שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לזרות נקודות אור על החיים / טיול עם חולות סרטן

    גלית התחילה בטיפולים נגד הסרטן מיד אחרי הברית של בנה. עמותת עזר מציון הטיסה קבוצת נשים חולות סרטן לטיול של כיף בלונדון. "המאחד בינינו הוא שלכל אחת יש מאכלת על הגרון ותפילה שהסרטן לא יתפשט". מיטל יסעור בית-אור הצטרפה לנסיעה כאורחת של "עזר מציון"

    ככה סתם, על המדרכה ברחוב הלונדוני, הן פתאום פוצחות בריקוד. הרגע הן יצאו מסיור בפרלמנט הבריטי והאוטובוס שבו ייסעו לאתר הבא תכף יבוא. זמן טוב לרקוד קצת, לשיר בקול ולהשתחרר. חלי, אור-חיה, גלית ויפעת קופצות ורוקדות, לידן עובר קהל ממהר. זה לא עוד טיול בלונדון והאנרגיות האדירות נובעות מכך שעבורן הטיול הוא מתנה גדולה לרגל סיום הטיפולים הכימותרפיים - או רק הפוגה בטיפולים. הנשים המקסימות ומלאות החיים האלו חולות בסרטן שד, לוקמיה או סרטן המעי הגס.  

     

    הן בנות 30 עד 45, השאירו בבית שניים, שלושה או ארבעה ילדים, בעל או חבר. כבר במפגש הראשון בנתב"ג אפשר היה לזהות: רובן קרחות בלי או עם מטפחת או כובע. חלקן רזו מאד בשל המחלה, אחרות העלו במשקל בשל הטיפולים התרופתיים. "הראש פלזמה, הגוף מקרר סייד ביי סייד", כמו שהגדירה עצמה בצחוק אחת הנשים. 


    עם הלורד ג'אנה. אפילו ספירת הדם משתפרת אחרי טיול כזה

     

    כהפוגה מההתמודדות במחלה ובתפקוד היומיומי עם הילדים בבית, שלחה אותן עמותת עזר מציון לחמישה ימים של פינוק וכיף בלונדון, כדי לאגור כוחות להמשך. "הטיול נותן לי בסיס לדמיון", אומרת חלי מחולון, הזוכה בתואר העגום "ותיקת החולות". חלי מתמודדת עם הסרטן כבר חמש שנים. "כשאתה נמצא בטיפולים חוויה כזו נותנת כוח לחשוב על הרגעים המקסימים, על ההרפתקה. הנסיעה הזו עוזרת להשתחרר מכל המועקות. זה מזין אותי בדברים טובים. נותן לי להכניס שמחה לתוך הכאב הזה". 

     

    גם ר' שנראתה כאילו כל הטיול היא מרחפת מאושר, סיפרה: "בהתחלה חשבתי שזה פינוק. אחר כך הבנתי שהטיול הזה זורה נקודות של אור על החיים, נקודות שמחזקות אותי בטיפולים". בתקופה קצרה של שנתיים וחצי התהפך עולמה, והיא ובעלה חלו. הוא סובל מגידול שפיר אך מסוכן, והיא חולת סרטן. 

     

    רבקה פרידמן, מרכזת הטיפול באמהות חולות סרטן בעזר מציון, מספרת שלחוויות הטובות יש אפילו השלכות על המערכת החיסונית של הנשים. לדבריה "בסוף טיול כזה אפילו ספירת הדם שלהן תהיה טובה יותר". אולי בגלל שמארגני הטיול הצליחו לשמח את הקבוצה בכל דרך. בין ביקור בארמון בקינגהם לארמון קנסינגטון ובין המיוזיקל "מאמה מיה" למופע הקצבי "סטומפ" הן קיבלו מתנות בכל הזדמנות. שוקולדים, קרמים, צמידים ואפילו כסף לקניות כדי להשלים את חוויית השופינג בלונדון.


    עם אורי גלר ליד מכונית שעליה כפיות מכופפות. אירוח לבבי

     

    בדרך כלל מי שזוכים למסע חווייתי מהסוג הזה הם ילדים חולי סרטן, אבל ב"עזר מציון" החליטו לתת גם לנשים ליהנות ממסע חלומות שכזה. עידית סבר, פעילה מטעם העמותה ב"בילינסון", מסבירה: "בשביל לגייס כספים יותר קל להראות ילדים חולים, אבל חשוב לטפל גם בנשים משום שכאשר האמא חולה זה משפיע על כל הבית".

      

    בין האנשים הטובים שבהן נתקלו הבנות היה גם אורי גלר, שאירח אותן בסבלנות אין קץ באחוזה שלו באזור ברקשייר, כשעה נסיעה מלונדון. הוא חילק לבנות אבני קריסטל, ביקש מהן להקדיש דקה ביום לחשיבה חיובית ומחזקת ונענה בלי היסוס לאינספור בקשות להצטלם או לקחת רק לרגע את הנייד ולהפתיע את הילדים או את הבעל בשיחה.

      

    מאכלת על הגרון

    באוטובוס הן מנצלות כל רגע כדי לשיר או לרקוד. "בקבוצה כזו את מרגישה שאת לא לבד. אני לא מכירה מישהי שחלתה בסרטן. עם חברות לא דיברתי בפתיחות כמו עם אישה חולה ויודעת בדיוק מה אני עוברת", אומרת גלית (36) שלאחר הטיול רוצה לחזור לעבודה כמתכנתת בחברת היי-טק. בחודש השמיני להריונה גילתה גוש בשד. את ניתוח הכריתה עברה בחודש התשיעי, כשבחדר הניתוח גם גניקולוג שעוקב כל העת אחר מצבו של העובר. "אחרי הלידה היה לי שבוע להתאושש ואחרי הברית כבר התחלתי את הטיפולים עם תינוק בבית". היום ליאור כבר בן שבעה חודשים ואמו הגאה מוסיפה "הוא נתן לנו את האור. אני מאמינה שהילד הזה הציל אותי".


    בגלגל הענק ה-LONDON EYE. כמו קרש הצלה

     

    "המאחד בין כולנו הוא שלכל אחת יש מאכלת על הגרון ותפילה שהסרטן לא יתפשט", אומרת בפשטות אורנה, גרושה ואם לשלושה מתל-אביב, ששבועיים לפני הנסיעה סיימה את הטיפולים הכימיים. אורנה הכירה חלק מהבנות ביום כיף שערכה העמותה לפני מספר חודשים. "אז הייתי בתקופת הטיפולים והייתי בדאון רציני. זה היה בשבילי קרש הצלה. אכלנו, שתינו, התאפרנו ורקדנו. כשכולן הורידו את הכובע ורקדו עם הקרחות פתאום קיבלנו את הכוח, זה היה כאילו כולן בריאות". 

     

    בסיור באוטובוס ברחבי לונדון הן מייסדות סדנת צחוק, שאותה מנהלת בכישרון רב קרן בת ה-30, שעברה סדנה דומה תוך כדי הטיפולים. קרן חזרה רק לאחרונה לעבודתה במוקד שירות לקוחות של חברת HOT בצפון. "את שומעת סיפורים קשים של אנשים שחלו ואיבדו את מקום העבודה ואצלנו ביקשתי להיפגש עם המנכ"ל דוד קמיניץ והוא התייחס אלי בצורה מדהימה. איפשרו לי לחזור לעבוד אפילו רק לשעתיים ביום". קרן חולה בלוקמיה כבר שנה וחצי. היא צריכה לעבור השתלת מח עצם אבל לא נמצא לה תורם מתאים, בארץ ובעולם. בטיול חשה חולשה ובאחד הימים התעלפה וטופלה על ידי הרופאה במשלחת, ד"ר רינת ברנשטיין מאיכילוב.


    באירוע ההתרמה. יש סיפורים שקשה להקשיב להם

      

    חוץ מסדנת הצחוק הבנות נעזרו בהומור לכל אורך הטיול. אחרי הנחיתה כשהגענו למלון והתברר שיש עשר דקות בלבד להתארגנות הודיעו חלק מהבנות ש"מזל שיש קרחת ולא צריך לעשות פן". גלית סיפרה איך עשתה את הקרחת במקביל לקמפיין שבו נינט עשתה תספורת קצוצה. "ההבדל היחיד הוא שהיא קיבלה מיליון וחצי ואני כלום".

     

    "הנסיון שלי מוריד לי את החשק להביא ילד"

    אחד מרגעי השיא בנסיעה היה אירוע ההתרמה לעמותת עזר מציון שלקחו בו חלק ראשי הקהילה היהודית בלונדון, כאשר מחיר כרטיס הכניסה לאירוע היה מאה לירות שטרלינג. אורחי הכבוד היו בני הזוג ברכה ומוטי זיסר. ד"ר ברכה זיסר משמשת כמנהלת מאגר מח העצם של עזר מציון ומוטי שיתף את הקהל בהתמודדותו עם מחלת הלוקמיה בה חלה, כשקולו נשנק מבכי תוך כדי הקראה.

      

    אורחות חשובות ומכובדות היו גם 19 בנות המשלחת. הן הגיעו לאירוע במיטב הבגדים. ז'קטים, חצאיות ושמלות. יפה, שהלכה מתחילת הטיול עם מטפחת שמכסה את הקרחת, החליטה לנסות ולחבוש פאה שחורה עם פוני לכבוד האירוע. בעקבות התגובות המחזקות של הבנות היא המשיכה עם הפאה ביתר ימי הטיול.


     

    בנסיעות הן מחליפות טיפים ועצות, שמות של רופאים ופרטים על פאות. לרוב הביחד מחזק, אבל לכל אחת יש רגעים שבהם הסיפורים הופכים להיות קשים מדי ומפחידים מדי ויש גם רגעים שהן אומרות ש"לסיפור הזה קשה לי להקשיב". חלי סיפרה שבעבר נקשרה לחולות אחרות באירועים משותפים, אבל באירועים שלאחר מכן לא ראתה את חלקן. "אני מנסה להתחבר ולצחוק אבל לא להיכנס יותר מדי לנשמה, כי אחר כך זה מפיל אותי. אני לא מתנחמת מצרות של אחרים. לשמוע סיפורים של אחרות לפעמים מפחיד אותי יותר".

     

    עידית סבר, שעובדת מטעם עזר מציון בבית החולים שיבא: "אין שבוע שאנחנו לא בלוויות. אם תסתכלי על הרשימות תראי שבנות שהיו ביום כיף בשנה שעברה לא חזרו השנה. יש כאלו שזו החווייה הכיפית האחרונה בשבילן".

     

    סוף דבר

    בדרך חזרה משדה התעופה, השעה 06:30 והרדיו משמיע את השיר "היה חזק" של בעז שרעבי. אני נזכרת בחלי, שגייסה הרבה הומור, שירים וריקודים כדי להתמודד עם המחלה. היא סיפרה איך לאחר ניתוח כריתת השד שעברה, שרה מדי בוקר יחד עם בנותיה, אז בנות 15 ו-12, לשד שנותר כדי לחזק אותו ואת עצמן. "הכל תלוי בך חבר, היה חזק אל תישבר, אל תיתן בעצבות בך לפגוע, היה חזק ותתגבר".

     

     

    צילומים: מיטל יסעור בית-אור
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים