לא יכולים לסבול את החום? שתו דאקירי צונן

חם בקובה. חם מאוד. לא שהייתי, אבל ככה מספרים. מספרים גם על מהנדס מכרות אחד, ג'נינגס סטוקטון קוקס שמו, ששהה בקובה לאחר שארצות הברית כבשה אותה, כמנהל שלוחת חברת ברזל ומכרות אמריקאית. גם לו היה מן הסתם חם, והוא חיפש לו משקה שיצנן את יומו שלו, ושל אורחיו.

ג'ין לא היה באותו יום, וכך יצא שהוא נאלץ להסתפק, לא עלינו, ברום. כך, בשנת 1898, לפני 110 שנה, נולד הדאקירי, הקוקטייל שהנשיא קנדי בעצמו אמר עליו שהוא המשקה האולטימטיבי שלו, והוא גם המשקה המעורבב הראשון שמקורו מחוץ לארצות הברית – כבוד גדול, ללא ספק.

לגבי המתכון המקורי, יש מחלוקת. יש שמראים דף נייר שנמצא בארכיון של בקרדי עליו כתוב בכתב יד מתכון שנאמר עליו שהוא המקורי - "Cox's Own". "לשישה", נכתב שם, "קחו מיץ של שישה לימונים, 6 כפיות סוכר, 6 מנות (cups) רום בקרדי "Carta Blanca", שתי מנות מים מינרליים והרבה מאוד קרח כתוש. תנו את כל אלה בשייקר, שקשקו וצקו לכוסות עם הקרח – לא מסננים".

ספרים אחרים אומרים שהגרסא המקורית היא של שמונה חלקים רום על כל שני חלקים של ליים, אבל הניסיון מוכיח שהאמריקאים אוהבים את המשקאות שלהם חלשים יותר, ומה שבעצם קוקס רקח הוא מעין פיז של רום, יותר מהכל, או אולי אולד פאשן בגרסה מוקדמת. כך או אחרת, העניין כאן הוא הקור.

השימוש ברום של בקרדי בגרסא המקורית מעניין: בקרדי הוא רום פורטו-ריקני. האם יכול להיות שקוקטייל קובני יעשה שימוש ברום "זר"?

התשובה פשוטה: בתקופה ההיא בקרדי עדיין ייצרו את הרום בקובה, אלא שהמשפחה נאלצה לעזוב את האי אחרי המהפכה. הרום המתאים ביותר לדאקירי כיום הוא לא הבקרדי הנמכר היום, אלא הוואנה קלאב, שעדיין מיוצר בקובה, בחלקו אפילו במזקקה המקורית של בקרדי. הבקרדי יהיה חלק מדי ופחות מודגש, והקוקטייל יחסר טעמים אם יהיה מבוסס עליו.

את הקוקטייל עצמו הביא לארצות הברית לפחות עשור שנים אחרי המצאתו אדמירל אחד, שמן מאוד ורעבתן לא פחות, שהתאהב במשקה וצרך ממנו לא מעט. הוא לקח איתו את המתכון לוושינגטון, ומה ששתו בוושינגטון הפך מהר מאוד לשיא השיק והפופולריות.

מאז זכה הדאקירי – שנקרא אגב על שמה של אותה עיירת מכרות קובנית שבה פעל קוקס ובה הומצא הקוקטייל – לאין ספור גרסאות. שתי הבסיסיות הן הדאקירי הקלאסי והדאקירי הקפוא. את האחרון הכינו לראשונה בבר פלורידיטה, של מלון פלאזה שבהוואנה, קובה.

הכל התחיל כאן. הוואנה (צילום: יוסף (ג'קסי) ג'קסון)

במוצאי שבת ה-19 ליולי חוגגים בארצות הברית את יום הדאקירי הלאומי. אנחנו יזמנו כאן חגיגה קטנה משלנו, בשלוש מסעדות תל אביביות שימכרו את הקוקטייל במחירים מיוחדים, אבל אם אתם לא מזדמנים, למה שלא תרקחו לכם את הדאקירי החביב עליכם, שבו על המרפסת, ותרימו כוס לזכרו של מהנדס המכרות האמריקאי, ג'נינגס סטוקטון קוקס.

דאקירי קלאסי

המרכיבים:

60 מ"ל רום הוואנה קלאב לבן (אפשר גם חום)

1 כף מיץ ליים

1 כפית סירופ סוכר

20 מ"ל מים מינרליים קרים

• משקשקים הכל בשייקר על קרח ויוצקים לכוס מרטיני. מקשטים בפלח לימונית או בפרי לפי האדפטציה של הקוקטייל (קלואה ורום עם אננס; רום על חצי מיץ לימונית, חצי מיץ תפוזים וכד').
  

דאקירי קפוא

 המרכיבים:

1 כף מיץ ליים

1 כף סירופ סוכר

זילוף של ליקר דובדבנים או גרנדין או מונין תואם

אופן ההכנה:

• מעבדים את כל המרכיבים בבלנדר, על כ-1/3 ליטר קרח. מגישים בכוס מרטיני מקוררת היטב.
  

בתחום הבירה – שתי המלצות קיציות

St Bernardus Pierre Celis Wit או בפשטות St Bernardus WIT , היא בירה חיטה בסגנון בלגי, שללא שום ספק היא בירת החיטה הטובה ביותר שגיליתי הקיץ. יופי של צבע, מעט מעורפלת, אבל לא יותר מדי. היא פרחונית, נעימה מאוד וכיף גדול לשתות אותה – היא ממש קטיפתית. 5.5% אלכוהול, בבקבוקי 330 מ"ל. תוכלו למצוא אותה בחנויות יין ומשקאות טובות. אני שתיתי אותה ב"נורמה ג'ין", שם היא עולה 26 שקלים לבקבוק.

עוד המלצה שאני יכול לתת היא לדגום את בירות הפירות שהגיעו לאחרונה ארצה. נכון, הן תהיינה מתוקות, אבל קררו אותן היטב, והן משקאות קלילים לצהריים או ערב חם.

טימרמנ'ס פירות יער – למביק, שיש לו ריחות מצוינים של פירות יער, יחד עם הארומה המיוחדת מאוד של התסיסה הספונטנית של הלמביק. סיומת קצרה ונחמדה. למביק נוסף של טימרמנ'ס שאהבתי היא ה- Kriek Retro: המון המון דובדבנים בפה, וקצת פחות באף. הקריק של לינדמנ'ס (שתי מבשלות בלגיות שונות – לא להתבלבל) מלא דובדבנים באף, אבל הרבה יותר מתוקה בפה. יש לה מרירות קלה, חמיצות קלה והיא בעלת סיומת מתקתקה חצי יבשה. אפשר למצוא לפחות חלק מהבירות האלה בחנויות היין וגם ברשת טיב טעם, ואני באמת ממליץ לפחות לנסות. אגב, אלכוהול? 2.5 – 4% בסך הכל, בבקבוקי 250 מ"ל. באמת משקאות קלים.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "