אלעזר שטרן. מצדיעים לך
"האלוף שטרן, בן לניצולי שואה, יהודי שומר תורה ומצוות, בוגר "בני עקיבא" וישיבת "נתיב מאיר" התקדם בסולם הדרגות בצה"ל בעידן בו קצין דתי במערך השדה היה מחזה נדיר ופרץ דרך לאחרים". ביום פרישתו, מאיר בן מאיר אומר תודה
הודעת דובר צה"ל על סיום תפקידו של אלוף אלעזר שטרן כראש אגף משאבי אנוש ופרישתו מצה"ל לאחר 34 שנות שירות, אינה עוד הודעה ברצף העדכונים השוטף על חילופי גברי במטכ"ל. אלעזר שטרן אינו עוד אלוף הפשוט מדיו ויוצא לחיים האזרחיים. שטרן, בן לניצולי שואה, יהודי שומר תורה ומצוות, בוגר "בני עקיבא" והישיבה התיכונית "נתיב מאיר",קצין צנחנים בכיר, התקדם בסולם הדרגות בצה"ל בעידן בו קצין דתי בדרגה גבוהה בצה"ל בכלל, ובמערך השדה בפרט, היה מחזה נדיר כמעט כמו טייסת בחיל האויר. היום, בעידן בו חובשי כיפות מהווים אחוז בולט בשדרת הפיקוד בצה"ל, דרגות האלוף של שטרן ודרגות הקצונה הבכירות של חובשי כיפה אחרים, מתקבלות די בטבעיות. אולי דוקא הרבה בזכותו של שטרן עצמו.
שטרן התגייס עם רבים מחבריו בוגרי "בני עקיבא" והישיבות התיכוניות לשירות קרבי בחילות השדה, אבל ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים את אלו מהם שבחרו כמוהו להמשיך בשירות הצבאי ולראות בפיקוד בכיר בצה"ל עוד דרך ומסלול חיים להגשמה ושליחות ציונית-דתית. באופן לא מפתיע רובם המוחץ בחרו דרכים אחרות. לא קל לשמור בתנאי חיילות ופיקוד קרבי תובעני על אורח חיים דתי. לא פשוט לראות כמעט את כל חבריך פונים להם לדרכם האזרחית, בעוד אתה ממשיך לשאת את עול בטחון המדינה. לא קל ולא פשוט במובן האישי, אבל כל כך חשוב, כל כך משמעותי, במובן הציבורי. עבור רבים וטובים שטרן והצלחתו, הם אות מעודד וממריץ. סימן וסמל כי אין סתירה בין הכיפה לכומתה, כי ספרא וסייפא יכולים לדור בכפיפה אחת.
בשנים האחרונות, בתפקידיו הבכירים כמפקד בית הספר לקצינים, קצין חינוך ראשי וראש אגף משאבי אנוש משך שטרן אש לא קטנה. שטרן עצמו מעולם לא נראה כמי שמתכוון לסטות מהאמת שלו, לשנות את עמדתו המנומקת, גם אם הקונטרוורסילית, רק בגלל ביקורת נוקבת, לעיתים גם מבית מדרשו, מתוככי הציונות הדתית פנימה. שטרן לא נראה כמי שמתרגש יתר על המידה מדברי הבלע, החירוף והגידוף שהיו מנת חלקו, גם לא מהרמות הידיים והקללות שקיבלו את פניו לעיתים. מה לעשות. שטרן מכיר משירותו הצבאי אש אחרת לחלוטין. אולי פחות מעליבה, פחות פוגענית, פחות צבועה, אבל הרבה יותר מסוכנת. בניגוד לרבים ממבקריו, שטרן מכיר מקרוב אש של כדורי אויב, של רימונים מתעופפים ושל פצצות הנוחתות בקרבתך ומאיימות על חייך וחיי פיקודיך להם אתה אחראי ולשלומם אתה מחוייב.
מותר לחלוק עניינית על עמדותיו הנחושות והחלטותיו הפיקודיות של שטרן בסוגיית סירוב הפקודה בתקופת הסכמי אוסלו וההתנתקות, במאבקו הבלתי מתפשר בתופעת ההשתמטות ובתחומים רבים אחרים בהם נקט עמדה ללא מורא ומשוא פנים. מותר גם להתנגד למהלכיו בנוגע לאופי השירות הצבאי של חיילי ישיבות ההסדר. מה שאסור לעשות הוא לתקוף את שטרן אישית ולייחס בעקביות ובציניות את עמדותיו לא לתוצאה של תהליך אמיתי וערכי של בחינה, בדיקה, התעמקות וקבלת החלטה אמיצה, אלא לרצון שלו "למצוא חן". לא קצין ומפקד שטובת צה"ל, חייליו ובטחון המדינה ואופיה הציוני לנגד עיניו ובראש מעייניו, אלא מעין "דתי מחמד" בפיקוד הבכיר בצה"ל הקובע את עמדתו רק כדי לרצות את המנהיגות הצבאית והמנהיגות הפוליטית הבטחונית.
בזמן שרבים מאלה שהעזו להטיל ספק ביושרו של שטרן ובטוהר עמדותיו ישנו להם שנת לילה ערבה מכוסים בשמיכה עבה וראשם מונח על כר נוח ומפנק, שטרן היה עסוק במארבים ליליים גשומים ובוציים, בלילות טרופים ללא שינה מול מפות ומכשירי קשר. בזמן בו רבים מתוקפיו עזי המצח וחסרי הבושה חיו להם חיי משפחה נורמליים, שטרן היה מגיע הביתה לרעייתו וילדיו במקרה הטוב פעם בשבועיים, מסיים לעיתים את הביקור הקצר בלילות שבת בהרדמות מהירה לתוך הצלחת או על השטיח. בזמן שרבים ממשמיציו היו עסוקים בעיסוקם הפרטי, שטרן חינך וגידל אלפי קצינים בצה"ל בחום המדברי במצפה רמון.
שטרן לא התקדם בצה"ל בגלל מה שיש לו על הראש, אלא בגלל מה שיש לו בתוך הראש. ובתוך הלב. היום, ביום פרישתו, עם כול חילוקי הדעות הלגיטימיים, נדע כולנו להצדיע לו ולומר תודה. תודה על שירות צבאי קרבי ופיקודי מפואר. תודה על דוגמא ומופת לבני נוער, לחיילים וקצינים כה רבים. תודה על כך שבעידן בו לדאבון ליבנו יש חובשי כיפה הגורמים לחילול ה' , עמד שטרן במשך שנים על מגרשי המסדרים, בדיוני המטה הכללי, בהופעות בכלי התקשורת, ושם שמים מתקדש על ידו.
לפנייה לכתב/ת 
ראש אמ"ש האלוף אלעזר שטרן ו ח"כ זבולון אורלב
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
