מילון הנופש הגדול

אנטליה

עיר עתיקה לחוף הים התיכון, בדרום טורקיה, אבל הרבה יותר מזה: עיר הקודש של הנופש הישראלי ביולי-אוגוסט. הקו נתב"גאנטליה בעונה חמימה זו תדיר ועמוס פי כמה מקו מוניות השירות ת"א-נתניה, ועצבני בהתאם. העיר מציעה מונומנטים יפים במרכזה ואתרי טבע מרהיבים בסביבתה, כך שהתייר שעשה את כל הדרך מהארץ (שעה באוויר, לא כולל פקקים) יכול לבחור בין שלל האטרקציות את המתאימה ביותר לטעמו: רביצה בבריכת המלון והשתתפות פעילה ב‭12-‬ ארוחות ביממה. באופן מפתיע עד בלתי נתפס, העיר התאומה של אנטליה בישראל היא בת-ים.

בופה

לאחר טירונות מפרכת בחתונות, בבריתות ובבר-מצוות, מגיע לוחם הנופש שלנו מיומן ורעב כמסתערב אל מזנון הנצח של בית המלון. הפשיטה הראשונה נערכת בשעת בוקר מוקדמת, כשהצוות המקומי עדיין לא ערוך להסתערות, ולכן מובס בקלות. בהמשך, בכל פעם שבה מושמעת הסיסמה "ארוחה‭,"‬ נערכות פעולות טיהור נוספות. מעדויות מלצרים באגן הים התיכון עולות תמונות מרגשות של ילדים בני ארבע (במשקל 40 ק"ג‭,(‬ הנושאים מגדל צלחות המתנשא כמטר מעל לראשם, ושל מבוגרים יגעים, מיוזעים ונחושים, השואגים בכוחותיהם האחרונים: "בחיאת ציפי, תביאי מהקינוח החום הזה, עם הקצפת, עוד לא ניסינו‭."‬

מגדל צלחות בגובה מטר. הבופה (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

ג'יפים

כיוון שכל נופשון המכבד את עצמו מורכב משני חלקים שווים - בטלה ואכילה - עולה תמיד במהלכו הקריאה הספונטנית והפזיזה "בואו נעשה משהו‭."‬ מכאן, קצרה הדרך לפעילות חווייתית ומאתגרת, או במילים אחרות, אל הג'יפ. טיול ג'יפים הוא האמצעי של הנופש הישראלי למרק את מצפונו המתנוון, ולחוש שהוא לא סתם בטטת בריכות וארוחות, אלא משהו חי, שבין טייל לחייל. הרעיון הבריא מתנפץ עד מהרה על מציאות של טרשים, קפיצות, בומבות בראש (מהמוט שבתקרת הג'יפ) ובתחת (מהדבר הקשה הזה, לעולם לא נדע מהו, שמתחת למושב‭.(‬ משום מה, על רשמי הניסיון המעניין איש מהנופשים לא ידבר בקול רם, עד הנחיתה בבית.

דיוטי פרי

אז מה אם היום נוסעים לחו"ל פעמיים בשנה. אז מה אם בכל קניון פתח-תקוואי ממוצע יש סחורה זהה במחיר דומה. הדיוטי פרי הוא עדיין אתר עלייה לרגל, גם אם זה בדרך ל‭48-‬ שעות בטורקיה. מסורת זו מסורת. אלכוהול, סיגריות, טובלרונים ודיוי-די מקליט יידחפו כולם לתיק היד המתפקע, מונעים בידי המנטרות העמוקות "חחח, מה יש לקנות איפה שאתה נוסע" ו"בעיניים שלי, בארץ זה עולה כפול‭."‬ בקלות רבה יזהה כל עובר אורח בנתב"ג את הנופש הישראלי היוצא מהדיוטי פרי: חסר מנוחה, סתור שיער, אבל חמוש בחיוך מנצחים ומדיף ניחוחות עזים של 36 סוגי בשמים. לניסיון.

