שרת תרבות הדיבור
יושבים ילדי ישראל, הוריהם, מוריהם וכל הנלווים עליהם בבית, וכ-ו-ל-ם רואים את הקולות, את הרמה, את הויכוח ואת הסגנון של הנשים הממונות על החינוך בישראל. אבי רט סבור שהמציאות מוליכה אותנו בעל כורחנו לטיפול שורש מעמיק
לא לחינם ברא הקב"ה את המספר הגדול ביותר של המחסומים דווקא לפה. השפתיים, השיניים, הלשון, החיך - כל אלו מהווים מחסומים לפה, המשגיחים על מה שהאדם מכניס לפה ועל מה שהאדם מוציא מהפה. לא לחינם אמרו חכמינו ש'חיים ומות ביד הלשון' וכי 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'.
תמיד ידענו מהו כוחו של דיבור. מהי כוחה של מחמאה מצד אחד - ומהו נזקו של לשון הרע מצד שני. תמיד זכרנו גם שאדם ניכר בכעסו, והמילים שהוא מוציא מפיו בשעת כעסו מעידות על תוכו ועל פנימיות אישיותו.
כל זה היה נכון תמיד - ובעידן של תקשורת המונים - נכונים הדברים שבעתיים.
אתה יושב בבית - ורואה שיחה בין שתי נשים שהיו מופקדות על היקר לנו ביותר - חינוך ילדינו. האחת הייתה המנכ"לית של משרד החינוך והשנייה היא שרת החינוך בפועל. איזו עוצמה חינוכית ומנהלתית הופקדה ומופקדת בידיהן של שתי הנשים הללו.
בידיהן לקבוע תקציבים, נהלים, להשפיע על תכנים, ולהוביל מהלכים חינוכיים המשפיעים על כל ילד וילדה בישראל.
והנה - אדם ניכר בכעסו - ופתאום שתי הנשים הללו פותחות פה אחת על השנייה. שלא תבינו אותי לא נכון - זה בסדר גמור לחלוק או לא להסכים אחת עם השניה. אבל מכאן ועל שיחה ברמה באיכות בתוכן ובצורה שלא הייתה מביישת טריבונה ממוצעת של אוהדי כדורגל - הדרך ארוכה.
יושבים ילדי ישראל, הוריהם, מוריהם וכל הנלווים עליהם בבית, וכ-ו-ל-ם רואים את הקולות, את הרמה, את הויכוח, את הסגנון ואת אישיותן של הנשים הללו, הממונות על החינוך בישראל.
תרגיל בכוח הדיבור תעשה השבת בפרשתנו האתון של בלעם לאדוניה. זה האדון השחצן ומלא הפוזה, שחשב שבהבל פיו הוא יכול לקלל, לשנות מציאות, ולנהל את המזרח התיכון. באה האתון ופתחה את פיה, באה הארץ ופתחה את פיה - וכך ירד אל סופו זה שרצה גם הוא לפתוח את פיו נגד עם ישראל.
כוחנו בפינו. החפץ חיים, והאוהב ימים לראות טוב, נוצר לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, סר מרע ועושה טוב, מבקש שלום ורודפהו.
אפשר בכוח הדיבור לחזק, לרומם, לתמוך, לשמח, ולרפא. אפשר בכוח הדיבור להשחית,לפגוע,לשפוך דמים.
לשון נקיה איננה רק המלצה של נימוסים והליכות. לשון נקיה מעידה על נקיות נשמתו ועדינות אישיותו של הדובר. לשון נקיה מעידה על תרבותו וערכיו של הדובר. לשון מלוכלכת מעידה אף היא - בדיוק הפוך.
אני כבר לא יודע מה עגום יותר - ראש ממשלה שלוקח מעטפות או שרת חינוך שכך מדברת. שניהם ביחד וכל אחד לחוד הם חלק מתהליך ההתבהמות, ההשחתה והקריסה של המערכות כולן.
מנהיג נקרא - דבר (בקמץ). כוחו של המנהיג בדיבורו. ביכולתו לחזק לרומם ולאחד את העם. ביכולתו להלהיב ולהניע לפעולה ולסולידריות. מנהיג שבפותחו את פיו - מתגלה שפתו, רדידותו ושנאתו - אינו מוסיף כבוד לא לעצמו, לא לתפקידו ולא לעמו. את זה בדיוק מנסה האתון ללמד את בלעם. את זה בדיוק אנו למדים לבושתנו ולצערנו ממנהיגינו בשעה שהם פותחים את פיהם.
אלף חוברות ופלקטים על סובלנות וחינוך לא יצליחו מול הצורה, הסגנון והתוכן של דברי הנשים הללו. וכשהפירות מרקיבים, הענפים יבשים, והעלים נושרים - זה העת להתחיל ולטפל בשורש. מציאות החיים הציבוריים תוליך אותנו גם אם לא ברצון - אז בעל כורחנו - לטיפול שורש מעמיק ורציני, כדי לטעת יסודות ושורשים נקיים, וכדי שלא יצמחו שוב מנהיגים ודיבורים של גסות וכיעור.
השרה בוועדת חינוך
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
