות של האונסנים.
מי שלא מסתפק בדגים יכול למצוא ברחבי יפן גם אונסנים שמתאפיינים בבעלי חיים אחרים. בנגאנו, למשל, יש רוטנבורו הממוקם בעמק בו מתגוררים כ-250 קופים, המגיעים מדי יום לטבול במים החמים. אם תלחצו כאן תוכלו לחזות בקופים האלה כמעט בשידור חי (התמונה באתר מתעדכנת מדי מספר דקות בשעות הפעילות של האונסן).
אבל על השאלה המרכזית של הכתבה אני חוששת שטרם הצלחתי לענות, לא בפניכם אבל גם לא בפני עצמי: מה בעצם כל כך כיף וקסום בהתקלחות בצוותא עם הרבה מאוד אנשים אחרים ובישיבה משותפת יחד איתם באמבטיות חמות ומהבילות? לא ברור למה, אבל משום מה מדובר בפעולה כיפית, מרגיעה וממכרת מאין כמוה, שבימים אלו אעדיף כמעט תמיד על פני כל פעילות אחרת. טוב, הסיבה לדבר האחרון דווקא די מובנת: מתישהו אחזור לארץ, ושם כבר לא יהיה לי את זה. אחרי הכל, מסעדות איכותיות אפשר למצוא בכל מקום, וכך גם בתי קולנוע או מועדונים עם מוזיקה טובה. אבל איפה עוד אוכל לשבת בחברת 250 קופים בבריכה מחושמלת תוך שדגים זוללים אותי לתיאבון? רק ביפן...
- לכתבות הקודמות:
לפנייה לכתב/ת 