הכל כלול

נשמת אפו של הנופשון הישראלי בחו"ל. בלעדיו, אין כל טעם בחיים לחופי הים התיכון. המונח הטכני לכאורה, הכל כלול, כולל את מימוש זכותו הטבעית של כל אחד מאיתנו, לא לצאת פראייר באתר הנופש - ו ב ג ד ו ל. כל כך בגדול, עד שאין נוסע המסוגל להכיל את שפע האפשרויות שהוא חופן שם בחמדנות: מזונות בכמות שתספק בולימיה של פיל, שלל משקאות אלכוהוליים מתוצרת לא מוכרת, ובמיוחד פעילויות ספורט, שלעולם לא יבוצעו בידי גיבורנו מחוץ לתקופת הנופש. הדבקות בעקרון האינסוף המקודש כבר הולידה לא מעט תגרות סביב הדרישה המקוממת לגבות דולר עבור גלידה לילד.

וילה

האלטרנטיבה השלווה והאנינה לבילוי ההמוני בכפר נופש צעקני היא שכירתה של וילה משפחתית, או רב-משפחתית, באזור אירופי-פסטורלי כשדמות טוסקנה. אלא ששלווה וקוץ בה: הווילה נוטה להתגלות כבית מגורים ישן, מגודל ולא מטופח במיוחד, ומעל לכל - מרוחק מכל סממן ציוויליזציה. החיבור למשפחה (וגרוע יותר, למשפחה של החברים) נעשה אינטימי מדי, והילדים (ע"ע) הופכים תובעניים ותוקפניים מיום ליום (נשארו עוד שבעה‭.(!‬ את אינתיפאדת הילדים נושאת סיסמה משולשת: "משעמם פה! מה עם פארק שעשועים? בבית הרבה יותר כיף‭"!‬ מה שכן, שקט יש שם בשפע. מחוץ לווילה.

זול

הערך העליון של הנופשון והמדד המרכזי להצלחת החופשה. לאן נסעת, מה ראית, איך בילית - הכל מתגמד ליד שאלת המפתח, כמה שילמת. ההוצאה האידיאלית שואפת להיות לא סתם נמוכה באופן מוחלט, אלא בעיקר נמוכה השוואתית, כלומר - פחות כסף ממה ששילמו אחרים. פעילות נמרצת זו של כוחות השוק החופשי מולידה עסקאות ביזאריות שגם הבנק העולמי לא יצליח להסביר, ובהתאם, גאווה גדולה: ‭299"‬ דולר שילמתי לנו ולילדים, חמש לילות (כך במקור‭,(‬ הכל כלול (ע"ע).‬ ותראי את מיוחס, רק על הטיסה זרק 400". ‬

עיר הקודש של הנופש הישראלי. ע"ע אנטליה (צילום: דני שדה) 

חברים

ההיגיון שמאחורי החופשה השנתית אומר התנתקות מכל מאפייני היומיום ובילוי שקט בחיק המשפחה. האנומליה של הנופש הישראלי גורסת נסיעה צפופה עם החברים שדבוקים בשגרה לישבנכם, ויותר מכך - מפגש אקראי, מרגש ומשמח עם מכרים נוספים באתר (שכן כולם נוסעים במקרה לאותו מקום‭.(‬ כך יוצאים את ישראל, מחליפים נוף (ע"ע‭,(‬ סגנון ואווירה, רק כדי לשבת בכפר הנופש עם שרית מהעבודה, אלי מהמילואים והדוידים מקומה 4 ולהעביר דאחקות על החיים בארץ. שלא לדבר על "לא רוצה לראות אותם יותר, שמעת‭- "?‬ אפקט שהיית-היתר בחברת חברים, המתפרץ מיד עם החזרה הביתה.

