בעבירות מין לא מתביישים
רק כשמדובר בעבירות מין אנו ממשיכים להיתקל באימרות כנף שבורות כמו: "לא יכול להיות שהוא אנס, הרי הוא איש חביב", אך חביבות היא לא ערך רלוונטי
לחיים רמון מייצרים ועדת חקירה כדי שיוכל לעבור לצד המאשים ולחמוק מאשמה. חנן גולדבלט מוקף חברים שמכחישים בקול רם יחד אתו את היותו אנס. משה קצב דורש לשכה. ואליהם מצטרפים שלל אוהדים ותומכות, גם הם לרגע אחד לא משפילים מבט. אם היה צריך להעביר קו שמפריד ומבחין בין שלל פשעים אחרים לבין עבריינות מין, הרי שהיעדר בושה הוא אחד המאפיינים של מי שאלים מינית.
רבים חשודים ומורשעים בגניבות, מעילות, הריגות, ברשלנות ובמתן הטבות למקורבים. לרמטכ"ל לשעבר לא נותר מפלט, הוא התפטר ממשרתו לאחר כשל מלחמת לבנון השנייה. מאז כמעט לא שמענו עליו, מן הסתם הוא מעדיף להסתתר רוב הזמן, כי ידוע שביקורת ציבורית, אם קיימת באמת, מאלצת אשמים להתחבא. הירשזון למשל, לאחר שנחשד בעבירות מרמה, לא צהל החוצה אל ציבור, לא תבע לשכה, לא התמנה לתפקיד בכיר יותר בממשלה. עוד לפני שלב ההרשעה הוא יכול היה לחוש את הבושה שמשדרת כלפיו החברה.
לעומת שאר החשודים והמורשעים, נותרים עברייני המין זקופי קומה, זקורי כלי זין, ממשיכים להישיר מבט. הם ממציאים נרטיב מופרך לאלימותם, מנתקים כל קשר למעשה שביצעו, טוענים כי כל זה היה רק בגדר יחסי אהבה או שהם קורבן למעשה בדיה. מבחינתם, מה שביצעו היה על רקע רומנטי. כך נראית לדידם אהבה אבהית, או שהם מבצעים את אותו היפוך מוכר מעדויות ומהספרות, שממקם אותם בעמדת הנכפים, אומללים בגלל אותה אשה שכלפיה חטאו.
הם לא מתביישים באלימות שפרצה מתוכם והפרה גבולות, גם כיוון שיש סביבם סניגורים. רק כשמדובר בעבירות מין אנו ממשיכים להיתקל באימרות כנף שבורות כמו: "לא יכול להיות שהוא אנס, הרי הוא איש חביב". כך העידו חבריו של גולדבלט, כך טענו בני משפחתו של קצב. כמו חלק ניכר מהחברה גם הם מאמינים כי חביבות היא ערך, מה שלא רלוונטי כשמדובר בשאר סוגי עבירה.
האם היה זה משמעותי אם על הרמטכ"ל היה נאמר כי הוא חביב? האם היה זה רלוונטי אם היה נטען שאולמרט הוא איש נעים? מי היה מתייחס אם היו קובעים כי הירשזון הוא ידיד כל ברייה? כל אלו רק מאפשרים שוב להבין את הפער בהתייחסות לעברייני מין לעומת פושעים שגנבו, מעלו או גזרו את גורלה של מדינה שלמה למלחמה.
אך מירב הבושה אמורה להתנקז דווקא אצל אותם עבריינים זחוחים שהטילו אונם וחיתתם על נשים. הרי מדובר בגילום מופע של כלימה וחולשה, כשהם כובשים בקלות את מי שמבחינה מגדרית עדיין כפופה, ודרך פלישה אל גופה הם מצליחים להרגיש גיבורים.
דורית אברמוביץ', מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר, מכללת ספיר.
מומלצים
