למרות הכל: בחזרה להילטון טאבה

ארבע שנים חלפו מאז פיגוע התופת במלון הילטון טאבה, אך היום הזה עודנו חרוט בזכרוני. לכן כשהוצע לי לנסוע לפתיחה הרשמית של המלון, מיד שבה ועלתה בי התמונה של היום ההוא וכל הפחדים צפו ועלו. אולם הסקרנות והכמיהה לחופי סיני עשו את שלהם, וכך ביום חמישי אחר הצהריים ארזתי את הפקלאות ויצאתי להרפתקה שהפתיעה ובגדול.

יצאתי לבדוק מה מושך כל כך את התיירים הישראלים והזרים הפוקדים את טאבה - האם זה הקזינו, החופים הזהובים או אולי מלונות היוקרה המציעים חופשה במחירים נוחים? 

אבטחה היא שם המשחק

לאחר מעבר הצד הישראלי של הגבול ובדיקת דרכונים קיבל את פנינו בצד המצרי נציג של המלון, דובר עברית שוטפת, שתפקידו לזרז עבור התיירים את המהלכים. כעבור דקה וחצי כבר המתנו לרכב שיקח אותנו לחופשה המיוחלת.  

מתי הספיקו לבנות את כל זה? (צילומים: ברברה שומאכר)

בכניסה למלון נתקלנו בהפתעה - אם את מעבר הגבול עברנו במהירות הבזק, הכניסה למלון היא כבר סיפור אחר - המקום הפך ליעד מבוצר. במצרים, מסתבר, הפיקו את הלקחים מהפיגוע שהיה וכיום הם מציגים מענה מרשים לצורכי הביטחון: רצועת החוף הארוכה נסגרה לתנועת כלי רכב והנסיעה מותרת רק על הכביש הראשי, בתי המלון ואתרי הנופש קיבלו הוראה להתקין מחסומי בדיקה בכניסות, מספר המאבטחים בכל מקום הוכפל ומאבטחים סמויים וגלויים נעים ומפטרלים בכביש ובאתרי הנופש השונים.

בכניסה הראשית של המלון מתבקש התייר באדיבות לעבור גלאי מתכות, לאחר מכן יעברו המזוודות שיקוף ושוב גלאי מתכות. מאחר וכל הכניסות לרכב פרטי במלון נחסמו בבטון, מחדר השיקוף עוברים לרכב אחר של המלון המסיע את האורחים לפתח המלון. המזוודות שכבר תוייגו מובלות לחדר, ואחרי גלאי מתכות נוסף ימתינו מארחים בכניסה עם קוקטייל קבלת פנים.

מהסוויטה בקומה השמיניות נפרש נוף מדהים והמון ירוק בעיניים. כל הטבע הזה גורם לתהות מתי

הספיקו לבנות את כל זה, ואיך במרחק נגיעה מאילת, בלב המדבר עם טכנולוגיה הרבה פחות מתוחכמת, מעוטרים החופים במדשאות.

הכפר של רפי נלסון היה המקום הראשון שבו ביקרנו. אני זוכרת את המקום עוד מימי הזוהר שלו, אז היתה זו נקודת המפגש של ילדי הפרחים שחיפשו מפלט מרוחק ושלו שבו יוכלו לעשן, לשתות, להשתזף טופ-לס או סתם להיזרק על החוף ולברוח מהכל. מרגש לגלות כי הכפר הכפר אמנם שופץ, כדי שיתאים לקהל המפונק של שנות ה-2000, אך המוטיבים המרכזיים שלו שומרו (כמו הכיסא של נלסון ופוחלצי החיות שאסף).  

משופץ, אבל באווירה של פעם. כפר הנופש נלסון

השירות אדיב והישראלים עדיין מתווכחים

הילטון טאבה מרוחק פחות מקילומטר אחד מבית המלון הדרומי ביותר של אילת, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהשפה המדוברת ביותר בו היא עברית. אז מה הופך את המלון, על 400 חדריו, ואת כפר הנופש נלסון, על 85 הסוויטות שבו, לכה מבוקשים?