טרור

ישראלים טובים נשארים נאמנים לעיסוק האינטנסיבי בחרדות ביטחוניות, בכל מקום ובכל עת. וכך, בצד בגדי הקיץ, המגבות ותכשירי ההגנה מפני השמש, נארזות במזוודת הנופש כל החרדות הבריאות מפני מחבלים שונים ופעילותם המגוונת. היציאה אל העולם הגדול מעשירה את קשת האפשרויות ומציתה את הדמיון, וכך טרוד כל נופש ישראלי המכבד את עצמו בטוויית רשת הטרור העלולה להיפרש על ראשו, מהעלייה למטוס ועד השיבה לארצו הבטוחה. במקרים רבים, בזמן שהוא נערך למתקפות של אל-קאעידה בשדה התעופה, המורדים הטאמילים בשוק והמחתרת הכורדית בהסעה, מישהו מכייס לו את הארנק בלובי.

ילדים

יציאה לנופש היא עוד אחד מהדברים בחיים שאותם עושים, באופן מוצהר, "בשביל הילדים‭."‬ היעד, הפעילות והתפריט נבחרים בהתאם, כך שישרתו את המלאכים הקטנים בתום שנת לימודים ארוכה ומייגעת. 12 שעות בתוך החופשה, "הילדים" הם כבר מטרה לגיטימית לסיכול ממוקד. צווחות בשבילים, קטטות בבריכות, מלחמות מזון במזנונים ושאר בושות פומביות, מעלות אצל ההורה הסביר שלוש שאלות: למה באנו לכאן? למה הבאנו אותם? למה הבאנו אותם לעולם?

כסף מקומי

כל רכישה המתבצעת במסגרת החופשה בחו"ל, משעון קרטיה מזויף ועד שטיח קיר ענק, מתחילה במישוש ספקני של הסחורה, מסתיימת במיקוח סוער - ובתווך בולטת הסוגיה הקולנית: "אתי, כמה זה יוצא בשקלים?". מלאכת זיהוי השטרות והמטבעות היא אחת המשימות הקשות ביותר שעומדת לפני הנופש הישראלי בכל מדינה שאליה הוא מגיע. תחושות הזרות, הבלבול והחשדנות גורמות לו להגיש סכום השווה ל‭10,000-‬ שקל לנהג המונית, להתנפל על מוכר הבייגלה העיוור בטענה שעשק אותו ולהאשים את הדמויות המתנוססות על השטרות בכך ש"נראים כולם אותו דבר, אלה‭."‬

רכיב חיוני בחופשה. ע"ע תור (צילום: צביקה טישלר) 

לילה בעיר

אתרי נופש ממוקמים תמיד בקרבת עיר הקורצת למבקרים בחיי הלילה שלה. "לילה בעיר‭,"‬ אפוא, הוא מושג השגור על כל לשון מרגע פריקת המזוודות - ובתוך לילה או שניים, באופן בלתי נמנע, הוא מתממש. זה השלב שבו חווים הבליינים האורחים התפכחות כואבת, תוצאה ישירה של מפגש לוהט עם רחובות שוממים, מסעדות פועלים ריקות ומוכרי תירס מובטלים. שיחת היום, בארוחת הבוקר שאחרי, היא ברוב המקרים: "פחחח, איזה חרא פה, משה. עכו זה וגאס ליד החור הזה‭."‬

מזוודות

המשא שסוחבת משפחה ישראלית בחופשתה (שמשקלו עולה בדרך לא מוסברת על משקלה) נדחס באמנות אל תוך ‭7-4‬ מזוודות המלוות את הנופשים במסעם. הנחת העבודה "אנחנו כל הזמן במלון, אין איפה לסחוב שם" נוטה להתרסק אל הקרקע הקשה של מדרגות תלולות עד קו הרקיע, מציאות המחליפה את הפנטזיה המופרכת בעניין מעליות משוכללות או נער מעליות מרבה ידיים. שיטת הסחיבה-במו-ידיך, המקובלת במקרים אלה, משולבת לרוב בקריאה הכנה: "סססאמק, את והנעליים שלך. מה את צריכה פה עשר זוגות, מה‭"?‬.

נוף

גם ישראלי שלא ראה מימיו אופק רחוק יותר מחבלי הכביסה של השכן הצמוד בשכונת הבטון ימסור את נפשו בשאלת הנוף הנשקף מחלון חופשתו. "נוף" הוא שם קוד קסום לדרך שבה דפקת את המערכת וקיבלת חוויה משודרגת במחיר רגיל. "נוף" הוא היתרון המוחלט על פני החברים (ע"ע) הפראיירים, שנתקעו בחדר בלי. "נוף" הוא הדבר שלא מזכים במבט מהרגע שמגיעים לחדר ועד שעוזבים אותו‭".‬נוף" הוא העניין שאין אפשרות לתאר או לשחזר אחר-כך בבית, כי מי זוכר. "נוף" הוא זה שאי אפשר בלעדיו. בלי נוף, כבר יכולנו להישאר בראשון.

ספר

בהמתנה האינסופית למועד ההמראה הסופי של הצ'רטר (ע"ע‭,(‬ ברביצה המנוונת על שפת הים, במנוחת הצהריים בחדר (במקום להקשיב להרצאה שלה בנושא "אני והפריאו‭- ("‬ אין ידיד נאמן מספר עב כרס, כזה שנסחב איתך מהארץ, אף ששם מעולם לא העפת בו מבט. הוא יכול להיות ביוגרפיה כבדת ראש (איתה אפשר לעשות אחלה רושם בבריכה) או מותחן ירוד במבצע - בכל מקרה הוא יחזור הביתה עם אוזן מקופלת בעמוד ‭.10‬ אם מישהו יטרח לשאול, תמיד תוכל לנמק: "אין רגע בלי פעילות שם. למי יש זמן לקרוא‭"?‬

עברית

מאמציהם של הנופשים הישראלים להצניע את נוכחותם בחו"ל על רקע החשש מפני פיגועי טרור (ע"ע) מעצבים את התנהלותם הפומבית. וכך, אם אזרח המאדים אינו מזהה מיד את ישראליותם על-פי קוד הלבוש האלגנטי, נימוסי השולחן האנינים והצילום האינטנסיבי בסלולרי של נופשות זרות - הוא יעשה זאת בקלות על סמך העברית הקולנית, השפה הרשמית של רבים מאתרי הנופש בעולם. אם יתרכז מעט, יוכל גם ללמוד מושגי יסוד בשפתנו, שיספיקו לקיום שיחה חברית: "סתם בריכה ג'יפה‭,"‬ "תראה איזה קרנף, זה‭,"‬ "סיגי, באמא שלי אני הורג אותך‭."‬

פקיד קבלה

גבר או אישה שהתברכו בחריצות, ברצינות, בסבלנות עד גבול מסוים - ועדר של לקוחות ישראלים תובעניים בבגדי ים. זוהי כנראה הדמות הטרגית של החופשה, ובכל מקרה, האדם המוטרד והמעונה ביותר במהלכה. בין הדרישות השוטפות שעליו למלא אפשר להזכיר את הארכת המועד לפינוי החדר ב‭16-‬ שעות, הורדת מחירי המיני-בר ב‭60-‬ אחוזים וקליטה תקינה של שידורי הוט ויס בחדרים. אם לא יעמוד בכל אלה, יזכה רשמית ופומבית לתואר "ההוא אנטישמי‭."‬ ואם במקרה לא היה כזה לפני החופשה, אין ספק שיתקן עצמו אחריה.

צ'רטר

רשמית, טיסת שכר. מעשית וגם סמלית - השער דרכו עוברים מאות אלפי ישראלים אל הנופשון המיוחל. הצ'רטר אהוב ונחשק, שכן הוא ניחן במחירים אטרקטיביים, בשפע יעדים ובזמינות מרבית. הצ'רטר שנוא ומגודף, שכן הוא מציע גם איחורים בני יממה, ביטולים על בסיס קבוע, צפיפות של מחנה פליטים ושכנים למושב שגורמים חשק עז ללכת ברגל אל היעד. במונחי אבולוציה אווירית, מדובר במוטציה של טיסה סדירה ומסודרת. אילו ידעו האחים רייט שזה ייגמר בצ'רטר, יש להניח שלא היו יוצאים אל טיסתם הראשונה.

קניות

הפעילות הגופנית העיקרית (מלבד עיכול) שמרשה לעצמו ישראלי בנופש. ומילא הוא - אשתו. הזמן, האנרגיה והעצבים המושקעים בנושא עומדים ביחס הפוך לתמורה: שמונצעס מיותרים לחלוטין, שאין איפה לתקוע בבית ומעליב לתת לאחרים, ומבחר זיופים מרשים שמתפורר (מכנסיים) או מתקלקל (שעון) ימים אחרי השימוש הראשון. מיקומם של אתרי נופש נבחר בקפידה על-פי מידת קרבתם לשווקים עלובים ולדוכני רוכלים-נוכלים (ע"ע רמאים‭.(‬ יש לציין, כי הקניות בנופש נחשבות לאחד הגורמים המרכזיים לסכסוכי זוגות ישראלים ‭")‬תעזבי את זה תמי, רבאק, יש לך כבר שש סלסילות קש‭.("!‬

הפעילות הגופנית העיקרית בחופש. שופינג (צילום: איוי לרר)

רמאים

העובדה שישראלים ממשיכים לצאת בהמוניהם לנופש היא נס תיירותי על רקע העובדה שהם נופלים קורבן, באופן קבוע ובכל מקום, למעשי תרמית, נוכלות וגזל. כל זאת לעדותם, כמובן. סוכני הנסיעות וחברות התעופה, הנהלת המלון ונהגי המוניות, הסוחרים, המסעדנים ואפילו הבל בוי - כולם כאחד לוקחים חלק בקונספירציה זדונית ומתוחכמת נגד הנוסע התמים, שבסך הכל רצה לקנות את כל העולם ב‭199-‬ דולר. רשמיו של החוזר-מנופש, גם אם חווה את אחת החופשות המענגות בחייו, ייפתחו תמיד במילים: "חבל לכם על הזמן, אני מה-זה הולך לתבוע אותם".

שדיים

לא ים התכלת, לא המטבח העשיר, לא הספא המפנק וגם לא מועדון הלילה התוסס. ה-אטרקציה בנופש שמחוץ לגבולות ישראל היא זוגות-זוגות של שדיים חשופים, הפרושים בשוויון נפש לאורך חופי הרחצה. אמנם, מדובר ברוב המקרים בנשים בגיל מתקדם ובקווי מתאר מתקדמים עוד יותר, מראות שביומיום מרגשים רק מנתחים פלסטיים - אבל זה ציצים, וזה בחינם. תגובה נופשונית נפוצה לחזה נשי חשוף היא, "שוף, דני, איזה קסאמים‭."‬ תגובה נפוצה לתגובה כזו היא מבט מצמית, המוכיח שהמתערטלת אולי נראית איטלקייה, אבל גרה בבאר-שבע.

תור

רק כשהם דבוקים זה לזה בשורה ארוכה ועצבנית, שגורמים עוינים מנסים לחדור לתוכה מהצדדים, יודעים הישראלים שהם יצאו לנופש. רק אז אפשר להירגע, להשתחרר, להזיע ולקלל. התור הוא רכיב כל כך חיוני בחופשה, עד שהוא מלווה את הנופשים בכל אחד משלביה: בבידוק הביטחוני, בשירות הטרום-טיסה, בהמתנה למזוודות, בדרך לבופה ובציפייה לשירותים. את התור אפשר וצריך לנצל כדי להכיר טוב יותר את השותפים למסע, להשתתף בקטטה, לאוורר את מלאי הבדיחות על סרדינים ולהישבע ברגש (מדי שנה‭,(‬ תוך כדי נפנוף אצבע: "מניאק מי שנוסע עוד פעם ביולי-אוגוסט".‬