ישראלים רבים המחפשים בית מלון בסגנון אילת, אך במחירים נמוכים בהרבה (340 שקל לזוג ללילה), מגיעים לכאן. במקום, פרט לקזינו המפורסם, גם מועדון צלילה ומרכז ספורט בבעלות ישראלית, שבהם ניתן לצלול וגם לשוט ביאכטה לאי האלמוגים. 

במלון 12 מסעדות, בתי קפה ובארים, בהם מסעדת "קאזה טאבה" האיטלקית ומסעדת "מרחבה" האוריינטלית, עוד מהימים שלפני הפיגוע. בפאב של נלסון, ששמר על צביונו מאז, מוגשות ארוחות בוקר מפנקות על המזח, בצהריים הופך המקום למסעדה מקסיקנית ובערב ניתן לצפות בשידורי משחקי כדורגל מכל העולם על מסך ענק וללגום בירה מהחבית.

במלון מאמינים ששירות טוב מתבטא בפרטים הקטנים, והדבר ניכר בכל פינה - בפתיחת הדלת עבור האורח, בחיוך או בחיפוש מיטת שיזוף במיקום נוח ליד הבריכה עבורכם. אך מתברר כי למרות הרצון לתת שירות לא מצליחים הישראלים להבין את הקטע ועדיין מתווכחים עם איש המגבות. 

המלון מציע לאורחי הבריכה גם ספרי קריאה בשפות שונות שיארחו לכם לחברה בזמן שאתם מפקירים גופכם לשמש. המחפשים חופשה אקטיבית יכולים לצאת לטיולי ג'יפים או להצטרף למשחק גולף. במלון גם מגרשי טניס, מגרש כדורסל, כדורעף חופים, אופניים, פינג פונג וכן רכיבה על גמלים.  

הצעירים הלכו, התיירים והמשפחות באו

אך לא רק תיירים מישראל מגיעים למלון ומסתבר שגם הרוסים, הגרמנים והאנגלים גילו את נפלאות המקום.

אלכסיי ואנה הגיעו לטאבה בטיסה ישירה מרוסיה וסיפרו כי למרות שמחדרי המלון ניתן לראות את חופי אילת הם לא מתכוונים לבקר בה. הם כבר הזמינו טיול מאורגן לירושלים ולים המלח, אך אילת לא מושכת אותם. הם אומרים כי "מדובר באותו ים ובאותה שמש, והמחירים באילת מופקעים". בנוסף, הם גם צריכים להוציא ויזה כדי להיכנס לארץ.

האם משהו ישתנה כשייכנס לתוקפו החוק המבטח את הצורך בוויזות? "האירוח כאן ברמה גבוהה מאוד והשירות מצויין. אולי נבקר באילת אבל נעדיף להתארח מעבר לגבול וכך נוכל להנות משתי המדינות". חבריהם שהצטרפו לשיחה אמרו כי כשיבוטל הצורך בוויזה, ישמחו לחלק את חופשתם בין שתי הערים.  

אותו הים ואותה השמש, המחירים אחרים

הישראלים הרבים שפוקדים את המלון מתעניינים בעיקר במחיר. יונה ואליהו בדח מראש העין מסכמים "כל הזמן אמרו לנו שבאילת יותר בטוח, אבל תראו איך שומרים עלינו בטאבה. כאן אנחנו משלמים משהו כמו 1,000 שקל לכל היותר לשלושה לילות ומקבלים שירות מעל ומעבר. למרות שמחירי המשקאות דומים למחירים בחופי אילת עדיין יש הבדל - המסעדות מציעות מחירים סבירים וחוץ מזה באילת אין קזינו ובאילת לא יודעים לתת שירות כזה".

חופי סיני, שהיו פעם מוקד משיכה לתיירות החושות, לצעירים ולצעירות שחיפשו להיזרק, עודם כמעט ריקים מישראלים. החושות וכפרי הנופש הזולים יותר, שלא מציעים אבטחה כמו במלונות היוקרה, נשארו כמעט מיותמים, ורק פה ושם ניתן למצוא מטיילים ישראלים אמיצים שיורדו להיזרק בסיני. כיום נראה שאת מקומם תפסו דווקא המשפחות והתיירים הבוגרים יותר, המחפשים מלונות יוקרה או מלונות פחות יקרים שמציעים אבטחה, חדר עם מזגן וקצת אווירה של סיני של פעם.